הבינה האנושית שמנוצלת בכעשרה אחוזים בלבד במוחו של גאון זב חוטם, בעוד שמכנסיו מאיימים לחנוק את צווארו ולפגום קשות ביכולת הפוריות הטבעית, ניזון במרביתו ממידע שנצבר בלא מעט שנים. כל שנות חיינו הם תהליך למידה והעצמה למוחנו. להמחשה סיפור קצר.
 
יולי 1981, חום השמש בבוקר חופשי מלימודים חדר דרך חלון פתוח ונשבר בוילון תחרה בצבע צהוב דהוי. מקצת הקרניים שהצליחו למצוא את הרווחים הטבעיים שנוצרו בין חוטי הכותנה הגיעו ונחתו על עורו הבהיר של ילד מתבגר שישן במיטת יחיד מעץ טבעי על מזרן ספוג מרופד בבד קשיח מודפס בדמויות מעוררות השראה. אילו יכלו הקרניים לחדור מבעד לשכבות העור והרקמות, עד למוחו הן לבטח היו מגלות כי אמש, בשעה מאוחרת יחסית, חווה הילד ריגוש מאוד ייחודי. עכשיו כשגופו במצב סטנד-ביי, מוחו משחזר ומקטלג את האירועים כחלום לזיכרון, למודע ולתת מודע.

קרוטי ביז ביז דה לה ברכה ( שם מקוצר ובדוי ) נולד למשפחה שמיקומה בחברה הוגדר כממוצעת ומטה. הכנסת הוריו היו דלים ובקושי הצליחו לקיים את מחייתם מה שהגביל את השאיפות של קרוטי... וכו'. עד ש... אמש הוא התוודע לטעם החיים האמיתיים. הוא רצה לשתף את משפחתו בחוויותיו אך חשש שמה הם יבינו אותו שלא קשורה, כך שהוא שמר את החוויה המסעירה בתוכו. קרני השמש חיממו את פניו והאירו את גלגלי העיניים המוסתרות בעפעפיים ואט אט, העירו את קרוטי ביז ביז דה לה ברכה. 
  
קרוטי שחווה אירוע משמעותי ביותר ואף זכר מקצת חלומו, התעורר ובאופן מאוד לא ברור וגילה כי שפתיו מאיימות למתוח את עורו ולפגוע משמעותית בשמיעת אובייקטים חזיתיים. כן החיוך.
 
הוא עצם את עיניו שוב והריץ את אירועי הפרק הקודם כמו מפעיל את תהליך השידור החוזר מאירועי אמש.
 
הכול התחיל כשישב בבית וסידר את חדרו באי רצון רק כדי להשתיק ולו במעט את הסאונד המופק ממיתרי קול אישה בשנות החמישים, המכונה ... אימא . קול קרא לו, הוא זיהה מיד, זה היה קולו של נרטיגו נחמיה נקשימו בנדנה, או כמו שכונה בשכונה, קרומבה.
מה קורה קרומבה ?!
סבביה... יאללה בוא כבר !!!
בטח, אני יורד.
 
השניים הלכו למתחם המוסתר שכונה בשפתם "המתחם המוסתר" בצורה שגרתית. זה היה מהבילויים השגרתיים המשעממים שליוו את קרוטי מידי יום ביומו. והוא למד לאהוב את זה. שעה ישבו קרוטי וקרומבה לבדם בחום המתגבש והמאיים, עד שהגיע ברל'ה. ( מצטער אבל נגמרו לי הרעיונות לשמות הזויים). ברל'ה היה כולו נסער ורוטט כמי שתפס על חם את סופרמן משתין במקלט השכונתי.
תגיד ברל'ה, שאל קרוטי , שוב קיבלת נוגר'ה ברקה השמאלית מאחיך?!

קרומבה צחק וחשף כתר כסופה בשן החותכת. התלהבותו של ברל'ה כאילו גרמה לו לא לשמוע את דברי הלעג של קרוטי והוא אמר :

אתם לא יודעים מה גיליתי?!

קרומבה היה הראשון להגיב .

תשמע אם גילית איפה החבאתי את הגוגואים שלי, אני רק רוצה שתדע שאני יודע בדיוק כמה יש שם.   

אני רציני ! המשיך ברל'ה.

נו שפוך כבר. אמר קרוטי.

אוקיי אמר ברל'ה ועצם את עיניו. יוסף טולילה ואישתו לא יהיו בבית שבועיים.

