סיפור הפרברים - תקציר העלילה

ניו יורק – שנות ה-50 של המאה ה-20. סוף הקיץ.

בפרולוג, המבוצע בריקוד מבויים, אנו מתוודאים למתח הנבנה בין חבורת הטילים (Jets) לבין חבורת הכרישים (Sharks), שתי חבורות רחוב יריבות בעיר. הטילים הם אלו שנולדו באמריקה אבל למשפחות פולניות בעוד הכרישים הם פורטו-ריקנים שהיגרו לארצות הברית והתקבלו כבלתי קרואים וממש לא רצויים.

מערכה ראשונה

5:00 אחר הצהריים

מנהיג חבורת הטילים, ריף, נשבע לרדוף אחר חבורת הכרישים ולהעיפם מהטריטוריה שלהם. הוא מודיע לחבורה כי הוא יזמין את ברנרדו, מנהיג הכרישים, ל"כסאח", מאבק על השליטה במהלך מסיבת הריקודים שתתקיים באותו ערב. Jet Song 

5:30 אחר הצהריים

ריף מבקש מטוני, חברו מילדות שייסד עמו את הטילים אך עזב החבורה, לעזור לו בעימות המתבשל. טוני, העובד עתה בחנות של דוק, מסכים לעזור לו למרות שהוא מרגיש שהוא כבר מעבר לחבורה ושהוא חולם על עתיד טוב יותר. Something Coming 

6:00 בערב

מריה עובדת בחנות הכלות ביחד עם חברתה אניטה שהיא חברתו של ברנרדו. אניטה תופרת שמלה למריה למסיבת הריקודים. מריה, שלא מזמן הגיעה לארצות הברית מפורטו ריקו, רואה במסיבה את תחילת חייה באמריקה. גם היא, כמו טוני, מלאה בתקווה. אחיה, ברנרדו, מגיע עם צ'ינו, אותו הוא בחר כבעלה המיועד של מריה.

10:00 בלילה

באווירה המתוחה בין החבורות היריבות במהלך מסיבת הריקודים, טוני ומריה נפגשים בפעם הראשונה.

זו אהבה ממבט ראשון.

ברנרדו מבחין בזה, ובכעס מפריד ביניהם כשהוא מבהיר באופן חד משמעי כי הם משתייכים לשתי קבוצות אויבים. ברנרדו דורש מצ'ינו להחזיר את מריה לביתה.

ברנרדו וריף נפגשים במועצת המלחמה בחנותו של דוק כדי להחליט על כלי הנשק והתנאים בקרב שיקבע את הכל.

11:00 בלילה

טוני מגיע לביתה של מריה וקורא לה. Maria 

בעוד הוא שר, היא מגיעה לחצר האחורית והם מבטיחים לאהוב זה את זו לנצח ומתכוננים להיפגש בחנות הכלות למחרת היום. Tonight 

אניטה וחברותיה נפגשות על הגג שם הן מחליפות דעות מנוגדות על החיים בביתן החדש.  

חצות

הכרישים והטילים נפגשים. טוני מציע קרב הוגן ללא כלי נשק בין האיש החזק בכל כנופיה. דוק מנסה לשכנע את הטילים להימנע מקרב רחוב. Cool 

למחרת היום, 5:30 אחר הצהריים

מריה לומדת מאניטה על הקרב המתוכנן. כאשר טוני מגיע לחנות הכלות אניטה משאירה את האוהבים לבדם ומריה מתחננת בפני טוני שימנע את הקרב. הוא מבטיח לעשות זאת והם מדמיינים את טקס נישואיהם. One Hand One Heart 

בין 6:00 ל-9:00 בערב

כולם מתכוננים לקרב. Tonight 

9:00 בערב

הכרישים והטילים נפגשים מתחת לכביש הראשי. טוני מנסה לשווא למנוע את הקרב. קרב האגרופים המתוכנן הופך לקרב פרוע בין כל חברי הכנופיות ובמהלכו ברנרדו דוקר למוות את ריף. טוני הזועם על מות חברו הטוב הורג כנקמה את ברנרדו וכולם בורחים כאשר הם שומעים את סירנות המשטרה.

