כותרות TheMarker >
    ';

    צַו אִסּוּר פִּרְסוּם בְּעִידַּן הָאִינְטֶרְנֶט

    33 תגובות   יום שישי , 26/11/10, 01:40

    אַפְסוּתוֹ שֶׁל צַו אִסּוּר פִּרְסוּם בְּעִידַּן הָאִינְטֶרְנֶט שֶׁל הַיּוֹם, אוֹ כַּמָּה שֶׁזֶּה מְיֻתָּר

     

     

    ''

     

    ''

     

     

     

    ''

     

    כַּמָּה שֶׁזֶּה מְיֻתָּר

     

    יוֹשֵׁב לוֹ שׁוֹפֵט סָפוּן בְּלִשְׁכָּתוֹ וְחוֹתֵם עַל צַו אִסּוּר פִּרְסוּם

    מִיָּד בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע כְּמוֹ נִתָּן אוֹת זִנּוּק לְמֵרוֹץ שְׁלִיחִים

    אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁלְּמִן אוֹתוֹ צַו הֵחֵל בְּזֶהוּת הַמִּתְלוֹנֶנֶת הַכִּרְסוּם

    אָפֶחַד לֹא יֵצֵא כָּאן תָּמִים, וְיֵשׁ גַּם יוֹעֲצֵי תִּקְשֹׁרֶת מֻמְחִים

     

     

    סְקִירָה קְצָרָה בְּרַחֲבֵי הָרֶשֶׁת מְגַלֶּה אֶת הַסּוֹד הַמֻּצְנָע

    אֵין עוֹד אִסּוּר פִּרְסוּם, יְדִידִי, בָּרֶשֶׁת יֵשׁ גִּלּוּי נָאוֹת

    זֶה קוֹרֶה בְּמִתְכַּוֵּן וְלֹא כְּתוֹצָאָה מִטָּעוּת אוֹ מִתְּאוּנָה

    כָּל הַפְּרָטִים מִתְפַּרְסְמִים בִּמְדֻיָּק וְתוֹךְ שְׁנִיּוֹת

     

     

    אָז לָמָּה לְהַמְשִׁיךְ לְשַׂחֵק בְּ"נִדְמֶה לִי"

    וּלְהוֹצִיא צַוֵּי אִסּוּר פִּרְסוּם עַל זֶהוּת הַמִּתְלוֹנֶנֶת

    שָׁעָה שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה, תּוֹךְ שְׁנִיּוֹת יְגַלֶּה לִי

    מִי הִיא וּכְשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת לֹא, לְמַה הִיא מִתְכַּוֶּנֶת

     

     

    ©   כל הזכויות שמורות למחברים

     

    ..

    ''

     

    לחוק יש לו דרכים מוזרות לתעתע בנו. לא כל דבר בדיוק מסתדר כמו שאנחנו מתכוונים ולא כל דבר מתאים לרצונותינו. כוונת המחוקק להגן על החלשים מפגיעה לא מדתית בעת פרסום שמם ואת נסיבות וארועי חייהם, בעיקר נושאים הקשורים לתשמשי מיטה ולעניני ביטחון שהשתיקה יפה להם. הבעיה היא שבימינו המון פעמים מדובר בצו מגוחך היות ולוקח בדיוק שני חיפושי גוגול למצא את שמה של א'. עדיין רבים  מקרים שבהם קטינים ונפגעים ועדים ואפילו חשודים זכאים להגנה מפני הבולדוזר העיתונאי והאינטרנטי. אבל  אני הייתי מבטל את השימוש שהמשטרה עושה בצוי איסור פרסום בחקירות ובכלל אולי מחזיר את הסוביודיצה ולא נוגע בחסיון.

     

    ''

    שיאסרו. שלא יתירו לפרסם דבר. יותר מזה, שירחיבו את גבולות החוק. שיהיה גם איסור חשיבה. בצו בית משפט. בלאו הכי רוב האנשים הפסיקו לחשוב כאן. זכות הציבור לדעת איננה מעניינת כי הציבור מזמן לא רוצה לדעת. שירחיבו עוד יותר. שיגבילו גם את התנועה. שיכילו את הגבלת התנועה של וענונו גם על שאר האזרחים. יותר טוב כשכולם בבית. פחות תאונות, פחות חיכוך. מקסימום איזו אשה נרצחת בידי בעלה. למי איכפת. לא שווה מחיר של 18 בשנה?
    רק שאף אחד לא יחשוב שאם יאשרו לפרסם כאן כל דבר שהיום אוסרים אז נהייתה לנו פתאום דמוקרטיה. ההחמאה העצמית הזו לא תועיל בגרוש. זו אחרונת הבעיות שלנו עכשיו.

