כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    זכויות הגבר בישראל

    מדינת ישראל נשלטת ע"י דיקטטורה פמיניסטית. ארגוני הנשים שולטים במדינה באופן מוחלט בכל תחומי החיים ומכתיבים כל דבר בכוח, בצנזורה כבדה, סתימת פיות ושטיפות מוח המוניות דרך אמצעי התקשורת.

    ארכיון

    אשתך דקרה אותך? אתה אשם!

    1 תגובות   יום חמישי, 25/11/10, 10:10

    היום 25/11 הפמיניסטיות חוגגות את "יום המאבק לאלימות כלפי נשים" תוך כדי הפצת נתונים שקריים ומנופחים וצנזורה בוטה ומאסיבית שמסתירה נתוני אמת על אלימות מצד נשים כלפי גברים שחייהם מופקרים ודמם מותר. לפניכם סיפור מזעזע שמוכיח עד כמה המצב כיום חמור:

     

    ג' נדקר ע"י אשתו. שותת דם ומטושטש התקשר למשטרה. השוטרים האמינו לגרסתה של האישה כאילו הוא התוקף, נשקו האישי נלקח ממנו, הוא הורחק מביתו, נחקר והושפל בתחנת המשטרה. ג' מנסה להתריע על סכנת החיים בה נמצאים ארבעת ילדיו הקטנים, אך אין עם מי לדבר כי כל המערכות מגוייסות לטובת הנשים בלבד. סיפורו המלא מובא כאן לפניכם כפי שהביא בפני עמותת הפמיליסטים ע"מ להזהיר וליידע את ציבור האבות.

     

    בס"ד

    כאב של אב מופלה, יט' מר-חשוון תשעא' 27/10/2010

    הנני אב לארבעה ילדים גילאים 10 9 6 2, נשוי 11 שנים.
    מזה מספר חדשים מטלטל אני ממקום למקום בשל משבר נישואין קשה שאליו נקלעתי ובשל החוקים והתקנות הקיימים בישראל בנושא חזקת הגיל הרך המקנה לאם משמורת בלעדית על הילדים ובשל הרחקתי על ידי צו הגנה שהוצא נגדי ע"פ בקשת אשתי על לא עוול בכפי. לומר את האמת קשה לי לכתוב את אשר עבר ועובר עלי עדיין פצעי לא הגלידו ומאבקי הינו רק בתחילתו.

    בעידוד ארגון הפמיליסטים הדוגל בערכי שלמות המשפחה ונאבק בעידוד ובתמיכה הממסדית בפמיניזם ההורס משפחות רבות בישראל, החלטתי לשתף אחרים ברגשותיי תחושותיי וכאבי העמוק בכדי להפיץ את התודעה שאנו האבות מופלים בצורה בוטה וכואבת כאשר הדברים נוגעים לזכויותינו הבסיסיות גידול ומשמורת ילדנו האהובים.

    הריני בן 42 שנה בוגר בי"ס תיכון שירות קרבי מלא בצהל. שירות 4 שנים במשטרה כשוטר מקצועי ומוערך על ידי מפקדיו נושא נשק מזה 20 שנה באופן אחראי ושקול ע"פ החוק דרישותיו והוראותיו בלבד. עבדתי כמשגיח כשרות למחייתנו עד לסילוקי מהבית.

    נכון מתאריך 26 למרץ 2010 התחילה מסכת ייסוריי עקב תקיפתי-דקירתי ע"י אשתי במטבח ביתנו.
    באותו יום המצוין לעיל נכנסתי למטבח על מנת לסעוד עת טיגנה שניצלים כאשר הושטתי את ידי לקחת על מנת לאכול קיבלתי מטר של קללות איומות מאשתי באומרה "אל תיגע באוכל שלי" וזאת בזמן שילדנו 4 במספר נמצאים בסמוך למטבח. אמרתי לה ברוגע שזה ביתי וזכותי לאכול ואם לא נאה לך אכין אוכל לעצמי נגשתי לקחת מחבת לטיגון השניצלים ואז בחמת זעם העיפה זאת מידי תוך כדי הנפת טוסטר שהיה מונח במקום וניפצה את ויטרינת ארון המטבח לנגד עיני כתוצאה מכך התפזרו שברי זכוכית רבים במטבח מיד התכופפה הרימה שבר זכוכית ודקרה אותי באמת ידי תוך כדי התזת דם לכל עבר יצאתי מיד מהמטבח לעיני ילדיי ההמומים ממראה הדם הקולח חסמתי את קילוחי הדם באמצעות מגבת תוך כדי אחיזתי בטלפון להזעיק משטרה ומד'א במקביל אשתי ניסתה להניאני "בבקשה אל תתקשר למשטרה בא נגמור יפה" לא שעיתי לבקשתה תוך כדי תשישות מאיבוד הדם. כאמור המשטרה הגיעה לאחר כעשרים דק' וקצין המשמרת הופיע הראיתי לו את פצע הדקירה ומיד לקח את אשתי הצידה לשמוע את גרסתה כמובן ששיקרה במצח נחושה באומרה שאמת ידי נחתכה כתוצאה מהכאת אגרוף בוויטרינה תוך כדי התקפת זעם מצידי והכאתה.