 מערכה שנייה

9:15 בערב

מריה מתכוננת ביחד עם חברותיה לפגישת האהבים עם טוני בהמשך הערב. I Feel Pretty 

צ'ינו מגיע לפתע ומספר לה על מה שהתרחש בקרב הרחוב. טוני בא ומנסה להסביר למריה מה באמת קרה ומבקש כי תסלח לו. הוא אומר שיסגיר עצמו למשטרה אך מריה סולחת לו ומתחננת שיישאר עמה. הם שרים על תשוקתם למצוא מקום בו יוכלו לחיות בשקט ובשלווה ללא דעות קדומות. Somewhere 

10:00 בלילה

קרופקי השוטר מתחקר את הטילים על הרציחות. חברי הכנופיה צוחקים עליו ועל המשטרה. Officer Krupke 

מישהו, הבחורה הצעירה שמנסה להתקבל לטילים כבר זמן מה, מגיעה לספר כי צ'ינו נשבע להרוג את טוני והטילים הולכים לחפש אחריו ולהזהיר אותו.

 11:30 בלילה

כאשר אניטה באה לראות את מריה, טוני עוזב דרך החלון ומבטיח להיפגש עמה בחנות של דוק כדי שיוכלו לברוח יחדיו. אניטה מגלה שטוני היה עם מריה ומאשימה אותה שהיא מאוהבת בגבר שרצח את אחיה. A Boy Like That

מריה מודה שהיא אוהבת את טוני ואניטה מבינה לפתע כי מריה אוהבת את טוני באותה המידה בה היא אהבה את ברנרדו.

I Have a Love. אניטה מזהירה את מריה כי צ'ינו מסתובב עם אקדח ומתכנן להרוג את טוני. כאשר קצין המשטרה מגיע לתחקר את מריה, היא מבקשת מאניטה ללכת לחנות ולהזהיר את טוני.

11:40 בלילה

חבורת הטילים לא מאפשרת לאניטה לראות את טוני המתחבא במרתף החנות. הטילים מתעללים באניטה קשות ורק דוק שמגיע מציל אותה מהתנהגותם. אניטה המושפלת מתמלאת בשנאה ומבקשת מדוק לומר לטוני שצ'ינו הרג את מריה.

11:50 בלילה

דוק מספר לטוני את החדשות הנוראות.

חצות

טוני השבור מסתובב ברחובות ומחפש אחר צ'ינו. לפתע הוא מבחין במריה המתקדמת לעברו כפי שתכננו ורץ לעברה. ברגע זה צ'ינו מגיע ויורה בטוני.

הטילים והכרישים מתאספים כאשר מריה רוכנת מעל גופתו של טוני. היא לוקחת את אקדחו של צ'ינו אבל אינה מסוגלת לירות בעצמה. למרות הייאוש והכעס שלה היא בשליטה עצמית מלאה ופונה בנאום חוצב להבות לחברי שתי הכנופיות על הטיפשות וחוסר ההיגיון בלוחמה וברצח. הטילים והכרישים נושאים יחדיו את גופתו של טוני בתהלוכה אילמת – מחווה לתקווה, להשלמה ולפיוס.

המחזה המבוסס על עלילת רומיאו ויוליה הועבר לניו יורק של שנות החמישים. המשפחות היריבות הפכו להיות לבנים נגד פורטוריקנים. הג'טס נגד השרקס.

רומיאו הפך לטוני. יוליה הפכה למריה. האומנת לאניטה וכך כל המשתתפים. הסיפור הרי מוכר. טוני הלבן ומריה הפורטוריקנית מתאהבים והאיבה שהייתה בין הקבוצות קודם לכן הופכת למלחמת מוות.

***המחזה מורכב מאוד כי הוא מתרחש בהרבה מקומות. ברחוב. במתפרה. בדראגסטור. באולם ריקודים. במגרש ריק. גגות.   חדריהן של מריה ואניטה וייתכן ששכחתי עוד מקום התרחשות אחד. קשה מאוד לשמור על קצב ורצף במעבר ממקום למקום.

ב1964 גיורא גודיק שהיה אז הביא לארץ קבוצה להעלאת המחזמר סיפור הפרברים.

פנס מאיר את הגברים על גג אחד, כבה ונדלק במקביל על גג אחר, מצד אחד נכנס ( על מסילה) חדרה של מריה, על מסילה מצד אחר חדרה של אניטה. הדרגסטור בקצה הבמה והנשים מפוזרות בין הבתים. זו אחת השישיות המוסיקאליות המרשימות ביותר והקשות ביותר לביצוע סינכרוני. הם אינם שרים אותו דבר,כל אחד שר את המוטיב שלו, והכול צריך להתחבר. הגברים שרים מהאולם, הנשים על הבמה ואז הם מתאחדים.

את המחזה כתב ארתור לורנץ את מלות השירים סטפן זונדהיים, שאז עדיין לא כתב מוסיקה. לאונרד ברנשטיין איחד את הידע שלו במוסיקה קלאסית עם הצליל של המוסיקה המודרנית.  

הבכורה התקיימה ב1957 ואחרי מעט גמגומים זכה להצלחה אדירה. ב1961 הפך המחזמר לסרט. הסרט קיבל אוסקרים באותה שנה בכל ענף אפשרי, (מלבד התפקידים הראשיים) ומאז מעלים אותו מחדש מדי כמה שנים. כך שלמעשה המחזה הוצג כבר אלפי פעמים. ולא רק בברודווי, חוגי תיאטרון ובתי ספר מתמודדים אתו. זה הפך להיות המחזמר האמריקאי הקלאסי הייצוגי ביותר, יותר מאוקלהומה שנשא את הכתר קודם לכן.

יאמר מיד לזכותו של מיכה לבינסון שביים את ההצגה הזו שלא ניסה להמציא את סיפור הפרברים מחדש. במגבלות של הפקת בית ספר על במה קטנה הוא הצליח לשחזר בהצלחה מרבית את ההצגה המקורית. הוא הצליח להעמיד הצגה שוטפת ושוצפת.

גם יאיר ורדי לא ניסה להמציא את הגלגל מחדש. הוא הלך בעקבות הכוריאוגרפיה המקורית ויאמר לזכותו שהצליח להוציא מצוות צעיר חסר נסיון שאינם רקדנים מקצוענים את הדבר הדומה ביותר למחול שאפשר היה לתאר. וזה נס קטן בפני עצמו. כך שההצגה הזו היא רפליקה ליצירה מדהימה ומצליחה להיות גם כאן סוחפת מאוד.

מוכרחים לציין את התלבושות שהכין ברק חודריאן. שמלות הנשים נראות כל כך מדויקות ואוטנטיות לתקופה כך שאנו נכנסים מיד לתקופה המדויקת. למרות שיש במחזה ארבעה תפקידים ראשיים הרי שמרכז הכובד מוטל על להקה של כשלושים שחקנים.

השחקנים, רומנטיים עדינים אך לרוב טובעים בים התנועה והרעש של הלהקה.למרות שיש להם כמה שירים טובים משלהם ודואט אהבה משותף הרי שמבין הדמויות אניטה היא זו הגונבת בדרך כלל את ההצגה, למרות שתפקידה לא ממש גדול. אחריה ברנרדו מנהיג השרקס.

לבינסון הנחה את שחקני השרקס לדבר במבטא ספרדי אמריקאי, זה עובד טוב.
יאמר לזכות ההצגה כאן, יהודה אברון בתפקיד טוני ויעל נחום בתפקיד מריה הצליחו לא ליפול לחלק מהבורות.

יש במחזמר המון שירים מוכרים מאוד. ההצגה סוחפת ואפילו מבריקה. שווה לטרוח להגיע לרמת גן, לבית צבי. הצגה סוחפת ונוסטלגית והביצוע מבריק ומרגש.

מה שבכל מקרה יישאר לנצח ותמיד יעורר התפעלות היא המוזיקה הגאונית והמופלאה של ברנשטיין. בסגנונו המוזיקלי, המחזמר הזה מהווה המשך לסטרווינסקי מ"פולחן האביב", רק מודרני יותר. הוא עושה זאת באמצעות כתיבה מבריקה, שנונה, שיש בה המון אלימות סמויה, טמפרמנט וקיטש לירי - וכזו תישאר לנצח.

***סטיבן ג'ושוע סונדהיים; ‏נולד ב-22 במרץ 1930) הוא מלחין ותמלילן יהודי אמריקאי. סונדהיים הוא מחברם של מילות השירים והלחנים למחזות זמר ידועים רבים, כגון: "מוזיקת לילה זעירה", "סוויני טוד", בין עבודותיו המפורסמות הנוספות: מילות השירים למחזות הזמר "סיפור הפרברים" ו-"ג'יפסי" וכן שירים לסרט "דיק טרייסי". זכה במספר רב של פרסים של תעשיית המוזיקה והבידור האמריקאית (ביניהם פרסי טוני, גראמי, ואוסקר), ונחשב לאחד מהיוצרים החשובים והמשפיעים ביותר בתחום מחזות הזמר במחצית השנייה של המאה ה-20.

התמונות נלקחו מהצגה בבית צבי, ומהסרט סיפור הפרברים משנת 1961.

********מומלץ לראות ההצגה. ********