    ''

    קִרְאוּ לִי בִּשְׁמִי, אוֹ קִרְאוּ לִי נָאִיבִית, 

    אֲנִי עֲדַיִן חוֹשֶׁבֶת וּמְקַוָּה 

    כִּי יֵשׁ עוֹד מָקוֹם לְהִתְנַהֲלוּת אַקְטִיבִית, 

    הַיְּכוֹלָה בְּהֶחְלֵט לְהַשְׁפִּיעַ לְטוֹבָה. 

      

    בְּעוֹלַם כָּל כָּךְ צִינִי וּנְטוּל כָּל גְּבוּלוֹת,  

    יֵשׁ מָקוֹם לְנַסּוֹת, גַּם אִם לֹא יִצְלַח, 

    לְהַצְנִיעַ דְּבָרִים, לֹא הַכֹּל לְגַלּוֹת, 

    בִּמְקוֹם לְוַתֵּר כִּי "הַכֹּל מְלֻכְלַךְ".  

      

    נָכוֹן שֶׁתָּמִיד יִמָּצֵא הַמַּדְלִיף 

    שֶׁיִּמְכֹּר אֶת נַפְשׁוֹ בִּנְזִיד עֲדָשִׁים,

    שֶׁיִּשְׂמַח לְסַפֵּר, לְרָכֵל, לְהַזְלִיף,

    כָּל מֵידָע שֶׁיִּהְיֶה, הָעִקָּר לְהַרְשִׁים,

     

    רַק אַל נָא נִשְׁכַּח הַבְּחִירָה בְּיָדֵינוּ,

    אִם לְדַעַת מוּסָר אוֹ לִשְׁבֹּר הַכֵּלִים,

    אִם לִשְׁלֹט בְּיֵצֶר הַמְּצִיצָנוּת שֶׁל עַצְמֵנוּ,

    אוֹ לְהִתְחַמֵּם לְאוֹרָהּ שֶׁל מְדוּרַת הַהֲבָלִים.

     

    כִּי טוֹב וּמָתוֹק הוּא הָאוֹר לָעֵינַיִם,

    אַךְ יָכֹל לְסַמֵּא בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה

    וֶהֱיוֹת וְנִתֶּנֶת בְּחִירָה בֵּין הַשְּׁנַיִם

    אַעֲדִיף מְתִינוּת עַל עֹדֶף מֵידָע.

     

    '' 

    שלוש מטרות לצו איסור פרסום, החריג לכלל פומביות הדיון. האחת: יעילות החקירה, השניה: שמירה על בטחון המדינה, השלישית: הגנה על שמו הטוב של אדם.

    הראשונה הפכה לבדיחה במציאות של משטרה אלימה ומסואבת; השניה מנוצלת מזה דורות ע"י "הבטחוניסטים" להסתרת מעצרים חשוכים. השלישית, והמוצדקת מכל, משמשת כלי ניגוח נבזי במאבק אינטרסנטי נגד קרבנות עבירות-מין.

     

    לא, העובדה שהאינטרנט מקל על זרימת מידע אינה מצדיקה בשום אופן הפרת חוק.

    כן, כשכל גורמי האכיפה חשודים בשיבוש-הליכים ובמשוא-פנים, התקשורת היא היחידה שמסוגלת לשמור על השומרים, והחוק חייב להתעדכן בהתאם.

    ואחרון וממש מתבקש היום: כל הכבוד, ד"ר אורלי אינס, על צעד גדול לשחרור מתלוננות מעמוד הקלון הפרדוקסלי של חברה ימי-ביניימית.

     

     

     

    '' 

     

    אם הסנגוריה הציבורית כותבת לפני כחודשיים, בדו"ח חמור במיוחד כי " הכול סקיר"

     דו"ח, של הסנגוריה הציבורית : יש הדלפות מכוונות של המשטרה. 

    "המציאות הקיימת מתבטאת בהדלפות מסיביות ושיטתיות מחדרי החקירות, לעתים באופן חלקי או מסולף, הפוגע בגלוי ובאופן שיטתי בזכויות פרט בסיסיות, משבש את התנהלותן התקינה של מערכות אכיפת החוק והמשפט ומרוקן מתוכן מושכלות יסוד של המשפט הפלילי, כאשר כל מטרת הפרסום היא ליצור אווירה ציבורית בעד או נגד צד זה או אחר, ולספק את יצר המציצנות וסף הריגוש הציבורי ההולך וגובר".

    אז מה משמעותו של צו איסור הפרסום- מישהו התכוון ברצינות ?

