
כשאני לבד אני פשוט לבד. כשהוא לבד זוהי בדידות מזהרת.
חשבתי שהוא מכיר את הדרך אל הגן האבוד של ילדותי. הלכתי אחריו אולי יתגלה לי דבר.
ויופיו כמו בבוקר אחרי הניתוח כשמתעוררים ופתאום הכאב מפתיע בחדותו, בעוצמתו, ואין מה לעשות, כך כאב האובדן
---- השיר הראשון בספר השירים שלי שיצא ב-99' בגוונים. (וראוי לומר: בספר השירים הראשון שלי). חיפשתי אותו בתיקיות, ואין, כי הוא ישן ואז לא הקלדתי בכלל במחשב. אז הקלדתי אותו מהראש. היה מעניין, קצת כמו לכתוב אותו שוב. |
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תמר, התגעגעתי! (למרות שזו אני שנמצאת כאן פחות).
ולמקרא תגובתך - בצדק התגעגעתי.
לי יש המון כתיבה מלפני המחשב, שיושבת לי די חזק בראש. וגם כל מיני חומרים שממתינים להקלדה ועריכה מחודשת...
אני אוהבת מאוד את כל ההבחנות שלך, ובמיוחד את "שילוב של נשיות וילדותיות" כי זה מאוד אני.
תודה :)
תודה לך צבע השרב, על קריאתך הרגישה והנושמת :)
אחד.
אי אפשר להתעלם מהחיבורים
מההבנה של הנשימה בין בית לבית
למצוא וגם לאבד...
תגיד, אחיך תרגם הרבה מילן? זה יכול להיות נהדר, וגם עם לחנים...
אז אני פתאום חושב
.... א.א.מילן בתרגום אחי :-)
תודה עמליה! :)
תודה עמליה! :)
כל כך נכון! ויפה ניסחת. תודה :)
מתוך האין משהו חדש נוצר
אהבתי את הכתיבה
שמחתי :)
כן, חשבתי שאולי אלה שלושה שירים...
תודה :)
מעצבון ועד טלטלה...
באמצע, המפה האבודה של הילדות או הנערות
אהבתי את המסע. תודה
:-)