Christine McVie (perfect
קריסטין פרפקט, לימים קריסטין מקווי (נישואין בערך 68-77 , לבסיסט ה- פליטווד מק, ג'ון מקווי). זמרת , כותבת, פסנתרנית (לרבות רקע קלאסי ) מוכשרת ביותר, שלא זכתה כל כך למקום פרונטי , אם זה כשהשתתפה בשעתו מידי פעם בקולות רקע עם ספנסר דייויס , בהמשך ב- chicken shack, שם אמנם היו לה כמה שירי סולו נהדרים, ואם זה כאשר הייתה לצד (או אולי מאחורי) סטיבי ניקס , זמרת נהדרת לכשעצמה, בפליטווד מק.
אחד השירים היפים והעדינים שנכלל באלבום המצליח של פליטווד מק, Rumours מ-77, songbird שמו, נכתב ובוצע על ידה. היא גם מנגנת בו בפסנתר. קריסטין כתבה איתם מספר שירים נוספים, בין היתר באלבום הנ"ל. כיום בפועל היא כבר לא בהרכב, בעלה לשעבר, ג'ון מקווי , כן.
אומרים שזהו שיר מאוד אישי עבור קריסטין, המדבר על הקרבה טוטאלית למען אהבה. (כפי שניתן גם לראות, האלבום הנ"ל יצא בשנה בה היא התגרשה מג'ון). הסיפור האישי שלה אכן מעיד כי היא הלכה עד הסוף למען אהבתה, שילמה מחירים ועשתה וויתורים , עד שלא יכלה יותר.
סונגבירד שימש פעמים רבות כשיר סיום להופעות הפליטווד מק. שיר מינימליסטי, רך וזך. (כדאי לדפדף גם במילים ).
כאמור, לפני הפליטווד, הייתה קריסטין בהרכב הבלוז האנגלי צ'יקן שאק, והשתתפה בשני אלבומים שלהם. ביניהם, לקראת סוף דרכה איתם, בשיר הענק הזה , אותו היא שרה סולו.
השיר הוקלט במקור על ידי אטה ג'מס , שבדרך כלל קצת קשה להתחרות עם קולה המיוחד. אם כי, אני חושב שבמקרה הזה, קריסטין נותנת לו פרשנות מעודנת ואפילו רגישה יותר. (ואולי זה בשל הראשוניות האישית שלי בהאזנה לביצוע הזה). אני חש תמיד איזו רגישות ועצב בקולה, לא יודע, בי היא נוגעת, וגם אוהב את היופי הלא יפה שלה. בכל אופן, אוהב את שני הביצועים. השיר יצא עם צ'יקן שאק בשנת 69, כשנה לאחר צאת הביצוע של אטה ג'מס, ו -'למרבה הפלא' , הגרסה 'הלבנה' היא זו שזכתה להתמקם גבוה בצ'ארטס . אבל כידוע, כך זה היה, בז'אנרים נוספים, גם בשנים שלפני. השיר כוסה על ידי הרבה, ביניהם ביצוע מצוין של רוד סטיאורט וקוקו טיילור. אפילו ביונסה 'עשתה' את השיר, כשגילמה את תפקידה של אטה בסרט קאדילק רקורדס. אם כי, עם כל הכבוד...
אוהב את האנדרסטייטמנט שקריסטין לוקחת בשירתה כאשר, בדומה לאישיותה, אינה 'דוחפת' את קולה.
קריסטין הקליטה במהלך השנים מספר אלבומי סולו בנוסף לאלו שעשתה עם הפליטווד וצ'יקן שאק. אלבום הסולו הראשון , משנת 70 , נקרא עדיין על שם הנעורים שלה, וגם בו נמצאת הגרסה ל- ראדר גו בליינד. כותרתו- the legendary Christine perfect album (היה סיפור סביבו כאשר יצא בתחילה רק בצד אחד של האוקיינוס ).
