10 טיפוסי fakebook בלתי נשכחים

לצפייה במסך מלא

10 טיפוסי fakebook בלתי נשכחים

‎55

בריאות ומדע

89 תגובות יום שישי , 26/11/10, 13:30

הרומן שלי עם הרשת החברתית על שלל טיפוסיה הססגוניים, ואיך היא עזרה לי בצמצום ההיקפים

אני דווקא הייתי מהמאחרים להיכנס לפייסבוק. הפוביה הטכנולוגית שלי הרתיעה אותי מהממשק התכלכל, ורק בסיועה של חברתי מירב שביט - כלומר היא זו שפתחה לי בפועל את הכרטיס - הואלתי לחבור לרשת החברתית העולמית. אבל אחרי שנגעתי - נסעתי. וגם התוודעתי לכל הטיפוסים המרתקים. פחחחחח. נראה לכם?

בכתבתי השבוע ב'את' פרשתי את כולם (בהרחבה) -

את הדיכאונית - שחייה בזבל והפייסבוק בשבילה כמו ער"ן, וכל ערב מקטרת בעאלק חינניות וזוכה לליטוף וירטואלי על הראש, את הסופר לשעתיד, שהוא הכי טוב שפגשתם בחיים שלכם ומפיק מרגליות, רק מתוסכל טיכו, את המעדכנת האובססיבית הנעה מבישול מרק בבית לשיעור אירובי–מדרגה במכון לבורגר עם הקידז בקניון וכל זה בליווי מלל ותמונה מהאייפון, את אליל הבנות מגיל 20-80 (הבנות), שאינו סגור על העדפותיו המיניות, דבר שרק מוסיף לקסמו המצועף, את שופעת חוכמת החיים והמכתמים המתוחכמים בסיוע החכם הסיני, מגדת העתידות, הרסטפארי ושאר דמויות אינטרנטיות עלומות, אספן החברים, שקירו ריק מתוכן, ויש מצב שגם חייו, אבל מדי יום הוא מצרף עוד ועוד חברים לרשימה כדי שיוכל להתפאר שהוא 'חזק בפייסבוק', הדיג'ייאית החובבת שמחזירה אותך לימי וואם, אייר סאפליי ועד מייק בראנט לתפארת היורוטראש, הנשוי המשועמם שעולה מולך בצ'ט מדי ערב ומציע לך ברוב חוצפתו להפיג את השעמום בחייך שלך, המסחרית שמהללת כל ארוחת בוקר סטנדרטית בבית קפה דלוח וכל שמפו מן המניין ואת לא מבינה מה קפץ עליה, עד שאת קולטת שמשלמים לה.

ואתם יודעים, אני אוהבת את הפייסבוק, הרבה יותר מאשר את הקפה. קודם כל כי בפייסבוק רוב האנשים אמיתיים, לא בכינויים ולא טרולים. כי בממשק יש אפשרות לדווח על פרופיל לא אמיתי, וההנהלה (העלומה) פשוט מסירה אותו. ומלכתחילה אנשים נרשמים לשם בפרטיהם הנכונים ועם תמונה מזוהה, ומקסימום סוגרים את כרטיסיהם לחברים בלבד, לשם שמירה על פרטיות. באופן כזה יש שקיפות ואמינות רבות יותר, וגם התכנים הרבה פחות קיצוניים, כי כל אדם עומד מאחוריהם עם משפחתו, מקום עבודתו וכו'.

שנית, בפייסבוק באמת גיליתי המון חברי וחברות-עבר, אנשים אמיתיים שהיו בחיי ומכירים אותי כפי שאני, כך שמשחק התדמיות שם הרבה יותר מצומצם מאשר בקפה. אני זוכרת איזה ויכוח שהתנהל כאן בעבר על תקופת הילדות - שם יש לי חברים רבים שזוכרים אותי כילדה, בתיכון, ואני לא צריכה לספר על עצמי דבר או להציג את עצמי בצורה מסוימת. מעשיי מדברים בעד עצמם, ואני גאה מאוד במי שהייתי. גם בילדה שהייתי. וכמובן - שזה כיף לגלות אנשים מכל תקופות החיים - שכמקובל אצל יהודים נפוצו לכל קצוות העולם, וכך אני מגלה חברה שלי מכיתה ג' - לילך - בחוות סוסים באמריקה, שלה.

בפייסבוק גם עשיתי היכרויות חדשות ובעיקר חברות חדשות, וזה היה לי קריטי - כפי שתבינו בכתבה/פוסט הבאים שלי. ויש גם היכרויות שנשארו וירטואליות בלבד, פשוט אנשים שאני אוהבת לקרוא את הסטטוסים שלהם - שכך נקראים הפוסטים ברשת. הם אמנם לא יכולים להיות ארוכים כמו פוסטים, אבל גם זה יתרון, כי כמה פעמים יצא לכם לקרוא פוסטים של חברים בקפה כמי שכפאכם שד, רק מתוך תחושת מחויבות? סטטוסים זה דווקא כיף לקרוא בסוף היום. הם קצרים וחמודים ולא מעמיסים על המוח, וזו דרך נהדרת להתעדכן בחייהם של אנשים וגם באקטואליה, כי רבים מביאים קישורים ודעות בנושאי היום - ולי בכלל אין שום סיכוי אחר להתעדכן בהיותי כבר שנים מנותקת ממה שקורה במדינה, מבחירה. פתאום התחלתי אפילו לקרוא עיתון פה ושם. כי החברים שלי מהפייסבוק - למשל ריקי כהן - העלו דברים שסקרנו אותי, ובאופן קצר ותמציתי, ללא ויכוחים פראיים ונוטפי ארס וקללות כמו בקפה, שגרמו לי לרצות למות בעודי צעירה ויפה (ורזה!)

כך שהטיפוס העשירי הוא המתלאבת - שזו לגמרי אני, כי כל כך התלהבתי בהתחלה. לכתוב, לשתף. כי הגיגיי הם, איך ננסח זאת בלי להתרברב? הרי הרבה יותר מעניינים, חשובים וקריטיים משל השאר! למשל, אם איזה נודניק, אחד מני רבים, שלח לי במייל שורת פתיחה ממש לא מוצלחת בניסיון גמלוני להתחיל איתי - לא שווה לאווררה למען יראו וייראו? או שיר איטלקי בלתי נשכח של ניקולא די בארי מפסטיבל סן רמו שנת 1971, 'הלב הוא צועני' - לא דחוף לתרגם ולהביאו בפני הקוראים צמאי הדעת? וכי הלב אינו בסופו של דבר צועני הנודד לו במרחבי היקום מבלי למצוא מנוח? וכך התחממתי לי לאורם של זרי הדפנה או איך שקוראים לזה אי אילו חודשים מטומטמים, וזכיתי לתגובות ממש רבות ונלהבות - עד שפתאום תפסתי את עצמי: את לא פחות גרועה מהשאר עם השטויות שלך! ויצאה לי כל הרוח מבלון הפייסבוק. רק שזה התגלה כדבר ממש חיובי, כי באותה הזדמנות גם רזיתי חמישה קילו בערך ואני מידה 40 ובחיים לא הייתי מידה 40, תמיד 42, אז זה לא היה שווה? ■

צילומים: ענבל מרמרי

איפור: נטלי ארנטוף

שיער: חזי מראשם

צמיד: איה ניר

fakebook: זכויות יוצרים לפנינה כץ

דרג את התוכן:

תגובות (89)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

sivantal

15/1/11 23:15:

מה עם הבחור שמשתמש בפייסבוק במקום ב-JDATE, שכל סטטוס או תגובה ברורה כהזמנה לדייט ?

ניקי א

25/12/10 15:25:

חחחח..
אוהבת את הכתיבה שלך..

יודעת מה?
מתוך החלטה מושכלת
נמנעתי להגיע לשם
אמרתי לעצמי-
"גברת אין לך זמן, את לא יכולה להרשות לעצמך.."
מבחינתי הפייסבוק הוא out ..
לי, אין פייסבוק!

הכניסיני תחת כנפך

7/12/10 00:12:

מבטיח שאקרא בעיון את הפוסט ביום שישי הקרוב, כי אני מודה שאני אוהב את סגנון הכתיבה שלך.

חן הקוקייה

\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"ז'אן ז'אק רוסו

פוסטים אחרונים

ארכיון