יונתן עמד במרכז החדר, חיפש מקום להישען עליו. עשן סמיך אפף אותו מכל עבר, לא נתן לו לראות בבהירות את הנעשה סביבו. רגליו מצאו מפלט, מזרן ישן זרוק על הרצפה בצד ההמולה מסביב, והוא החליט לשבת עליו, שעון על הקיר. יונתן ישב והתבונן באי נוחות על הנעשה סביבו. אנשים זרים הקיפו אותו מכל עבר דנים בשלהם על מהות עולמם. בחורה צעירה הציעה לו אש בנדיבות כשטפח על כיסיו באין אונים עם סיגריה כבויה בפה. "אתה לא נחמד." אמרה לו כשהשיב לה בשתיקה בעת ששאלה לשמו. כשקמה ללכת, הוא רצה להתנצל, אך מפיו יצא רק עשן סמיך שהעלים אותה כמעט לגמרי. יד רעה נחה על כתפו, והוא הביט עליה בדאגה ממה שידע שעתיד לקרות. מילות אהבה דקרו את אוזנו השמאלית, כמנסות להיכנס בכוח אל תוך מה שמתחולל בראשו ולשנות את החלטתו. הוא הניד את ראשו לצד השמאלי של החדר, ונתקל בעיניו הכבויות של סער, שאמרו לו כל כך הרבה, אבל נתנו לו להבין כה מעט. "תחזור הביתה" הוא שמע קול קורא לו, מתקשה לעכל כי זהו קולו של סער עם היד המונחת על כתפו. יונתן הכיר היטב את המבט הזה, שנא אותו ואהב אותו כל כך. כאסקופה הנדרסת הוא הניח לראשו למצוא מפלט בין חיקו של העלם, מחליט, בפעם הראשונה בחייו, לתת לדברים לקרות מעצמם ולא להתערב. כבר לא היה לו כוח יותר. במבטו המאונך מתוך חיקו של סער סקר את שארית החדר, שהחל להתגלות אט אט עם התפוגגות העשן הסמיך שאפף אותו מקודם. הוא ראה בחור צנום שלא הכיר, יושב מבועת על מזרון אחר בפינה. הוא היה דוגמא חיה לכך ששיש עוד אנשים כאלה, שאיבדו הכל ולא נותרה להם תקווה אחרת מלבד שעות ספורות של סם. הוא רצה לגשת אליו, להגיד לו שהכל יהיה בסדר, ושהנה, אפילו הוא מאושר באמת. ששלכת הינה רק סממן לתקופת מעבר. אבל יד רעה נחה על ראשו, עוטפת אותו בעלטה, שוב לוחשת לו מילות אהבה שהתמכר אליהן כל כך. הוא אחז ביד בחוזקה, לא רצה לתת לה שוב ללכת. לרגע היה מאושר, כמו שאף פעם לא היה. אושר ללא אמת, אושר שלוקה בשכחה. וכשעול גאוותו הכביד, החליט להסיט את היד כדי להתבונן בשפתיו של סער. שפתיים שכל כך אהב, ניסה לגלות אם אמת או שקר בלחישותיו. אבל כשעשה זאת ופקח את עיניו נגלה לו חדר חשוך וריק, עם שעון גדול שעל הקיר שמתקתק בעצבנות יתרה. הוא הרגיש שהוא לא נשם כמה שניות ארוכות ואף היה משוכנע שליבו החסיר פעימה. אז כך מרגישים, חשב לעצמו בקול חנוק, כך מרגישים שכבר לא רוצים לקום בבוקר. |