0
נחלת בנימין 17
ואני יושב פה מול ביתה של סבתא שרה שהייתה תופרת עילית ברחוב של בדים ותפרה סינרים משיירים של בדים כשתש כוחה מבגדים של בובות ובגדים של בובות, כשתש כוחה מבגדים של גבירות ובגדים של גבירות, כשתש כוחה... מבעלה וריחות של פירות מסוכרים, כשתש כוחה מ"גפילתה" נהדר של דגים ואני, ילד של עשרים וחמש גרושים גדולים שקבלתי בהבטחה שתמיד אניח תפילין זורק אבנים ממרפסת ביתה על גגון פח חלוד של נפח אלמוני להפחיד חתולים דור עשירי ויותר לפני החתולים שמסביבי, היום באותו המקום, באותו הזמן חמישים שנים ויותר, אחרי ואני, שתש כוחי מזריקת אבנים כותב לה היום שירים
צוייר ע"י הציירת הדסה תל ורדי אחות אימי |