זה היה בעיר בשרון ,בחנות מאוד מצליחה לציוד משרדי. הגעתי לשם,כסוכן, בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת  להתקין או להעביר בעלות על שני מסופי סליקה "נורית 2030" של וריפון  שנקראה אז ליפמן.
למי שלא יודע ,הדגם הזה היה הראשון של ליפמן ובמושגים של היום,בגלל האיטיות, הייתי שולח אותו ואת הכספיטון 380,שעדיין נמכר ע"י הקולגות,לאולימפידת הצבים.
  לצד זה נתקלתי בעוד בעיה: הייתי תקוע באזור הקופות,בשטח קטן, בין מספר מוכרות אחוזות תזזית ומנסה בצפיפות הנוראה הזו לעשות את עבודתי. ובעוד שתי ידי מתעסקות עם מסוף אחד, מוכרת אחת,שנתקלה בבעיה במסוף השני,ושהיה קצת מרוחק,קראה לי לעזרה. הרמתי את שתי ידי לגובה וניסיתי  לפלס דרכי בין הבנות. כשהתקרבתי ליעד, שתי ידי המונפות אל על החלו להנמיך לכוון המסוף הבעייתי . אבל משהו השתבש . הידיים נתקלו באופן לא צפוי בגוף שחצה לפתע את מסלולן . לחרדתי, שתי כפות ידי נחתו בדיוק,אבל בדיוק,בשני המקומות האסטרטגים של הגוף הזה שהיה,אבוי לי, גוף של אשה. וכמו חתול הקופא על מקומו מול פנסי מכונית ולא זז עד הסוף המר, נכנסתי לאובדן שליטה על כפות ידי  והן מצאו  מנוחה נכונה היכן שמצאו ,מחכות להוראות ממוח מבולבל שלא הגיעו.
  התמזל מזלי ואולי האל הטוב שמר עלי. המום,הבחורה, שהיתה צעירה חרדית די נאה ,פטרה את העניין בחיוך רחב.