sea-fruit & prozac
פוסטים פופולאריים
-
הפואטיקה של האשמאיות
20/12/08 | 971 צפיות
-
מבוגר קטן
17/8/08 | 1022 צפיות
-
חנוכה בסוטרייה
25/12/08 | 1008 צפיות
-
למה פרוזאק?!
17/5/09 | 2366 צפיות
-
יום רגיל בתכלית
17/12/08 | 1318 צפיות
-
אי-רוטיקה
22/11/08 | 1070 צפיות
פוסטים אחרונים
האינוס של אורלי - אמיתות, מיתוסים וכזבים מכוונים
תגובה בארבעה פרקים לאחר שתגובה מצומצמת בהרבה צונזרה על ידי עורכי ווינט
מאד לא אופייני לי, מכל הנשים, לעסוק בפרשיות הקשורות לפשעי מין. ראשית, אני, לא אכפת לי שום דבר שלא קשור אלי במישרין, ומצדי, שכולכם תאנסו, תרצחו ותכלאו על ידי משטרה שמנוהלת על ידי מנכ"ל מאפייק, או מפכ"ל מנייק, איך שבא לכם. מעבר לכך, אני מאד לא אוהדת את הדרך שבה החברה מתייחסת לפשעי מין, כאילו הם הדבר האחד, שנמצא מוחץ לסאקלת הדברים הגרועים ביותר שיכולים לקרות לאישה בגירה.
זה לא שאני חושבת שלא צריך למנוע, לאסור ולהעניש פושעי מין – בוודאי שצריך – אלא שהמסר שחברה שולחת , באופן ההתייחסות שלה לאותן נשים, נפגעות הפשעים האלו, הוא, שאישה היא מין יצור שברירי, חלוש, שאינו מסוגל בשום דרך להגן על עצמו. הבעייה עם זה היא שנשים נוטות לאמץ את הנרטיב המופרך הזה, וכתוצאה מכך אנו שומעים לעיתים על חיילות שעולמן חרב עליהן כשהאדם הנערץ עליהן – התבלבל לרגע והדביק להן נשיקה. אני מאמינה לדיווחה של אותה חיילת של רמון, שהיא בכתה אחר כך חודשיים ברצף. אלא שאני חושבת שזה לא קרה בעקבות אותה נשיקה אומללה, אלא עקב הפרשנות, שהגדירה אותה כ"קורבן להטרדה מינית"- שם מעורר אימה – מרגע זה, היא אכן חשה כקורבן מחולל. אני מצטערת, אבל לי יש אמון רב יותר בחסינותן של נשים. בנוסף, אני לא מכירה את ד"ר אינס כלל, אבל על פי הופעתה, גילה, וקצת פרטים על עברה, קשה לי להאמין שהיא ממש התעלפה מכך, שהקוף המכוער הזה נמרח עליה באותו כנס אילתי. נדמה לי, שהיא ידעה היטב כיצד לטפל באותו אירוע נקודתי, מבלי לערב גורמים שייזעקו לעזרה, מלבד, אולי, הברך הימנית שלה, שמין הסתם פגשה בחוזקה בחלק שממנו אותו קוף פעל באותו רגע.
עקבתי קצת אחר הפרשה, מתוך עניין רכילותי צהבהב בלבד, כמובן, והתגובות הגבריות של הטוקבקים הצליחו להוציא אותי מהאדישות המתודית שלי. הכוונה לא כלל אותם פרימטים מתלהמים רגילים בתכלית. אלו לא קיימים ככל שנוגע לי. הם יצירי מחשב ורשת, שנועדו אך ורק לספק עבורי את אותה הנאה נרקיסיסטית , אשר גורמת לנו לחוש טוב על עצמו מול התקלות ביצורים כל כך נחותים. לא בהם מדובר כאן, אלא בתגובות של אלו שנשמעים כ"נורמטיבים" הם אלו שהקפיצו אותי מתחתוני שלוותי. רבים מהם העירו על כך, שאמינותה של ד"ר אינס מוטלת בספק, מאחר שסימני הטראומה לא ניכרים בה.