נו ... אמר קרוטי

אתם לא קולטים !!! אמר ברל'ה.

ממש לא. ענה קרומבה.

אתם לא זוכרים מה "גרעין" סיפר לנו ?!
עיניו של קרוטי נפקחו באחת, כאילו ראה עכשיו שסופרמן נאבק בכל כוחות העל שלו בעצירות קשה במיוחד ובמקלט השכונתי.  ה ע ץ 

בדיוק !!! צעק וקפץ ברל'ה עד שמכנסיו נפלו. היום בארבע הם יוצאים מהבית.

טוב אנחנו צריכים תכנון מדייק.... אמר קרוטי
 
מאוחר יותר...

שלושת הנערים נפגשו שוב הפעם במקלט השכונתי וגילו על פי חוש הריח שסופרמן ככל הנראה נפתר מהעצירות. משם המשיכו לצריף של טולילה. הצריף היה מוקף, מוגן ושמור בגדר בגובה של לפחות שלושים וחמש ס"מ רפויה כך שהכניסה הייתה ממש לא בעיה. הבעיה הייתה לעבור את החצר המטופחת בקוצים בגובה תשעים הסנטימטרים ואת שברי בקבוקי הבירה שהיו שם כמוקשי נעל. אבל עכשיו, אמר קרוטי בליבו, אני מוכן ללכת עד הסוף. ואכן הם הלכו עד הסוף והוא ממש לא היה סוף מר.
 
 
יולי 2010 
שעון מעורר חלוד שקיבל כירושה הקיץ את קרוטי משנתו והזכיר לו שיום חדש התחיל. הוא מתח את שריריו הרפויים וקם לתוך נעלי הבית שלו. עשרים ושמונה דקות הוא כבר היה למטה ממתין לרכב ההסעה לעבודה. כמו בכל יום גם היום ישבו ברל'ה וקרוטי במושב האחורי, הרחק משאר הישנוניים שמילאו אט אט את רכב הגלידה לשעבר שהסיע אותם לעבודה. השנים חרטו בהם לא מעט והיום שניהם אבות לבנים ובעלי אמצעים דלילים כממשיכי מסורת משפחתית.
 
הפסקת צהרים... נשמעה הודעה במערכת הקריזה וכולם עצרו את מלאכתם, וצעדו לעבר חדר האוכל. קרוטי שם לב שמאז התעורר הוא מלווה בתחושה מאוד לא שגרתית כאילו ציפה למצוא את ספיידרמן משחרר סתימה בכיור המטבח כשהוא עושה שימוש בקורי העכביש להוציא משם שטר של 100 שקלים שחוסר את מעבר המים לביוב. כן זה לא קרה, אבל נחמד לחשוב כך.
 
בחדר האוכל הוא פתח את ה"חמגשית" שהוגשה להם וגילה את סוליית השניצל מאיימת בהכחדה עצמית לצד אורז עבה יותר. הוא אכל בלית ברירה והתיישב לסיים את המים שהוגשו בקנקנים.
ברל'ה סימן לקרוטי שהגיע הזמן לצאת לסיגריה והם קמו ללכת. ואז זה קרה....
 
ביציאה מחדר האוכל, על שולחן רבוי בשמני תעשייה וטישו משומש שניגבו בו ידיים, הונח מגש גדוש בתפוחי עץ אדומים. המראה גרם לשעון החיים שלהם לעצור באחת. הם הביטו זה בזה בפה פעור ועיניים שאיימו לצאת מחוריהם ולקפץ על רצפת הבטון. לקרוטי, זלגו דמעות בעיניים. ברל'ה אמר... יוסף טולילה !!!! .....
 
 
****
 
התת מודע הוא בעצם זיכרון אירועי החיים בפרקי זמן מדויקים ופעולות "אוטומטיות" שעליהם אנו לא נותנים את הדעת (את המודע), לא כל זיכרון נמצא בזיכרון השליפה והוא יכול להיות במקום כל כך חשוך ש..., אך כל עוד אותו זיכרון נחרט במוחנו ונשמר תחת כותרת " חוויה בלתי נשכחת" כל דבר והכי קל שנחווה שיתאים לאותה החוויה, יקפיץ את הזיכרון ממקום מחבואו לקדמת הפריוריטי במודע.

למה אני כותב את זה...

סתם כי בא לי ... ובגלל שאני נתקל בלא מעט שיחות ופוסטים שעוסקים בתת מודע.

וגם .... תודו שזה מצחיק :)