(להתעלם מהבלגן ). בין הסיום בצ'יקן שאק והכניסה ל פליטווד, התחתנה כאמור עם ג'ון מקווי , הבסיסט. מסופר שכאשר עמדה להינשא למקווי, שנראה אז משהו כמו פרחח אנגלי מצוי (אם כי נחשב לאחד מהיסודות המוסיקליים של ההרכב ,ובראיונות איתו לאחרונה התמתן ועושה רושם של בחור שקט וצנוע) , לאחר תקופת היכרות קצרה ביותר, ולאחר שחוותה נטישה כואבת ממישהו אחר לפני כן, התקשר אליה פיטר גרין בכבודו ובעצמו, ואמר לה: "השתגעת? את לא מכירה בכלל את הבחור ! ". הם נישאו בכל זאת . מה שעזר כנראה להעביר את התקופה הראשונה שלהם בשלום (מניסיון אישי) הוא שמייד לאחר הנישואים, כל אחד מהם יצא לדרך עם ההרכב שלו, להופעות, ובשל כך הם בקושי התראו. בשנת 69 , מיד לאחר שהוציאה עם צ'יקאן שאק את 'ראדר גו בליינד' (כמה סמלי), הכריזה קריסטין שקשה לה עם המרחק מבעלה, היא עוזבת את עסקי המוסיקה והופכת לעקרת בית (מאיפה בא הכינוי הזה ?) לטובת חיי משפחה. באותה שנה , וגם בזאת שאחריה, היא נבחרה לווקליסטית הנשית הטובה ביותר לשנים אלו, על ידי המלודי מייקר. וגם, שימו לב, לאחת מ-10 בעלות הרגליים היפות ביותר בבריטניה. כן היו אז דירוגים כאלו. (זכור לי שבארה"ב, אחת הנחשבות בתחום בשנים ההם הייתה השחקנית אנג'י דיקסון ). בכל אופן ההצהרה הנ"ל לא החזיקה זמן רב. ב-70 היא הוציאה את אלבום הסולו הנ"ל, ומייד לאחר מכן הוצע לה להצטרף לפליטווד מק, שעמדה בפני משבר עם עזיבתו של פיטר גרין. קריסטין, שהייתה מעריצה נלהבת של פליטווד מק בתקופת פיטר גרין והכירה היטב את כל שיריהם (דבר שאפשר לה השתלבות קלה יחסית) סיפרה שההופעה הראשונה שלה איתם הייתה מלאת מתח והתרגשות עבורה. כך החלה הקריירה שלה עם פליטווד מק. אולם אז, בתחום האישי, כמו שאומר השיר "כשאין אתה סובל, כשיש אתה סובל" , השהות 24 שעות יחד עם בעלה, הביאה רק צרות. לדבריה: "ג'ון, שנהג לשתות לא מעט, לא היה האדם הכי נחמד ברגעים האלו, קצת סוג של ג'קל והייד". אחר כך באו הסיפורים של מעבר הלהקה לארה"ב, דבר שקריסטין לא אהבה כל כך, המשך ההתדרדרות ביחסיה עם ג'ון, רומן שניהלה עם מישהו מצוות ההפקה, אמנם לאחר שהיא וג'ון כבר חיו בחדרים נפרדים , זאת למרות שסיפרה מאוחר יותר שגם אז היא עדיין אהבה מאוד את ג'ון ( מוזרות הן נפתולי האהבה, אבל כן, כך הן) ולדבריה, ביודעו זאת, הוא בחן ללא סוף את גבולות אהבתה אליו ( פעם אמרה לי מישהי, בהקשר לכך, משהו עם דימוי על גמישותו של מסטיק), הגירושין שהגיעו בסוף ה-70, וכן הלאה. ג'ון נישא בשנית, די מיד לאחר גירושיהם (גברים לא יכולים להישאר דקה לבד?) . לקריסטין הייתה מערכת יחסים לא קצרה עם מתופף הביץ בויז', אחד ממשפחת ווילסון... קריסטין השתתפה באלבומים נוספים של פליטווד מק, אך מאוחר יותר כבר לא כל כך רצתה להצטרף למסעי ההופעות שלהם , למעט פה ושם, הוציאה מעט אלבומי סולו והעדיפה להישאר באנגליה.
הייתי מת לשמוע/ראות אותה בהרכב בו היא מבצעת דברים יחד עם פיטר גרין . אני אישית אוהב מאוד את קריסטין מקווי. (כמי שבאה מאזור ברמינגהם יש לה כבר מעלה בעיני...). מישהי שכאמור הייתה קצת בצל, למשל ביחס לסטיבי ניקס (המעולה) , אבל לטעמי לפחות, בעלת רגישות אישית וקולית מיוחדת. סוג של זמרת בלוז/נשמה, לבנה.
תוך כדי, עולה לי השאלה, האם על מנת להתחבר יותר לאומן שאתה שומע, כדאי להכיר קצת לעומק את סיפורי חייו האישיים ? לא בטוח. היו לי לא מעט מקרי 'אכזבה' בנושא, של ניפוץ תדמית. אם כי במקרים שזה כן 'תואם' , זה ללא ספק מעצים (והיו לי גם כאלו). משהו דומה לכך דובר כאן כבר על האם להאזין ביסודיות למילותיו של שיר, או להתמסר רק למה שהמכלול מעביר לך. החלטתי ש(למרות הקאצ' שיש כאן) אני נכנס לנל"ים רק אם יוצא שזה מתאים לי לתדמית. בת יענה. לקינוח, קטע בלוז נהדר שלה עם צ'יקן שאק (במקור של בלוזיסט וותיק אחר) בו היא שרה בין היתר על מה קורה כשלא משיגים את the one you love . זוכר שבשעתו היה קשה להשיג תקליטים שלהם כאן בארץ (ועליהם אולי בפעם אחרת).
|