הגדיל עשות אחד, שכינה עצמו "מישהו", שטען לגנותה כך:
נניח והיה אונס.
ראשית, כן. זה לגמרי לגיטימי להבליג על ניסיון אונס (שלא צלח, כפי הנראה). נשים חזקות לא ממש מתעלפות מדברים שכאלו, כי הן בטוחות שהן תוכלנה להגן על עצמן. עדיין, כל אישה שעברה ניסיון אונס נקראת בפי החוק "קורבן ניסיון אונס" ואין בחוסר התרגשותה מכדי להפחית בחומרת המעשה. אני אפילו מוכנה ללכת לקראת אותו פרימט ולנחש, שהאישה הזו באמת לא מאד התרגשה מהאירוע ההוא
אבל מה? לגברים, מה לעשות, אסור לנסות לאנוס גם נשים, שבדיעבד מסתבר שהצליחו להגן על עצמן . לא כל שכן - אדם הרוצה לעמוד בראש הארגון לאכיפת החוק. אני לא יודעת מה הניע את אינס להתלונן דווקא עכשיו. אני כן יודעת, מה אני הייתי עושה במקומה. לה ולי ישמכנה משותף: ששתינו חיות כבר 46 שנים בחברה הזו, ולשתינו יש עדיין דופק . משני נתונים אלו בלבד ניתן להסיק ששתינו היינו כבר בהרבה מאד מצבים שבהם הופעלה עלינו אלימות מינית לסוגיה. במצבים שכאלו, כשגבר מנסה לכפות עצמו עלי, אני פותרת את העניין בו במקום, נקודתית, ומביאה את האירוע לכלל סיום מיידי וכואב מבחינתו של התוקף. לא. אל תגידו לי עכשיו שאני לא יודעת איך זה "להיות במצב קורבנות אמיתי" - אני באמת לא יודעת איך זה להיות קורבן, אבל כן מצאתי את עצמי בכמה מצבי אונס וודאיים- שבאחד מהם התוקף ניסה גם לרצוח אותי. בכל אותם מקרים , לא טרחתי לערב גורמים אחרים, כי מבחינתי לא קרה דבר. (אני רק מצרה מאד על כך שלא חשבתי שצריך בכל זאת למנוע מאותם תוקפים לחזור על מעשיהם עם נשים אחרות, פחות שבויות במיתוס אומניפוטנטי, כמוני. פשוט כל כך לא ייחסתי לכך שום חשיבות, שלא עלה על דעתי הצעירה, אז, שמדובר באדם מסוכן לכלל הציבור)
אבל, אם לאחר שנים, הייתי מגלה שהאדם שתקף אותי בניגוד לחוק, עולה על דעתו המשובשת להתמודד על ראשות הגוף שאמון על אכיפת החוק – הייתי רואה לעצמי חובה ציבורית לעצור את המנייאק, ולזיין לו את הצורה. זה מה שאני חושבת, שעשתה ד"ר אינס. ומדוע לא? כדי לדווח על עבירה שנעשתה על ידי אדם שתקף אותה, היא לא צריכה להוכיח שנגרמה לה עוגמת נפש. לא על זה היא תובעת אותו. היא גם לא צריכה להתאים לציפיות החברה, ולהידמות כקורבן אומלל, שלא הצליח לשקם את חייו מאז המקרה הנורא, כדי שרק אז, ובעירבון מוגבל, יסכימו כל הגברים מסוגו של "מישהו" למצוא בתוכם נדיבות מספקת שתנפק מהם את החמלה הראויה לצורך גינוי הפשע. היא גם לא צריכה להוכיח, שלאורך כל חייה ניהלה חיי צדיקות צנועה וקדושה כדי שעבירה של תקיפה מינית תהיה תקפה לגביה. אלא שנראה, שרק כך גברים מסוימים, ורבים, יכולים לקבל את עצם קיומה של עבירה. וזה מה שמטריד. פה עולה כל חוסר ההבנה של אותם גברים, שלא מצליחים לקלוט שאסור לנסות לקחת ממני את מה שאני לא רוצה לתת להם. אפילו אם נתתי את זה לכל העולם (ולפעמים גם לאשתו). עצם הניסיון מעוגן, ומתוייק בחוק, כפשע. גם אם הקורבן שלו יודע להתגונן. מחבל מתאבד שנתפס לפני שביצע את זממו - הוא עדיין מחבל . גבר שקופל כתוצאה ממתקפת הגנה עצמית על הביצים שלו – הוא עדיין גבר תוקף ואני, לו הייתי במצבה של ד"ר אינס, הייתי עוצרת את אותו תוקף לפני שישלים את הטיפוס במעלה הדרגות לראשות האירגון שאמור לשמור על הציבור מפני אנשים שכמותו וגם אני הייתי עושה זאת תוך חיוך ממזרי , על ש"הכנסתי למניאק מתחת לחגורה".