     

    ''

     

    נכון, בעידן האינטרנט והסלולר צו איסור פרסום הוא אנכרוניסטי אם לא דבילי. אי אפשר לאכוף אותו אפילו אם נורא רוצים. כלומר,  בסין אפשר ע"י הענשת שעירים לעזאזל והפחדה של כל השאר, אבל בדמוקרטיה לא. ובכל זאת אני בעד. למה? כי גם לצעדים דקלרטיביים יש ערך, ובכל זאת כאשר מטילים איסור פרסום לוקח זמן עד שמוציאים ממנו את העוקץ, והזמן הזה יכול להיות שווה משהו. ובינינו, לא תמיד יש אנשים שיודעים מספיק כדי להפר אותו.
    בפרשיית הניצב והשרלילות (או השרליל והאותיות) היתה להרבה אנשים מוטיבציה מיוחדת להפרת הצו, אבל זה לא תמיד כך.
    אני מחכה לקורבן הראשון שיתבע את מפירי הצו. אחרי זה, זה יעבוד.

     

     

     

    ''

     

    איסור פרסום מוצדק כאשר הוא בא להגן על חסרי ישע או פוגע בבטחון המדינה. רק המדינה קיימת כדי לספק הגנה כזו. לכן יש הצדקה לאכיפת צו איסור פרסום. הפוגעים משתמשים באינטרנט שנותן להם מחסה, והם מחוסנים מפני תוצאות הפרסום.

    אכזריותו של המפרסם עקב יכולתו להתחבא מאחורי האינטרנט, גדולה יותר כשהוא מפרסם תמונות או מידע על ילדים, נשים או תמונות מזעזעות של נפגעי טרור. יש לתת למדינה אפשרות לחסום ולהעניש מי שעבר על חוק איסור פרסום כזה.

    מעשה רע אחד אינו נותן לגיטימציה למעשה רע אחר (בנוסח "אם..אז"). העקרון של מתן הגנה מצדיק גילוי המקור שסרח ע"י המדינה. עכשיו נדון אם יש לנו אמון במעשי הממשל. 

     

     

     

     

    ''

     

    צו איסור פרסום מיותר? גם הדיון עליו מיותר.

    האינטרנט הכניס מהפכה בחיינו, ולא יעזרו כל הדיונים. השינוי כבר כאן.

       

    ובכל זאת, הצו הזה עדיין קיים.

    כנראה שהוא משרת אינטרס של מוסדות המדינה, ואנשים הפועלים באותם מוסדות,

    ולא נראה ש"יילך" מהמציאות שלנו בקרוב.

     

     ואולי חוק משאל העם שרק עבר במקומותינו, יגרום לכך שישתמשו יותר בכלי הזה.

    כמו בארה"ב. המון הצעות חוק מובאות להכרעת העם על ידי הצבעה ישירה.

     

    אם תהיה אפשרות להצביע על עניין איסור הפרסום וגם חוקים אחרים,

    אולי נראה שינוי במחוזותינו, ולא רק שלטון פקידים ואינטרסנטים.

     

     

     

    הערה: חברי הפרלמנט אינם רואים זה את דעתה של זו וכל רעיון דומה הוא תולדה של מוחות גדולים החושבים אותו הדבר. באנגלית זה נשמע יותר טוב, ובטח שבטח באידיש.

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/11/10 21:58:
      באמת חסר טעם.
        29/11/10 16:00:


      הנה עוד לא יומיים שלושה וכבר מתחילים דיבורים פה ושם נו מה אתם אומרים על דוקטור אורלי נשמה? היה כדאי לקצין ההוא כל הסטוץ המסריח הזה רק בזביל שהקריירה שלו תילך פייפן? למה אני לא ההיתי רוצה להפגש עם האישה הזאתי בלילה על הדשא... מפחיד... חחחחח... בכלל איפה יש דשא באילת? הכל יבש מידבר...אחורי שראיתי אותה מדברת בחדשות של שמונה ביום חמישי ככה בלי פרצוף עם תשתוש באה לי הרגשה כזאתי של פחד אלוהים... מי המפגר שיתעסק עם אישה כזאתי...שוטרים לפעמים הם לא חכמים... בלשון המתה...לא הזבירו להם שעל ארבעה דברים העולם עומד: על השפיץ, על החריץ, על המיץ ועל השפריץ...חחח... מדינה דבילית....

