חתול רחוב, אחד שיעמוד על רגליו האחוריות להתחנן לאהבה מכל אחת שתהא מוכנה, זונה של אהבה. כך היא מכנה אותי, והגועל כמעט ואיננו צריך להיות מוסבר.
אבל חתולי רחוב מגיעים לעולם בשל סיבה, כך גם זונות. מי שמתחנן למעט אהבה כבר נכנס למשבצת של ההשפלה, של ההשמצה ושל הייאוש. בעולם שבו מי שזוכה לאהבה ללא "עמידה על רגליו האחוריות", הוא אדם שמסוגל לחייך לבני אדם, לעטות את המסיכה ש"הכול בסדר" כאשר דבר איננו בסדר, הוא זוכה לחלק מהמשחק החברתי והפרסים של המשחק החברתי, הוא יגיד "אולי אני צבוע, אני בסך הכול מנסה לשרוד", גם חתולי רחוב מנסים לשרוד, גם זונות מנסות לשרוד, אולי עם פחות מסכות. מי קובע מה גרוע יותר?
מה שללא ספק גרוע יותר הוא לבגוד בחד פעמיות ולהניח לה להתדרדר לרחוב, לתת לה להפוך לכזו מבלי לעשות דבר ומבלי לראות איך כאשר מזניחים חתול הוא מחטט באשפה, ואיך כאשר מזניחים אדם ומתעלמים ממצוקותיו, הוא מגיע לתהומות הבושה. |