זה זמן רב שאני קורא ושומע את המושג 'אנטישמיות' ביותר מידי מקורות שאינם מוסמכים לדבר על כך. מובן שישנם גורמים אנטישמים שברצונם לפגוע ביהודים משום שהם יהודים, ואנשים אלה פעמים רבות הם אנשים שהיהודי הממוצע עצמו רואה בהם כנחותים יחסית, אם בגלל יכולתם האינטלקטואלית, השכלתם או חיתוך דיבורם. השאלה האם יש אנטישמיות בעולם איננה רלוונטית משום שוודאי שהיא קיימת. השאלה היא אם כל ביקורת כלפי גופים יהודיים, כמו הליגה נגד השמצה, או מדיניות של מדינת ישראל, נובעת מאנטישמיות. להגיד על מבקר שהוא אנטישמי זו שיטה קלה להתחמק מביקורת. גולדסטון? אנטישמי (או יהודי מלא בשנאה עצמית), מזכ"ל האו"ם שרוצה לפתור את בעיית הפליטים הפלסטינים? אנטישמי כמובן. ברק אובאמה, שלוחץ על מדינת ישראל לפעול כדי להתקדם במשא ומתן? אנטישמי בן אנטישמי. כאילו כל מי שלכאורה בעדנו (ולעודד את ישראל להלחם ושבניה ימותו לא נחשבת בעיני כדעה חיובית כלפינו) כמו האוונגליסטים בארה"ב, או הימין הקיצוני (ומלא האהבה לכל האנושות) בהולנד, אינו אנטישמי ובאמת רוצה בטובתנו. אם בגלל שליחות דתית של אנשים שרואים בעצמם ממשיכי הדרך של היהדות אני צריך ללכת למילואים ולשלוט באופן צבאי בעם אחר, יש בעיה אמיתית בהבנה של מי באמת בעדנו, או כמו שמספר המשל: לא כל מי שמכניס אותך לחרא רוצה ברעתך, ולא כל מי שמוציא אותך ממנו רוצה בטובתך. אולי, כמו שימנים רבים אוהבים להגיד על הגישה שלנו כלפי הפלסטינים, דווקא לוחצים עלינו כי דואגים לנו. כי מפחדים מהמקום אליו אנחנו עשויים להגיע. כי בקלות הופכים מדמוקרטיה נאורה ופתוחה לממשל כמעט צבאי, בו למי שרוצה להביע באופן דמוקרטי ביקורת סותמים את הפה וקוראים לו בוגד. נדמה ממש כאילו שאיפתה של הממשלה הנוכחית של ישראל היא להוכיח לעולם כל טענה שיש לו נגדנו כנכונה. בישראל יש אפרטהייד? יצא פסק הלכה שאוסר מכירת קרקעות לערבים. ישראל פשיסטית? יעלה חוק הנאמנות. כאילו שליברמן מספיק נאמן כדי לשלוח את הבן שלו למות למען ההתנחלויות (ולא לעשות יומיות בקריה). מאיפה הזכות להאשים אנשים שאינם מסכימים עם עמדת הממשלה באנטישמיות? בשנאה עצמית? אני קם ואומר פה שהאנשים האלה, המכונים בוגדים, והולכים בעולם ולכאורה מלכלכים על המדינה אוהבים אותה וחרדים לעתידה יותר מכל מיליטריסט או דתי לאומי שמעוות את מושג הציונות עד שצריך להתבייש בו.

בנוסף יש את האמרה האהובה והמוכרת – לך תגור באיראן, לך תגור בסעודיה נראה מה תרגיש. אני לא גר באיראן, שמעולם לא הצהירה על חופש ביטוי, דמוקרטיה, חופש התאגדות ועוד חופשים רבים שישראל כן הכריזה עליהם מעצם העובדה (?) שזו מדינה דמוקרטית. הביקורת של שחקני התיאטרון כלפי ההתנחלויות, הפגנות הסטודנטים כנגד חוק האברכים וההתנגדות להתערבותה של הדת במדינה לא נובעת משנאה. היא נובעת מהשאיפה התמידית שיש לאנשים לשפר את המצב של המדינה. המצב טוב יחסית לסעודיה? שישו ושימחו. זה לא אומר שהמצב מושלם, וזה לא אומר שלא שיכול להיות טוב יותר. כאשר אנחנו נרדמים תחת הפוך הנעים של חוסר הביקורת, או הטענה שאסור לבקר אנשים כמו אמונתה של לימור לבנת, ליברמן וכל נציג חרדי בכל גוף ציבורי ולא ציבורי בארץ, אנו פוגעים בדמוקרטיה ובשמה של המדינה בעולם יותר מכל אורי אבנרי או נועם חומסקי שהוא. כאשר מקשיבים להם בעולם אומרים אנשים: "בישראל יש גם צד שפוי, אולי יש תיקווה". כאשר אביגדור ליברמן מכניס את הראש והרגליים לתוך השריון שלו ומכריז על השמאל כאשם בכל הקורבנות והצרות, או על הערבים ועל האירופאים כל מיני הכרזות שהשתיקה יכולה להיות יפה להן, העולם משתכנע שבישראל חי עם גזען, מלא שנאה ושאולי הגיע הזמן להכריח אותו להגיע להסכם, אם הוא לא יגיע לכזה בעצמו (דבר, אגב, שיהיה גרוע יותר לישראל מכל הסכם שעשוי להיחתם בסופו של מו"מ).

אני אסכם ואגיד שבדרך כלל מי שמתפאר בשימוש במושג האנטישמיות זה מישהו שלא ספג אותו באופן הטהור והפוגע שבו הוא יכול להופיע. מי שלא אמר לו ילד מהכיתה ביסודי ש"אמא שלי אמרה לי שאסור לי לשחק עם יהודים", או לא שמע את הביטוי "העשב הרע לא מת לעולם" לא יכול להבין כמה מגוחך השימוש באנטישמיות באופן חסר פרופורציות, מתגונן ופחדני שכזה.