        29/11/10 14:46:
      בהקשר עבירות המין איסורי הפרסום כלל לא מעניינים. בדרך כלל הם נאכפים היטב דוקא (למישהו יש תמונה של ה' של רמון?) ולפעמים לא (א' של קצב היא נחלת הכלל). אבל, כאמור, הם בעצם לא חשובים במיוחד, פרט למישור האישי. התשבחות לא' הנוכחית מעט מעצבנות, לאור העובדה שהיא נדמית לרבים כשקרנית אופורטוניסטית - כך שקשה להציגה כנושאת דגל החירות והשוויון או ווטאבר.

      בנושא הבטחוני צו האיסור הוא המשוכה האחרונה שמונעת (לפעמים בהצלחה יתרה) דליפת מידע שעלולה לפגוע פגיעה ממשית בבטחון המדינה. דוגמאות לא חסרות, ממבצעים מתוכננים ועד הטלת אחריות למעשים שעשויים להביא להסלמה רבתי.

      אז על מה דנים פה בעצם? השד יודע...
        27/11/10 09:56:
      לא ראיתי ,לא שמעתי,לא ידעתי......
        27/11/10 08:27:
      יש לנו, ברוך השם, את ויקיליקס. יש צו איסור פרסום? יש ויקיליקס. בינתיים הוא מתעסק עם שועי העולם, שהורגים לנו את החיים.
      אולי ויקיליקס, הוא התגלמות כל מה שחלמנו. חרב מתהפכת מעל ראשי פוליטיקאים, נשיאים "ומעצבי דעת הקהל" שזורקים לקרב ול"40 אחוז אבידות", אבל 60 אחוז יינצחו, צעירים שנלחמים למען המולדת ולמען... משהו.
      אולי ויקיליקס יילמד לקח ויזהיר מושחתים ופסיכופאטים, שגם צו איסור פרסום, שהוא מוסרי כשצריך אותו, לא יעמוד להם והם ייסקלו בראש חוצות.

      מאידך אני חושב, שגם ויקיליקס שהוא מגלומן פרסום, לא יעזור. שועי העולם, הרצחניים לפעמים, יודעים גם הם להתארגן ומבינים מצוין בפרסום ובהסתרה ובהכחשה.
        27/11/10 08:01:
      פעם לפני הרבה שנים, עוד כשהייתי ילד, מישהו בעיתון מעריב או ידיעות, התלונן, איך איך איך שחקני כדורגל מקבלים יותר חשיפה ושמם מוזכר מספר פעמים רב יותר, מ...שרים וחברי כנסת. אני זוכר שהוא גם הביא עוד דוגמה מזעזעת. תמונותיהם של שחקני כדורגל רבות יותר מאיזה סופר שעמד לנחות בארץ. לאן הגענו, הוא חרחר.

      מסקנה.
      כלום לא השתנה.
      זה מקטר על אי פרסום, וזה מקטר על עודף פרסום.

      עוד מסקנה.
      מים גנובים יימתקו. איסור פרסום? דווקא נפרסם.

      בית המשפט מחוייב להוציא צו מוסרי על אי פרסום. הייתי מתעצבן לו לא היה עושה כן. אנחנו נמצא דרכים לעקוף את הצו. כי בנפשנו הוא.

      כך ש...הכל פתוח.
        26/11/10 20:36:
      צריך לבטל לא רק את איסור הפירסום, אלא גם את בתי המשפט. מי צריך בתי משפט כשכולם חכמים גדולים ויודעים כבר את התוצאה מראש?
        26/11/10 20:18:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2010-11-26 15:35:29

      נסו לכפות את זה עלי ותראו מה יקרה... (:

      ועל זה מחיאות הכפיים:

      ואחרון וממש מתבקש היום: כל הכבוד, ד"ר אורלי אינס, על צעד גדול לשחרור מתלוננות מעמוד הקלון הפרדוקסלי של חברה ימי-ביניימית.

       

      גם את ברוטוסית? איזה עמוד קלון? 

        26/11/10 18:38:
      יש מקומות שהשתיקה יפה להן.
      מה עם ביטחון ? חיילים ?
      האם חיינו יצאו מכלל שליטה ברגע שמישהו יחליט לפרסם את שמנו אי שם בחלל הוירטואלי ? כן.
        26/11/10 18:33:
      בנוסף,ברגע שצו איסור הפרסום פועל להגן על הצד המתלונן ולא על הצד השני מחשש לעלילה ,הוא אינו שווה את הניר שעליו הוא כתוב.
      אם כבר צו אז שיפעל לשני הכוונים.
        26/11/10 16:31:
      גם אני חושבת שהיא היתה צריכה להתלונן בזמן אמת. ולהחשף בזמן אמת. במיוחד כשהיא נושאת את דגלן של הנשים הנפגעות.
      שוש
        26/11/10 16:27:

      צטט: shabat shalom 2010-11-26 16:25:41

      צטט: תמי וולף 2010-11-26 12:53:12

      צטט: shabat shalom 2010-11-26 10:45:21

       

      ..

