אמנות בעידן טכנולוגי
אחד מתפקידיה של האמנות במהלך ההיסטוריה הוא שיקוף נאמן של רוח התקופה.
במאה העשרים,עקב התפתחות טכנולוגית מואצת בין היתר הודות לאינטרנט,מציעה האמנות מפגש טעון ומרתק בין
המימד הויזואלי,רוחני,רגשי לבין המימד ה טכנולוגיה  הקר.
בעוד הטכנולוגיה תורמת לאנושות ברמת  אינפורמציה,מהירות,פתרונות וישומים בתחומי החיים השונים-,
בו זמנית מהווה איום בכוחה ותפיסתה כישות טכנולוגית אוטונומית
הבאה על חשבון כוח אדם,תקשורת ואינטימיות בין אישית.
באבולוציה של המאה ה20 ואילך מתקיים דיאלוג זהיר בין האנושות לטכנולוגיה ובין האמנות לטכנולוגיה,
תוך שאיפה לנכס את יתרונותיה ולהגביל את חסרונותיה.
כמו בפן האנושי כך באמנות יש להזהר לא לאפשר לטכנולוגיה להשתלט על הקונספט הרוחני,אלא להעזר בה לחיזוק האמירה.
בעבודות האמנות שלי אני משלבת מנגנונים מכניים ,תאורה וקול .אני מגייסת את הטכנולוגיה  לא רק   ברמה הפונקציונלית אלא גם ברמה הויזואלית, כחומר לצד שאר החמרים בעבודה,כאשר הדגש על האינטראקציה בין החמרים,תפקידם,תיפקודם.
  בכל עבודת אמנות אני דנה באישו אחר מחיי היומיום.
בעבודת האמנות שלי    הנקראת-טכנולוגיה מיסטית, אני מבקשת לחקור את הדיאלוג בין המכונה הטכנולוגית לבין הרגש והרוח האנושית תוך שאיפה ליצירת איזון,הרמוני,שיתוף פעולה מפרה

היות ואף הטכנולוגיה היא פרי המצאתו של האדם ההופכת לישות עצמאית ברמה הפונקציונאלית
אחריותו של האדם לשלוט ולרסן את השפעתה על חיינו,