    אני כאיש משטרה לשעבר מכיר את נוהלי העבודה ראיתי איך באופן ברור קצין המשטרה מקבל ומדווח לממונים את הגרסה השקרית של אשתי וכלל לא טרח לבדוק את גרסתי שזה אומר תחקור לגבי כלי הדקירה וניסיון לתופסו כראיה משפטית לעומת זאת היה חשוב לו יותר לתפוס את אקדחי האישי שממילא היה נעול בכספת כאילו נשקפה סכנה מצידי דבר זה צרם לי מאד הגשתי תלונה נגדו ועד היום אני בהתכתבויות עם הגורמים הנוגעים בדבר בנושא תפקודו של הקצין דבר זה מוכיח את הלך הרוח הפמיניסטי בזרועות החוק בהמשך פוניתי לקבלת טיפול רפואי בבית החולים ושם אובחן חתך בעומק 7 ס"מ עם חור כניסה ויציאה [ראו תמונה] פצעי נתפרו לאחר מס' שעות שהייה. לפני כניסת השבת הובלתי לתחנת המשטרה לשם חקירה.

     

    ''

    כמובן שכבר בחקירה הואשמתי בהאשמות שקריות על ידי אשתי ולבסוף למרות שאני הוא שנדקר והותקף הורחקתי על ידי המשטרה ל 5 ימים מהבית ובהמשך אשתי הוציאה בבית משפט השלום צו הרחקה שעדיין עומד בתוקפו. אני כאדם שומר תורה ומצוות אולצתי על ידי המשטרה לחלל את השבת בכך שהודיעו לי שחייב אני לעזוב את העיר או איעצר מכאן ואילך התחלתי בפועל ממש להרגיש כיצד המערכת מפלה אותנו הגברים לרעה.

     

    למותר לציין שהפרקליטות סגרה את תיק החקירה נגד אשתי ללא כתב אישום למרות הראיות בשטח דם שברי זכוכית ופצע דקירה וגם חקירתה המוטט-לקויה של המשטרה סייעה בידי התוקפת לצאת מכך רק מה שגם אותי לא "שכחו" וגם לי סגרו את התיק כמובן שהאדם האחראי בפרקליטות על סגירת התיק היא ממין אישה לא הייתי רוצה לחשוב איך היו נוהגים עימי לו פצע הדקירה היה על גוף אשתי-לבטח הייתי עצור עד תום ההליכים וכתב אישום נגדי היה מוגש תוך זמן קצר.

    לאחר כשבועיים הגשתי תביעת גירושין כרוכה נגד אשתי בבית הדין הרבני והופתעתי לגלות את היחס הלא אוהד שם כנגד גברים ואפילו אבות כמוני בעלי מראה חרדי-תורני. מייד בדיון הראשוני השיתו עליי מזונות בלתי פרופוציונליים ללא שום התחשבות בהכנסתי הדלה.

    אשתי סובלת מדיכאון וחרדות ובידי מסמך המעיד על כך היו לה תקופות מאד קשות ואף מס' ניסיונות לקפוץ מהרכב לעיתים לעיני הבנות תוך כדי נסיעה על כביש מהיר מה גם שקיימות אצלה התפרצויות זעם קשות תוך כדי תקיפות אלימות נגד הבנות בעיקר, ונגדי מדי פעם.

    מצב זה היה קשה מנשוא עבורי אך הערך העליון של שלימות המשפחה היהודית מנע ממני לפרק זאת מזמן גם אהבתי חמלתי ורחמיי הרבים עליה מנעו זאת ממני במשך השנים יש לציין את עובדת היותה אובססיבית לניקיון בעיקר מסוגלת לשטוף לנקות בשעות לא מקובלות ואם מישהו חלילה בעיקר הבנות לא ישמור ניקיון ע"פ רמת דרישותיה עלולה להכות ללא רחם היו פעמיים שתקפה את הבנות באמצעות מברשת שיער העשויה מעץ קשיח ורק התערבותי הסבלנית הפסיקה פעמיים רבות את תקיפותיה. היו פעמיים שישבתי למטה בסלון ושמעתי מלמעלה את הבת הגדולה אומרת "לא אמא בבקשה אל תרביצי לי עם המסרק" כמבקשת על חייה