      ותרשה לי להמשיך את דבריך...

      ולכן, גם ההחלטה שלה להחשף זאת בדיחה ולא היתה לה כבר ברירה, וכל הסופרלטיבים אינם במקומם.

      לו היתה נוהגת כך בזמן אמת לפני שנתיים, הייתי מוחאת לה כפיים, עכשיו

      לאור כל מה שגם אני קראתי זה עושה לי דוקא בחילה.

      היושר והאמינות שלה לא נמצאים בסינרגיה ליכולות המקצועיים.

      בעניין החסינות, שכחתם כולכם שהרבה לפני האינטרנט היה

      רב סרן שמועתי, עכשיו זה נהיה רק יותר קל.

      עדיין, נשים מהשורה יכולות לשמור על אלמוניות וחסינות בצו בית

      משפט.

       

       זו בדיחה אכזרית ביותר.

      היית מבינה את זה כשהילד שלך היה בא הביתה בוכה ואומר לך שכולם מנפנפנפים בתמונה שלך עם אותיות אדומות של "אמך זונה".

       

       

      ועכשיו הם נרגעו...? אמא שלהם כוכבת טלויזיה?

      סליחה, אבל זה תמיד נוח להשתמש בילדים, הם תמיד יגנבו את ההצגה ואת הרחמים...

      הצביעות, ההתחסדות והניסיון למנף עכשיו מצוקה אמיתית של עשרות

      נשים הסובלות יומיום, לרווח אישי דוחה אותי. זאת דעתי, וגם לי יש 4 ילדים

      ואני לא אדישה בלשון המעטה למצוקות שלהם, אני לוקחת אחריות עליהם.

       

       צביעות והתחסדות נראים לי הרבה יותר יפים (שלא לדבר על - אנושיים) מהאכזריות של החזק כלפי החלש.

       

       

        26/11/10 15:35:
      נסו לכפות את זה עלי ותראו מה יקרה... (:

      ועל זה מחיאות הכפיים:

      ואחרון וממש מתבקש היום: כל הכבוד, ד"ר אורלי אינס, על צעד גדול לשחרור מתלוננות מעמוד הקלון הפרדוקסלי של חברה ימי-ביניימית.
        26/11/10 14:13:
      אהלן
      כל מילה אמת
      אין צורך בצו איסור פרסום שיש אינטרנט
      בכל מקרה סביר להניח שצריך להשאיר את האפשרות
      רק בנושאים שקשורים לביטחון המדינה וגם כאן
      ראה ענת קם , הדברים יוצאים החוצה
      לגבי א' , אסור לשכוח שאם לא היה זה ניצב בר לב
      ואם לא היה זה ערב מוני מפכ"ל חדש
      היא לעולם לא הייתה מקבלת תמונת שער בידיעות
      שבת מבורכת
      עמוס
      *
        26/11/10 12:53:

      צטט: shabat shalom 2010-11-26 10:45:21

       

      ..

      ותרשה לי להמשיך את דבריך...

      ולכן, גם ההחלטה שלה להחשף זאת בדיחה ולא היתה לה כבר ברירה, וכל הסופרלטיבים אינם במקומם.

      לו היתה נוהגת כך בזמן אמת לפני שנתיים, הייתי מוחאת לה כפיים, עכשיו

      לאור כל מה שגם אני קראתי זה עושה לי דוקא בחילה.

      היושר והאמינות שלה לא נמצאים בסינרגיה ליכולות המקצועיים.

      בעניין החסינות, שכחתם כולכם שהרבה לפני האינטרנט היה

      רב סרן שמועתי, עכשיו זה נהיה רק יותר קל.

      עדיין, נשים מהשורה יכולות לשמור על אלמוניות וחסינות בצו בית

      משפט.

       

       זו בדיחה אכזרית ביותר.

      היית מבינה את זה כשהילד שלך היה בא הביתה בוכה ואומר לך שכולם מנפנפנפים בתמונה שלך עם אותיות אדומות של "אמך זונה".

       

       

      ועכשיו הם נרגעו...? אמא שלהם כוכבת טלויזיה?

      סליחה, אבל זה תמיד נוח להשתמש בילדים, הם תמיד יגנבו את ההצגה ואת הרחמים...

      הצביעות, ההתחסדות והניסיון למנף עכשיו מצוקה אמיתית של עשרות

      נשים הסובלות יומיום, לרווח אישי דוחה אותי. זאת דעתי, וגם לי יש 4 ילדים

      ואני לא אדישה בלשון המעטה למצוקות שלהם, אני לוקחת אחריות עליהם.

