הגעתי לעוד ראיון עבודה, עוד אחד מיני רבים. למען האמת כמעט וביטלתי בתירוץ שזה כבר לא רלוונטי או משהו בסגנון. אבל ברגע האחרון החלטתי להגיע-"שיהיה, עוד ראיון לא יזיק, בסוף אהיה ספצית בראיונות עבודה".
להפתעתי הרבה היה זה משרד מתוקתק, במיקום מעולה והעובדים בו נראו כאילו יצאו מפרסומת למשרד עו"ד. פתאום נלחצתי קצת. באתי לא מוכנה ואפשר לומר שקצת זרקתי ולא השקעתי יותר מדי מחשבה באיך אני "מוכרת" את עצמי. חיכיתי למראיין וניסיתי להיזכר בכל מה שקראתי על המשרד ומה הוא יכול לשאול אותי ואיך אני עונה. אפילו חיפשתי כמה מונחים בגוגל דרך הנייד כדי שאוכל להרשים אותו עם הידע שלי בתחום על אף שהנני מתמחה בתחום אחר.
אחרי כרבע שעה יצא אלי המראיין שעל שמו נקרא המשרד לחץ את ידי והזמין אותי למשרדו. ואז התנהל הראיון. לא משהו חדש. השאלות הרגילות: מה את עושה כרגע במשרד שלך? תספרי קצת על עצמך. מה ציפיות השכר שלך? למה את רוצה לעזוב את מקום העבודה שלך? לאחר מכן אמר שאם יש לי שאלות אני מוזמנת לשאול. שאלתי על המשרד ומה תחום העיסוק שלו ולאחר שזה ענה שאלתי מה הם מחפשים. הוא ענה שהם מחפשים מישהו עם יותר נסיון משלי. התשובה שלו היתה די צפויה. כל המשרדים שניסיתי להתקבל אליהם עד כה רמזו לכך שאין לי נסיון בתחום, אך זה היה הראשון שאמר את המשפט במפורש: "אין לך נסיון". הבנתי שהמשרד הזה כבר לא רלוונטי בשבילי ואין לי יותר מדי מה לנסות להוכיח כיוון שהוא כבר גיבש את דעתו ביחס אלי. ולמרת הכל לא הרמתי ידיים, הוספתי שלמרות שאין לי נסיון אני עדיין צעירה ורווקה וזה הזמן שלי באמת להשקיע וללמוד, כל מה שאני צריכה זאת הזדמנות.
לחצתי את ידו אמרתי תודה ולהתראות ויצאתי מהמשרד המפונפן.
כשדיוושתי הביתה חשבתי לעצמי שזה מתחיל להיות די מייאש. כבר חצי שנה עברה מאז שקיבלתי את הרישיון ואני עדיין תקועה במשרד בו התמחתי. אני רוצה לעבוד, להתמקצע, להיות טובה בתחום ולאהוב את מה שאני עושה. אני באמת מרגישה את הדחף הזה להצליח, להיות מישהי עם נסיון וידע. אבל יש לי שאלה לכל אותם מראיינים, חברי למקצוע שכנראה שכחו איך החיים נראו לפני 20 שנה כשהם קיבלו את הרשיון שלהם, נסיון? כי אתם נולדתם עם נסיון ורק אני עמדתי בתור הלא נכון לפני שהגחתי לאויר העולם ופספסתי את חלוקת הנסיון טרום לידה.
אם לא אקבל הזדמנות אז כנראה אשאר בלי נסיון גם בעוד שנתיים, שלוש וחמש שנים. אז אני קצת מתוסכלת, קצת עייפה ואפילו קצת מיואשת מכל הראיונות האלה אבל אני לא מוותרת! אולי מתישהו בקרוב אגיע למשרד שהמראיין יחליט שהוא רואה בי את כל הפוטנציאל הזה שיש לי, שהוא לא מפחד לקחת מישהי בלי נסיון אבל עם הרבה רצון ללמוד ולהצליח ויקח את "הסיכון" כשיחליט להעסיק אותי-בחורה חסרת הנסיון.
אז אני אופטימית for now.. |