כדי לנצל את רגע הנדיר, והבלתי חוזר הזה, שבו פתאום הוקפצתי מתוך אדישותי, אני רוצה לשגר מסר לבנות מיני:
הרעיון, שתקיפה מינית על אישה הוא אקט שאין להתאושש ממנו- הוא לא רעיון פמניסטי, אלא דווקא שובינסטי.
מקורו באמביוולנטיות גברית הנובעת מההתנגשות שבין שני רצונות גבריים קמאיים - מאידך - שיותר להם "לעשות" (כי לא נעים לי להשתמש בפועל "לזיין) את כל הנשים, ובה עת, גיסא – ייאסר על כל גבר אחר לעשות את אשתי. בפועל, תקיפה מינית, בהתאם לחומרתה, היא רק עוד חוויה קשה, שלא נמצאת מחוץ לכל סקאלת החוויות הקשות שכל אדם מוצא עצמו מתמודד איתן, לעיתים בגלל תוקפנות של אחרים, ולעיתים כתוצאה מנסיבות טבעיות או חברתיות מצערות, כמו מחלות, מלחמות, אובדן, פרידות, הפסדים כספיים, שכול, וכו כל אותם דברים שכבני אדם אנו מתמודדים איתם אני מוצאת לנכון לציין את העובדה הטריוויאלית הזו, כי נדמה שהיא אינה מובנת באופן גורף מספיק. ובעצם, כמעט פוחדת לומר את הדבר הכל כך לא מקובל הזה: תקיפה מינית אינה מביאה, בהכרח, לחורבנה הטוטאלי של הנתקפת זה בשום אופן לא אומר שגברים שתוקפים נשים זו "גזירת טבע". לא. זה פשע שעליו התוקף צריך לשלם. זה כן אומר, שהנתקפת אינה צריכה, אוטומטית, להיכנס לתפקיד הקורבן חסר האונים והנה כמה עצות בדוקות אישית: במקרה של תקיפת אמת – אל תכנסי לפאניקה. הפחד שלך הוא הידיד הטוב ביותר של האנס, ובין היתר היא נובעת מהתפיסה המוטעית, שמרגע שנגעו בי - הפכו אותי לחסרת אונים. את לא חסרת אונים כל עוד יש לך ברך, ולו יש ביצים גם אם יחסי הכוחות לא שקולים, יש לך הרבה דרכי פעולה להגן על עצמך: 1. במקרה של תקיפה מינית, דברי: אל תתנתקי מהמוח שלך כמו שפן מול אורות מכונית. שקלי את המצב, נסי לפענח את התוקף - את יכולה לומר דברים שיוציאו לו את החשק לכל החיים, את יכולה לשקר לו שיש לך איידס, את יכולה, וזה עבד לי מצויין במקרה אחד ספציפי – לפטפט את עצמך למוות, ובכך להכריח את התוקף לא להצליח לראות בך רק אובייקט. זה, במקרים מסוימים, מקלקל לו את כל הכיף. את יכולה לגרום לו להאמין שעברת הכשרה באמנויות לחימה (בדוק ומנוסה אישית! עובד!) . 