       

        26/11/10 11:47:

      צטט: גלית א' 2010-11-26 10:34:31

      כשהמתלוננת היא אישיות מפורסמת במידה זו או אחרת כמו ד"ר אינס או לינור אברג'יל, באמת אי אפשר להסתיר. אבל כל המתלוננות האלמוניות, ששמן לא פורסם בעיתונות ולא יעלה בגוגל, הן ייחשפו ויובכו רק בפני קרוביהן ומכריהן, בבית הספר, בעבודה ובשכונה. עליהן נועד צו איסור הפרסום להגן ובגלל זה אין לבטל אותו בשום אופן ויש להעניש בחומרה כל מי שיפר אותו.

       
      בדיוק.

        26/11/10 10:45:

       

      ..

      ותרשה לי להמשיך את דבריך...

      ולכן, גם ההחלטה שלה להחשף זאת בדיחה ולא היתה לה כבר ברירה, וכל הסופרלטיבים אינם במקומם.

      לו היתה נוהגת כך בזמן אמת לפני שנתיים, הייתי מוחאת לה כפיים, עכשיו

      לאור כל מה שגם אני קראתי זה עושה לי דוקא בחילה.

      היושר והאמינות שלה לא נמצאים בסינרגיה ליכולות המקצועיים.

      בעניין החסינות, שכחתם כולכם שהרבה לפני האינטרנט היה

      רב סרן שמועתי, עכשיו זה נהיה רק יותר קל.

      עדיין, נשים מהשורה יכולות לשמור על אלמוניות וחסינות בצו בית

      משפט.

       

       זו בדיחה אכזרית ביותר.

      היית מבינה את זה כשהילד שלך היה בא הביתה בוכה ואומר לך שכולם מנפנפנפים בתמונה שלך עם אותיות אדומות של "אמך זונה".

        26/11/10 10:34:

      כשהמתלוננת היא אישיות מפורסמת במידה זו או אחרת כמו ד"ר אינס או לינור אברג'יל, באמת אי אפשר להסתיר. אבל כל המתלוננות האלמוניות, ששמן לא פורסם בעיתונות ולא יעלה בגוגל, הן ייחשפו ויובכו רק בפני קרוביהן ומכריהן, בבית הספר, בעבודה ובשכונה. עליהן נועד צו איסור הפרסום להגן ובגלל זה אין לבטל אותו בשום אופן ויש להעניש בחומרה כל מי שיפר אותו.

        26/11/10 10:18:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2010-11-26 08:10:33

      צטט: בלאק סמארה 2010-11-26 05:29:45

      זאת הודעה לעמיחי הכוזרי:

      אתה אדיר !!! :)
      =============================
      הודעה זו מיועדת לבלאק סמרה
      אם אני אדיר, את מילר

      ___________________________

      אם אני מילר, אז אתה ארתור

      חחח :) 

        26/11/10 10:04:

      צטט: זונות פוליטיות 2010-11-26 08:00:23

       

       

      ברוטוס:   שמע, אני ממש מתפלא על המחוקקים

       

      נטוס:      אותי אף מחוקק כבר איננו מפתיע

       

      ברוטוס:   תגיד לי, מה הם נרדמים בישיבות בכנסת?

       

      נטוס:      לא, אבל הם אינם מבינים את הקִידמה

       

      ברוטוס:   דקה אחרי שמפורסם צו איסור פרסום כל העולם ואחותו יודעים הכל ברשת

       

      נטוס:      דומה שהצנזורה, השלטון ובתי המשפט כולם חיים בגן עדן של שוטים

       

      ברוטוס:   הם חשים שיש לנו עדיין רק את קול ישראל והטלויזיה הישראלית

       

      נטוס:      הם שכחו שכלחד יכולראות כל ערוץ וכלי תקשורת בעולם

       

      ברוטוס:   אז, תגיד לי, באמת, בשביל מה קיימים צווי איסור פרסום?

       

      נטוס:      ענין ארכאי ובלתי מובן, למען האמת, אני מודה

       

      ברוטוס:   דקה אחרי שהמתלוננת נגד ניצב בר-לב התלוננה ידענו עליה הכל

       

      נטוס:      טוב, איך צריך אדם מן הישוב לדעת שהוצא צו איסור פרסום?

       

      ברוטוס:   הוא שאני אומר, כל מי שהכירותה, נתן דרור לפרטים ברשת

       

      נטוס:      כך למדתי שהיא ניהלה רומנים עם בכירי המשטרה והיתה מאהבת של פרנקו

       

      ברוטוס:   זה לא הכל, אני למדתי שתפרו לה מכרז, מי שיש לה קשרים מצליחה וראיתי שש

      תסרוקות שונות    

       

      נטוס:      ראיתי המון צילומים שלה ביחד עם ראשי המשטרה

       

      ברוטוס:   אז מה חושב השופט? באמת, אחי, מה הוא חושב בחותמו על הצו?