    היו מקרים נוספים של תקיפת בני בן 9 האוטיסט על ידה בכך כאשר זעמה על שהפיל לה עציץ או כל חפץ אחר הכתה בפניו באכזריות תוך השארת סימן כף ידה בפניו לאחר מכן הייתה מרככת את החבורה באמצעות מרגרינה הייתי מוחה בתוקף על תקיפות אלו אך תמיד בקור רוח בכדי לשמור על שלמות המשפחה.
    זדון ליבה נגדי התבטא בכך שהגישה עלי תלונה כאילו אני הוא זה שהתעלל בבני האוטיסט חסר הישע תוך ניצול אי יכולתו לדבר, היות ורצתה שאכלא עבור זה שהזמנתי לה משטרה עקב הדקירה מעשה "שפגע בכבודה"
    יתרה מזו אף ניסתה להעליל עלי שכאילו ביצעתי מעשים מגונים בבתי בת ה 10 דבר שגרם לי לצער מאד עמוק ואף שאלה את הילדה באופן פוגעני וחסר אחריות "האם אבא נגע בך"? דברים אלו עוררו בי סלידה וחלחלה מהאישה שחייתי עימה עד לא מזמן.

    מלבד אלימותה הפיזית יש לה צד חזק גם באלימות מילולית היא מקללת אותי לרוב קללות גסות ואיומות שמתבייש אני לעלות על דל שפתיי ולעיתים קרובות ליד בנותינו היא מאד קלה לכעוס לטרוק דלתות להשליך חפצים וכל מיני מרעין בישין היו פעמיים שאמרה "אני רוצה לעזוב אותך עם הילדים ולברוח" דבר שבחפץ לב הייתי מקבל רק בכדי להסיר את הסכנה היום יומית מהילדים חשוב לומר שבחקירתי במשטרה דיווחתי על אירוע מצמרר שהיה במטבח לפני מספר חודשים לערך היא נכנסה להתקפת אמוק נגד הילדה הגדולה בת ה 10 בשל "אי סדר" הרימה סכין מעל השיש והצמידה אותו לגרון הילדה תוך שהיא אומרת "אם לא תקשיבי לי אני ירצח אותך" הילדה החווירה כסיד ואז אני ברוגע אמרתי לאישה "................תירגעי" הניחי את הסכין לאחר מכן לקחתי את אשתי מהילדה ובשיחה נינוחה הסברתי לה שיכולה היא לגרום לילדה לטראומה בחייה. אשתי הביעה את צערה בפניי על כך ולאחר יומיים בכדי להשקיט את מצפונה שלחה את הילדה לסרט וקנתה לה כמה דברים בכדי לרצותה כבר נשאלתי במשטרה מדוע לא דיווחתי על כך אז עניתי שע"פ אמונתנו המשפחה הינה כמקשה אחת הורים וילדים וצריך לעשות הכול בכדי לשמור על התא המשפחתי.

    מקרים אלו הדליקו אצלי נורה אדומה ומאותו יום הייתי דרוך וערני אשתי נוהגת לצאת מדי ערב לשכנים וכד' לזמן ממושך בעזבה את הילדים ללא השגחה שהקטן בן שנתיים נמצא בחדר לבד לרוב כאשר קיימת סכנה מצד הילד האוטיסט שיעלה למיטתו ויחנוק אותו דבר שקרה פעם ע"פ דבריה וברגע האחרון הצילה את התינוק.

    חשוב להדגיש כי רק לאחר שנדקרתי על ידה באכזריות תוך כדי כוונתה לגרום למותי בהצמידה את שבר הזכוכית תחילה לגרוני ופניי גמלה החלטה בליבי לשים סוף לסיוט זה "לשמחתי" לאחר שנוכחתי בגופי על מסוגלותה לדקור ואולי אף להרוג דיווחתי מיד למשטרה נכון לעכשיו אני מורחק מהבית נשקי האישי נלקח על לא עוול בכפיי בשל צו הגנה שהוציאה נגדי בהטיחה שקרים רבים עלי.

    הילדים הושארו לה וחושש אני מאד לגורל הילדים כל עוד הם בחזקתה יש לציין שכמה וכמה פעמיים בזמן מריבותינו איימה שנקמתה בי תהיה לרצוח אחד מהילדים תוך דגש על התינוק היות והוא ילד נורמאלי שלכאורה הוא ההמשכיות של הגבר ע"פ דת ישראל בבחינת "מה זרעו בחיים הוא בחיים" הילדה הגדולה נתונה להסתות נגדי ולחצים אדירים מאימה לנצור את לשונה בטענה העיקרית שהיא ואחיה עלולים להילקח למשפחות אומנות ושם יסבלו קשות ובכך יפסידו את 2 הוריהם כפי שהבנתי מחומר החקירה הילדה לא שיתפה פעולה באופן מלא בהסבירה שאינה רוצה לדבר לשון הרע על אביה או אימה.