2. במקרים של הטרדות מצדו של בעל סמכות, גם אם את יודעת שמשפט כמו "אני מבקשת ממך עכשיו להוריד ממני ידיים. אני אישה נשואה וזו הטרדה מינית" יוביל רק לפיטוריך, את עדיין יכולה לנער אותו מעליך בדרכים אחרות. אני גיליתי, שלמחוץ את מבושיו - עובד מציין כקונטרה-אגרסיבה, וצורב באגו שלו צריבת עלבון שלאחריה יפחד אפילו לפטר אותך. אני עשיתי את זה במקום העבודה היחיד בעולם שיכולתי להתפרנס ממנו באותה תקופה. 3. אל תעשי את הטעות שאני עשיתי. אחרי שחילצת את עצמך מהמצב - אל תסגרי עניין. דווחי על הבן זונה, כדי למנוע ממנו לתקוף אחרות 4. לעניין האשמה. נכון, את לא אשמה שהותקפת. אם היית אשמה- הוא לא היה מוצא צורך להתקיף אותך בכוח, נכון? אבל - מצד שני, שימי לב, וקחי אחריות על ההנהלות שלך. אני סירבתי לתחנוני עו"ד לתבוע בוס על הטרדה מינית שיטתית, כי ידעתי, שכשמרגע שזיהיתי אצל אותו אומלל את הפגם הזה באישיותו, רכבתי עליו להנאתי באינסוף הזדמנויות, ליביתי את הליבידו המדוכא שלו בעזרת רטוריקה מניפולטיבית, לצורך שעשועי, הנאתי, והוצאת טובות הנאה. הוא הגיב על כך בהתנהגות שהולמת את המונח "הטרדה מינית" שיטתית, אבל אני לא הרגשתי מוטרדת. ידעתי שלמשחק הזה יש שני שחקנים מובילים.ושזה רק משחק. יותר מכך: אני הולכת לומר פה עכשיו משהו שיקומם עלי את כולכן, ולא אכפת לי: לא בכל פעם שבוס מציע, בשעת דיון על העלאה בשכר, לקק לך את האיבר, שכשכותבים אותו ללא ניקוד הוא מילה נרדפת ל"ספל" - את אמורה להיכנס ללחץ.
הוא – אסור לו לעשות את זה בשום מקרה. את – לא מוכרחה להתרגש. נסי לשכוח את ההתניות החברתיות שנצרבו בך בכל הנוגע לתחום ה"הטרדה המינית" ואז שאלי את עצמך אם זה באמת מפריע לך. אם כן, טפלי בזה מייד כשזה קורה, עצרי אותו עוד לפני שהוא מזיק לך את יכולה! ואז - הביאי אותו גם לעמוד בפני בית המשפט (וגרוע מכך: בפני אישתו) . מצד שני, אם לא נגרמה לך עוגמת נפש, את יכולה גם לבחור להחליק את זה. ההחלטה על כך בכל מקרה, היא שלך, לא שלו. 5. לעולם אל תניחי לאיש, גם אם הוא רוחש את טובתך, לשכנע אותך להיגרף לתוך תפקיד הקורבן המוחלט. גם כאשר בוצע בך , חלילה, פשע מחריד – אל תתני לאיש לשכנע אותך שאת מרוסקת ללא תקנה.
קומי, מצאי את הכוחות שבך, הם עצומים, מתוקף היותך נמנית על בני אדם, זן שורדני ועמיד במיוחד. הלחמי נגדו, והפכי את העוול שנגרם לך – לניצחון אישי גורף, שיספק לך חוויה מעימה יותר מאשר אלף "סנדאות להעצמת האישה" הנלעגות יוכלו לספק לך אי פעם.