       

      נטוס:      נשבע לך שאינני יודע, אבל מה חושבת מתלוננת? הרי היום כולם יודעים

       

      ..

      ותרשה לי להמשיך את דבריך...

      ולכן, גם ההחלטה שלה להחשף זאת בדיחה ולא היתה לה כבר ברירה, וכל הסופרלטיבים אינם במקומם.

      לו היתה נוהגת כך בזמן אמת לפני שנתיים, הייתי מוחאת לה כפיים, עכשיו

      לאור כל מה שגם אני קראתי זה עושה לי דוקא בחילה.

      היושר והאמינות שלה לא נמצאים בסינרגיה ליכולות המקצועיים.

      בעניין החסינות, שכחתם כולכם שהרבה לפני האינטרנט היה

      רב סרן שמועתי, עכשיו זה נהיה רק יותר קל.

      עדיין, נשים מהשורה יכולות לשמור על אלמוניות וחסינות בצו בית

      משפט.

       

        26/11/10 08:38:
      כוזי-מהמם!
      הקו הפעם שונה כזה...שחבל"ז.
      מחונן!

      לגבי טרום חשיפתה של אורלי אינס, שהרי עשו הכל, רק ענישה, כמו שנאמר כאן , תעשה סדר. ענישה חזקה, כי זה כו חשוב , מהסיבות שמנו כאן.

      ואורלי אינס (כן כוזי שמתי לב לשם משפחה ההזוי)
      שיחקה אותה, הלוואי שיהיו עוד כמותה. אבל לא יהיו.
        26/11/10 08:31:
      צודק "מ"
        26/11/10 08:16:
      שמה אורלי אינס.
      לא הכרתי, אולם נראית אישה חזקה.
      אני מופתע מפעם לפעם לראות עד כמה מושרשת הנורמה של רכושנות גברית, ללא קשר להשכלה ולמעמד.
      באשר לנושא איסור הפרסום - במילא לא ניתן בימינו להסתיר דבר. ניתן היה לעלות בקלות על השם רק על פי חלק קטן מהרמזים שפוזרו בדרך. אולם דוקא התגובות מצד המקורבים מצביעות על כך שיש כנראה צורך בהמשך איסור הפרסום. בלעדיו, מרבית הנשים יחששו להתלונן.
        26/11/10 08:14:
      העובדות מדברות בעד עצמן - צוו איסור הפרסום הוא צו שלא עומד במבחן המציאות. העובדות מראות עוד: פעמים רבות המתלונן(ת) הופך לנאשם(ת). יש בציבור נטייה מעוררת שאת נפש להקל ראש בפשעי מין נגד נשים. להרוס קריירה זה הרבה יותר נחשב מלהרוס את כבודה של אישה.

      צטט: בלאק סמארה 2010-11-26 05:29:45

      זאת הודעה לעמיחי הכוזרי:

      אתה אדיר !!! :)
      =============================
      הודעה זו מיועדת לבלאק סמרה
      אם אני אדיר, את מילר
        26/11/10 08:00:

       

       

      ברוטוס:   שמע, אני ממש מתפלא על המחוקקים

       

      נטוס:      אותי אף מחוקק כבר איננו מפתיע

       

      ברוטוס:   תגיד לי, מה הם נרדמים בישיבות בכנסת?

       

      נטוס:      לא, אבל הם אינם מבינים את הקִידמה

       

      ברוטוס:   דקה אחרי שמפורסם צו איסור פרסום כל העולם ואחותו יודעים הכל ברשת

       

      נטוס:      דומה שהצנזורה, השלטון ובתי המשפט כולם חיים בגן עדן של שוטים

       

      ברוטוס:   הם חשים שיש לנו עדיין רק את קול ישראל והטלויזיה הישראלית

       

      נטוס:      הם שכחו שכלחד יכולראות כל ערוץ וכלי תקשורת בעולם

       

      ברוטוס:   אז, תגיד לי, באמת, בשביל מה קיימים צווי איסור פרסום?

       

      נטוס:      ענין ארכאי ובלתי מובן, למען האמת, אני מודה

       

      ברוטוס:   דקה אחרי שהמתלוננת נגד ניצב בר-לב התלוננה ידענו עליה הכל

       

      נטוס:      טוב, איך צריך אדם מן הישוב לדעת שהוצא צו איסור פרסום?