    פניתי מס' רב של פעמיים לעו"ס שלנו בשירותי הרווחה תוך כדי תחנונים רבים לבדוק את מצב הילדים וביטחונם האישי מבחינתה היא הבטיחה שכל דבריי תועדו נרשמו והועברו לדרגים גבוהים יותר ברווחה להמשך טיפול ומעקב מה גם שהעו"ס אמרה לי בציניות "גם נשים בדיכאונות וחרדות יכולות לגדל ילדים תוך כדי טיפול" [ואני שואל האם העו"ס הייתה מוכנה להפקיד את עולליה בידי גננת מטופלת נפשית?!]

    ברצוני לציין אפליה בוטה הנעשית כלפי בפרט וכנגד גברים רבים בכלל בכל מה שקשור לאלימות במשפחה ומשמורת ילדים מיד לאחר דיווח על מקרים כאלה זה מתחיל בטיפול משטרתי מגמתי הנוטה להרחיק גברים מהבית ברוב הנסיבות וכלה בטיפול של שירותי הרווחה אשר רוב העו"ס הינן נשים שמטבע הדברים יינטו לצד האישה והראיה לכך ששום פקידת סעד לא טרחה לספר לי על כך שקיים מרכז למניעת אלימות במשפחה הנותן תמיכה נפשית לנפגעים.

    במקביל הזדרזו לתת לאשתי טיפול במרכז לי נודע על המרכז דרך מודעה קטנה שהייתה מופנית לנשים בלבד על לוח המודעות בלשכת הרווחה ושכבר פניתי אליהם בתור גבר הזקוק לסיוע הסניף הרגשתי שקצת מתפלאים על כך ותוהים על בקשתי זאת.

    ברצוני להדגיש ולומר למרות שבמציאות לצערנו רוב נפגעי-נרצחי אירועי אלמ"ב הינן נשים המותקפות על ידי בני זוגן אין כלל הצדקה למדיניות אפלייתית זו כנגדנו מכיוון שלא כל הגברים אלימים ומערכות הרווחה המשטרתיות המשפטיות וכל הנוגעים בדבר חייבים לטפל בכל מקרה לגופו תוך מתן החלטות אובייקטיביות ראשוניות לגבי בני הזוג באופן שוויוני מכיוון שההשלכות לביטחון הילדים הינן מיידיות ולמערכת אסור לטעות.

    לגופו של עניין מוכרח אני לעשות השתדלות רבה ולהטריד את הגורמים הממונים בכל המערכות הנוגעות בדבר לבחון את טענותיי בכובד ראש יש לי הרושם שלא נעשה מספיק בנושא וחששי גדול מאד שאשתי בתקופה קשה זו של גירושין יכולה לאבד יותר משפיותה ועשתונותיה ולכן לאור מצבה הקשה והסיכון היום יומי שילדיי נתונים בו ללא שיש לי אפשרות להגן על ילדיי מהתפרצויות והתקפות זעם שלה כבמקרה עם הסכין המצוין לעיל ולכן חובה על המערכת האמונה על שלום הילדים להעמידה למבחן של מסוגלות הורית אצל הגורמים המקצועיים הרלוואנטיים הנוגעים בדבר.

    נכון להיום נמצא אני בחו"ל לפרק זמן עד שאוכל לעמוד על רגליי בשל העובדה שאין לי קורת גג פרנסה ויכולות לכלכל את עצמי לעמוד בדמי המזונות. גם בנכר קשה אני נע ממקום למקום במטרה להציל את כבודי האבוד בלילות מתבונן בתמונות ילדיי ומזיל דמעות מגעגועים. מחכה אני בקוצר רוח ליום שבו יושבו לי זכויותיי האלמנטאריות להיות אב בפועל לילדיי ותתוקן העוולה הנעשית עם אבות הגונים רבים.

    על החתום
    אבא האוהב את ילדיו

     

    קישורים בנושא:

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/12/10 23:20:
      שלום יעקב וחג חנוכה שמח, מה שלום הצפון? אני אשמח לשמוע ממך אחרי כל השריפות כי שמעתי בשישי בחדשות שגם לידכם היה איזה נסיון הצתה,
      ראית את הכתבה הבאה? הייתי בתוח שזה אותו אחד לחלוטין עד שקראתי על הגיל כי זה ממש זהה וגם העיתוי.
      אזהרה: זו כתבה דורשת נשימה עמוקה:
      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3990115,00.html

      פרופיל

      jack_nukem
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין