בדרך להודו

17   נובמבר 2010

יצאנו לדרך :2 צמידנים ותיק גב אחד קטן זה של המחשב והתרופות

מרק((חבר) הסיע אותנו למעבר הגבול חוסן .בין ירדן לישראל באזור בית שאן.

אמרו לי שהמעבר בערך בין 20 ל30 דקות מהיר וזריז .

כך גם אני חשבתי אלה שציפתה לי הפתעה .כשהגענו  ראינו מלא מכוניות ואוטובוסים

אבל אני עברתי רגלי שם יחסית היועדין  מעט אנשים בשעה 10 בבוקר .עומדים ועומדים ולא זזים

שאלתי את איש הביטחון למה? אמר לי שזה באמת לא מקובל אבל יש מאות אנשים כבר

בפנים בעולם הטרמינל ואי אפשר לדחוס עוד אנשים פנימה ,קודם צריך לטפל באלה

עמדנו בחוץ שעתיים .בינתיים הגיעו עוד מאות אנשים דוחפים נצמדים עוקפים .

ואז פתאום נפתחו השערים וכולם נדחסו פנימה אני התחלתי לרוץ כדי להגיע מהר

הינו צריכים לשלם אגרה של 100 שח ואז להחתים דרכון ויצאנו להמשך המסע עלינו לאוטובוסים ונסענו לצד הירדני

שם שומו ישמור עמדו מאות ויותר אנשים בתור לויזה ירדנית בלי סדר דחוס בלגן נוראי

אחד דחף את השני בכל חלון עמדו בין 70 ל80 איש . רובם ערבים ישראלים שחוצים את המעבר כי היום הוא יום חג .חג הקורבן .ואנחנו הינו קורבני החג מחוצים בין ההמון

בשתיים יצאתי לכיון תחנת המוניות מחיר מונית לאמן 50 דינר ((לידיע)

יעקב היה צריך ללכת לשרותים (למזלנו) ואז הבחנתי שתיק הגב לא נמצא אצלו.

בבהלה הוא רץ חזרה לאולם המעבר לחפש את תיק הגב עם התרופות והמחשב

מצא..    למזלנו . בלי התרופות לא היה ממשיך את הטיול!!!

עלינו סוף סוף למונית הגענו לשער, איש הביטחון בדק את החותמות בויזה

ואז הסתבר לנו ,שלא החתמנו את הויזה .עוד תהליך של לחכות בתור שעה בגלל עומס

האנשים.נגשתי לשוטר ובקשתי את עזרתו בתחנונים . אמרתי שיש לי מונית מחכה בחוץ

ואני חיבת להגיע לשדה התעופה בזמן .שיעזור לי להחתים.התחנונים עזרו

היה נחמד לקח את 2 הדרכונים החתים תוך 5 דוקות הינו שוב בחוץ למונית שחכתה לנו

הנהג היה מאוד נחמד ואדיב

לכל אורך הדרך לאמאן הסביר פירט ואפילו לקח אותנו בדרך מיוחדת קצרה ב20 קמ

שהיתה יפה במיוחד .עלינו על הר מאוד גבוהה משם ראינו את כל ישראל פרוסה לרגלינו .

הגענו לשדה התעופה  באמאן .שם עברנו יחסית מהר .מאז הפעם האחרונה חלו שיפורים משמעותיים בשדה התעופה בירדן .לאחר המתנה של שעתים נכנסנו לטיסה

נחתנו במומבאי בציפיה לקבל מכת רח מחרידה ,אבל ציפתה לי הפתע לא היה נורא כל כך.כמו בעבר

ממומבאי המשכנו בטיסת קונקשן לצ'אנאי .בצאנאי לקחנו מונית 

לממלפורם עיירה על חוף הים .הינו עיפים מאוד 26 שעות ללא שינה

חיפשנו את המלון מהלונלי פלנט . רחוק מלהיות כפי שרשמו

אבל העיפות הכריע ולקחנו חדר . הסדינים מפחידים מזל שהבאתי איתי כלי מטה

כך שישנו נקי נכנסנו ב5 בערב ב18 לנובמבר  וישנו עד למחרת בבוקר

בבוקר ארוחה על הגג מלון .שם מלמעלה רואים את הים שנקרא see waivs

שם פגשנו את גאין מלונדון .העברנו את הבוקר השיחת הכרות רשמים מהודו

במהלך היןם הלכנו לחזק את התיקשורת האלחוטית שלנו קנינו סים הודי לפלפון

שבינתיים לא עובד (נבדוק בהמשך)

לאחר מנוחת הסיאסטה ההודית יצאנו לארוחת ערב מקסימה במסעדה מול המלון שלנו

נקראת נאורטילוס אוכל מערבי מעולה אפשר לאכול אפילו בקר ולשתות בירה

הודו משתנה ....שם פגשנו זוג מהולנד שגר כבר 10 שנים בהודו לסרוגין הם גרים בכפר

האקולוגי בנלאומי שנקרא אורוביל (מפורסם)קבלנו הזמנה לקפה . כנראה שנקפוץ לבקר

כך זה בהודו מתחברים מהר ..

20 לנובמבר מזג האויר לח ,בבוקר ירד גשם האויר מתערבב עם ריחות של תבלינים

הודיים ועוד...לא ממש נעים ומרענן כפיי שחשבתי אחרי הגשם .

גם יתושים יש בהמוניהם חשוב להביא תכשירים ,

הזמנתי לקפה טורקי שתי שכנים לחדרנו במלון .אחת מאוסטרליה הגע ל3 שבועות ניקוי הנפש , ובחור אנגלי הגיע מאירלנד אחרי שאישתו(גרושתו) לקחה לו את כל הרכוש

מה יש לו כבר להפסיד לפחות יבלה יתאושש ויתחיל לעשות עם עצמו קצת עבודה , כך הוא אמר , זה מה שקורה פה בהודו , אנשים מבינים שהתסריטים של חייהם לא "נופלים "עליהם סתם כך. בחור חכם וגם נחמד -שאלתי עם צריך שידוך???

לא שידוך רק להתאושש.

בקיצור לא משעמם החיים מענינים מחר 21 לחודש פול מון -חגיגות במקדשים

הגיעו המונים לחגוג החדרים במלון מלאים בהודים רעשניים

המשך יגיע מחר