       

      ברוטוס:   הוא שאני אומר, כל מי שהכירותה, נתן דרור לפרטים ברשת

       

      נטוס:      כך למדתי שהיא ניהלה רומנים עם בכירי המשטרה והיתה מאהבת של פרנקו

       

      ברוטוס:   זה לא הכל, אני למדתי שתפרו לה מכרז, מי שיש לה קשרים מצליחה וראיתי שש

      תסרוקות שונות    

       

      נטוס:      ראיתי המון צילומים שלה ביחד עם ראשי המשטרה

       

      ברוטוס:   אז מה חושב השופט? באמת, אחי, מה הוא חושב בחותמו על הצו?

       

      נטוס:      נשבע לך שאינני יודע, אבל מה חושבת מתלוננת? הרי היום כולם יודעים

       

      ..

       

        26/11/10 07:54:

      יש כאלה הממהרים לשכוח את זה

      ומישהו יכול להשבע ולהיות בטוח

      שידיעה מסויימת לא גרמה לנזק בטחוני וכתוצאה מכך נפגעו חיילים?

      או באבסורדים האלה?

      מי שמכיר את העיתנות, יודע שכל מי שיש

      לו אינטרס להדליף משהו צהבהב

      הוא יפגוש עיתונאים מורעבים [על ידי המערכת המושפלת על ידי הבעלים]

      המתחרים ביניהם מי יביא יותר צהוב- העיתונאים

      שרובם משולמים כספי השפלה נאלצים להתפשר על מוסריותם

      ושרשרת המזון המופלאה הזאת , מתקיימת בסימביוזה

      בדיוק כמו חיידקים עם גוף הסובל ממערכת חיסונית מוחלשת.

        26/11/10 07:32:
      לגבי אורלי- אין מילים להביע את הערצתי על אומץ ליבה לעמוד מול הטוקבקיסטים הכולרות שמתקיפים אותה
      היא פורצת דרך במדינה הפוריטאנית שוביניסטית שלנו,
      מה שאגב מוכיח שהפן הזה בחוק מיותר לגמרי בעידן האינטרנט והתקשורת שברובה צהובונית ואכזרית.
      אני בעד להשאיר את החוק רק לעניינים הקשורים בבטחון המדינה.
        26/11/10 06:49:
      צו צב :)
        26/11/10 05:55:
      כבר כתבתי על צוי איסור פרסום בעידן האינטרנט - זה כמו לדרוש צניעות בעידן הפורנו
        26/11/10 05:29:
      זאת הודעה לעמיחי הכוזרי:

      אתה אדיר !!! :)

      ובעניין אורלי אינס: מלכה.

      זאת בדיוק הדרך להתמודד נגד פרסום פרוע ומכפיש והפרת איסור פרסום:
      לצאת לאור בשיא הגילוי והשקיפות, ולדבר ברור, כשמצפונך נקי.

      אני רק צריכה עוד לברר שאורלי אינס לא שמלאנית, ואם לא, היא קנתה לה מעריצה לנצח.
        26/11/10 03:55:
      לעניין צו איסור פירסום-במדינת האנרכיה במסווה של דמוקרטיה הכל אפשרי.
      לגבי המקרה הספציפי הזה-אין כמעט אשה שלא עברה הטרדה מינית בקנה מידה זה או אחר.
      הגיע הזמן אולי בעקבות החשיפה המבורכת של ד"ר אינס
      להפסיק עם המנהג המגונה הזה!

      אני בטוח שרבים חשבו כמוני כששמעו את שמה של האישה שהוטרדה על ידי השוטר האלמוני המועמד לתפקיד המפכ"ל. קוראים לה דוקטור אורית אינס- רק קוצו של יוד מפריד בין בין המפכ"ל לאשמת אונס. אני מקווה שבמידה ויימצא אשם, יתנו לו לשבת עם הנשיא שעוד לא הואשם באותו התא. ולגבי אורית אני מוריד את הכובע בפניה על שהעזה להיחשף. הבושה היא של החשוד ולא של המתלוננת. אמנם לא כתבתי מאה מילים והעדפתי לשרבט במכחול אבל אני מנצל את הבמה הזו כדי לשפוך את תחושותי.יש בי נטיה תמיד להצדיק את האשה בכל מקרה ורוב המקרים הראו שהתלונות צודקות. ושייסלחו לי כל אלה שהתייצבו מול הנאשם. חוק איסור פרסום נראה מגוחך מול היכולת האינטרנטית של אי שמירת סוד. היום כולם יודעים מי אשם וכולם מכירים את כולם. זהו עכשיו אני הולך לישון.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      הפרלמנט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין