עם 5.5 מיליון אזכורים בגוגל העולמית ויותר מ-18,000 אזכורים בגוגל ישראל, כנראה שהכל נאמר כבר על תת-תרבות זאת שכובשת את הגלובוס. מסתבר שלא רק בניו-יורק, לונדון ות"א היפסטרים ממלאים את הרחובות, אלא שהטרנד התרבותי הזה כבש צעירים עד לטהרן, בה הצעירים היום אימצו את סגנון האופנה ההיפסטרי, ואת מוזיקת הרוק האינדי המועדפת על ההיפסטרים. שאלה שעולה מכיבוש הגלובוס של תת-התרבות הזאת, הינה מה יש בהיפסטרים שמפלח תרבויות בצורה כה גורפת?  תשובה אפשרית לכך הינה, שכל דור צריך איזושהי תת-תרבות שתבעט במוסכמות, תזעזע את הממסד ותמרוד בהורים. אלא שההפסטרים לא עושים אף-אחד מהדברים האלה, ועל כן התשובה אינה רלוונטית. ההיפסטרים מרוכזים בעיקר באופנה, מוזיקה ומעל לכל בעצמם ובזהותם. היה זה  ריצ'ארד אשקרופט, סולן "הוורב" וההיפסטר הראשון ,שאמר ב 97 "I'm a million different people from one day to the next", וזה, אם תשאלו אותי, הדבר שגרם לתופעת ההיפסטרים לכבוש את העולם בסערה. ההגדרה היחידה להיפסטרים הינה שהם אינם ניתנים להגדרה. הם ממציאים את עצמם כל הזמן מחדש. הם ממציאים סגנון לבוש, אבל ברגע שהוא הופך לאופנתי, הם נוטשים אותו, הם מגלים להקה חדשה, אך ברגע שהיא נעשית פופולארית הם מפסיקים להאזין לה. זוהי בדיוק המהות של דור ה- N. הם אינם יודעים להגדיר את עצמם, ואינם מעוניינים בכך. הם רוצים להיות בשינוי מתמיד ובתור היפסטרים הם יכולים לעשות זאת מיום אחד ליום שבא אחריו.

להיות היפסטר זה אומר לא להתחייב לשום דבר, ולהשתנות מיום ליום, כיסוי מושלם לחוסר זהות, וחוסר הגדרה, וזה יושב כמו כפפה על יד, לדור ה-N.