הפיילוט של ליאורה

איך ליאורה התגברה על החשש והתחילה להשקיע בבורסה

יום חול. חמש אחר הצהריים. במשרד שלי ברחוב דובנוב בתל-אביב כבר שקט. הטלפונים נרגעו.

דפיקה קלה בדלת. זר פרחים ענק נכנס כאילו בעצמו, מסתיר את השליח.

על פתק צהוב כתוב בכתב יד נשי באותיות גדולות: "יש! זה עובד! ליאורה"

אני נותנת טיפ לשליח ומתקשרת לנייד של ליאורה: "היי ליאורה, תודה על הפרחים", וממשיכה בנימה פולנית: "באמת שלא היית צריכה..."

ליאורה צורחת: "רציתי לשתף אותך. את לא מאמינה מה שקרה לי".

"אם שלחת לי פרחים סימן שזה דבר טוב", אני עונה.

ליאורה צוחקת: "כמו בפרסומת: זה לא סתם טוב. זה מצוין. זה פשוט עובד".

אני: "מי עובד? מה עובד?"

ליאורה בשמחה ובששון: "הכסף. הכסף עובד!"

אני: "אצלך? הכסף עובד?"

ליאורה: "כן מותק, השקעתי בבורסה".

"את?", אני שואלת, "בבורסה? הרי תמיד אמרת לי שלעולם לא תשקיעי בבורסה כי את מפחדת".

ליאורה: "זה מה שאמרתי עד שפענחתי את הקבצים הדפוקים שלי. תשמעי, אני חייבת לספר לך. יש לך רגע פנוי?"

"אפילו יותר מרגע".

"אז ככה", היא אומרת לי, "אחרי שסיימנו את הסדנה הייתי מתוסכלת, כי הכסף שלי נשאר בפק"מ. יום אחד חשבתי על מה שאמרת לנו כמו מנטרה, שכסף בפק"מ זה כמו מונית בחנייה, והתחלתי לבדוק מה קורה לכסף שלי. התברר לי שזה יותר גרוע ממונית בחנייה. זה פשוט בפריזר".

"אני כבר מתחילה להבין. תמשיכי, אני סקרנית לשמוע", אני מאיצה בה.

ליאורה מדברת כמו מורה: "נזכרתי בהרצאה שלך על פסיכו-פיננסים ועל חתני פרס נובל בכלכלה, כהנמן וטברסקי. אמרת לנו שהם הוכיחו שאנחנו מקבלות החלטות שגויות רחוקות מאוד מהכדאי ביותר, כאלה שאין בהן שום תועלת, רק מפני שהרגש גובר על השכל ועל ההיגיון. אמרת לנו לעשות delete  על הקבצים הישנים שלנו, על גישות ועמדות שספגנו בנושא הכסף, בעיקר מהחינוך שקיבלנו בבית. אני זוכרת שהשתמשת בביטוי 'חותמות נפשיות שהן כמו צריבה של כתובות קעקע'".

"אני מבינה שמחקת את הקבצים הישנים", אני אומרת לה.

"לא הכל, אני לא יכולה להתהפך כל כך מהר, אבל הבנתי שאני מקבלת את אותן החלטות פיננסיות שאין בהן תועלת כי הפחד שלי מנצח את ההיגיון. ואז החלטתי לעשות 'פיילוט'".

"מה בדיוק עשית?"

"נכנסתי לבנק ופתחתי תיק ניירות ערך. השקעתי מנה אחת של כסף. לא מי-יודע-מה-הרבה-כסף, כי עדיין פחדתי, אבל הגדרתי את ההשקעה הזאת בגבולות השינה שלי. החלטתי ועשיתי. פשוט מאוד".

"במה השקעת?", אני שואלת.

ליאורה מתפקעת מצחוק:  "זה כל הקטע. את לא תאמיני. במניות של חברה שחילקה לי דיבידנדים ב-ד-י-ו-ק ביום שהייתי צריכה כסף לטסט לאוטו. במה שנשאר שלחתי לך את הפרחים".

"איזה יופי, סוף סוף עשית את הצעד הראשון".

ליאורה: "תודה, מיכל, זה פשוט עובד".

"נכון, זה עובד. אני מאחלת לך שתמשיכי להצליח. להתראות".

אני סוגרת את הנייד. עוברות שתי דקות, ושוב ליאורה על הקו: "שכחתי להגיד לך עוד משהו", היא אומרת בעליצות, "אני כבר לא מפחדת מהבורסה!".