כזכור, במסגרת עבודתי כגוי של שבת, הקאדי מאסלם אותי מידי יום שישי ובמוצאי שבת מחזיר אותי הרב לחיק היהדות. במוצאי שבת האחרונה סירב הרב הלייזר לגייר אותי ואני נותרתי במשך שבוע שלם מוסלמי. מה אעשה עכשיו? ממה אתפרנס? הרי לעבודות מכובדות לא יקבלו אותי, ועל עבודות הדורשות סיווג ביטחוני אין בכלל על מה לדבר. אולי אעבוד בבניה? לא, קשה מידי. אולי אפתח חומוסייה? זאת אפשרות, אבל אני מחליט ללכת על יזמות זמינה ביותר.

מוקדם בבוקר אני מגיע לקניון ותופס מקום מרכזי בין סופר חמי לוי לבין חנות בגדי המעצבים "ג'יזל אמזלג ניו יורק". אני מקים את שולחן העבודה, מביא את המצרכים ותוך דקות מספר דוכן הלבנה עומד ומחכה לראשוני הבאים לקניון. אט אט מגיעים גם כל בעלי הדוכנים האחרים, דוכן המלאווח, דוכן החמין, דוכן הקוסקוס ועוד רבים וטובים. בצידו השני של הקניון אני מבחין במהומה קלה. דרוזי משופם אחד מתלונן על משהו, כאשר אשתו השמנה מצביעה לעברי עם כרית עגולה ושטוחה שהיא מחזיקה בידה. לשמחתי המאבטח לא מאפשר להם להתקרב אלי ואף מאיים עליהם עד אשר הם נרגעים (אם כי האישה עדיין שולחת לעברי עין עקומה מידי כמה דקות). אני מחליט לקרוא לדוכן שלי "לבנה אחרת". אין זו סתם אמירה, הדוכן שלי באמת מציע חוויה שונה לגמרי מכל דוכן לבנה רגיל בקניון. ראשית, אין לי שפם, שנית אני רזה ובמקום "חרוזי מסבחה" אצבעותיי משחקות בטלפון הנייד. "היכן אשתך השמנה עם הכרית העגולה של הפיתות?" שואלים אותי. "לא נמאס לכם מהפיתות הדרוזיות?!" אני משיב בביטול "מה דעתכם לנסות קצת לחם אסלי?" הקהל מתלהב. לחם אסלי זה בהחלט שינוי מרענן. אני פורס את הלחם, מורח גבינה על הפרוסות ומגיש להם. ההתלהבות רבה. "מה זו הלבנה הזאת? כל כך טעימה ועדינה! ממש לא חמוצה כמו הלבנה שאנחנו רגילים" אני מביט אל עבר הדוכן הנטוש של הדרוזי ואשתו השמנה ומחייך.  "אני לא חוסך עליכם, אצלי מקבלים רק גבינה אסלית. אבל זה עוד כלום, את הזיתים הגליליים טעמתם?" בשלב זה אני מקלף שני זיתים גליליים ומניח על הגבינה האסלית שמרוחה על הלחם הבאלאדי. האנשים הרבים שמסביבי מתמוגגים מנחת. "ממש טעם של פעם" אומר אחד "מזכיר לי את היָלדות שלי" מתלהב אחר. "תאמין לי" מניח על כתפיי אחד שנראה מבין באוכל "אכלתי בהרבה מסעדות גליליות, ערבים, דרוזים, צ'רקסים, מה שתבחר, טעם כזה לא נפגשתי! יאללה תכין מהר כמה פרוסות עם גבינה וזייתים, אני חייב להביא למשפחה שלי". וכך העסק החדש שלי משגשג, עולה ופורח. מידי פעם כאשר נגמרים לי המלאים אני שם שלט "מייד אשוב", מתגנב לי לסופר חמי לוי להביא עוד לחם שחור באלאדי, גבינה לבנה 5% אסלית ועוד כמה קופסאות שימורים של זיתים גליליים וחוזר מהר להמשיך ולהעניק חוויה ייחודית של טעם של פעם לבאי הקניון.