6. ולסיום, פנייה אישית לד"ר אינס ד"ר אינס, נקשרו בך לאחרונה סופרלטיסים רבים, חלקם פוגעניים וחלקם משגיבים אני לא רואה בך שרלילה מניפולטיבית שמנצלת הזדמנויות, אבל גם מקבלת ההערצה הגורפת סביב הפגנת האומץ יוצא הדופן. אני רואה בך רק את בת דמותי, אישה, כפי שאישה היא, או לפחות כפי שאישה אמורה להיות
החל מגיל , מסויים, וצבירת נסיון חיים, אני מצפה מכל אישה לעוצמה, הנובעתמחשיבה עצמאית, מיכולת לדחות מעליה נורמות חברתיות פסולות שכל מטרתן לכפות על האישה עבדות, המכונה לעיתים "כבוד" עצמי , "צניעות", "נשיות רכה" ועוד מינ תוויות מחלישות. אני סומכת על כל אישה בגילנו, שתהיה מנוסה דייה , איטלגנטית ורהוטה דיה, להתמודדות עם מכשולים. האם זה יותר מדי, לצפות מכל אישה, בעמדה הדומה לעמדך, לנהוג כפי שנהגת - את? אם כן, החברה שלנו בבעיה, הנשים בבעייה, ולך מגיעות בכל זאת מחיאות כפיים, על הדוגמה האישית למראה דמותה של אישה, כפי שאלוהים התכוון, כשהוא ברא אותה.
וזהו, עכשיו אני יכולה לחזור לאדישותי הבלתי חדירה. אני, את שלי אמרתי תודה על ההקשבה דלית |
תגובות אחרונות
-
האיש משם
בתגובה על
-
שרון קדם
בתגובה על מה לא עשיתי ביום כיפור
-
דניאל זיסקינד
בתגובה על
-
שרון קדם
בתגובה על מצטערים, אבל המחאה לא מכובדת
-
דניאל זיסקינד
בתגובה על הוכחות לוגיות לקיומה של רוחניות ניו-איי'גית
-
shulamit
בתגובה על אוקסימורונים ועברות טאוטולוגית קלות
תגובות (40)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שימשיכו לקרות דברים שיעצבנו אותך
:-) הי אנטון
טוב לשמוע ממך
אתה ממש לא מסכים איתי, נכון?
אני מזהה מסתייגים מקילומטר :-)
"ואני, לו הייתי במצבה של אינוס, הייתי עוצרת את אותו תוקף לפני שישלים את..."
הייתי מוכנה להישבע שראיתי בעוד מקום אבל כנראה שעיניי הטעוני. אבל עזבי, אם זה טייפו אז זה באמת לא חשוב. רציתי רק להעמיד דברים על דיוקם לגבי השתלשלות העניינים. לפי הלינק הזה מישראל היום, ד"ר אינס בכלל לא התלוננה נגד ברלב אלא סיפרה על האירוע לחגי פלג, מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים שנגדו היא כן התלוננה, הוא דיווח לראש מח"ש וד"ר אינס זומנה למסור עדות. זה לא שהיא נזכרה פתאום וייתכן שכמו שאת אומרת, זה לא צילק את נפשה עד כדי כך והיא פשוט החליטה לדפדף הלאה.
חקירות מרחיקות לכת לגבי פעילותה המקצועית.
בסופו של דבר טוב שהתלוננה ובר לב שהסיפור קושר
אותו לאלימות וסמים מוטב שילך ויעשה לביתו.
הי דליה
אני לגמרי מסכימה איתך בחוסר האהדה לנשים שמנצלות גברים מינית, ואחר כך מתלוננות עליהם בצדקנות קדושה , מתוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהן איבדו את הזכות להתלונן על המנוצל
בין היתר, כלולה פה אותה אי הבנה וחוסר מודעות למשמעותם ולמטרה שלשמה נועדו חוקי הפשע המיני.
יש לי פחות בעייה עם נשים שמתקדמות דרך המיטה. שיבוסם להן. לשפוט את זה זו גם סוג של צדקנות מטומטמת ופסולה.
במקרה שהתקדמות הזו כרוכה בעבירות , כמו מכרזים תפורים. אז - לא חשוב איך השיגה, מי שהשיגה, את ההטבה הזו - היא לא חוקית מתוקף עבירה על חוקי המכרז.
בעניין תלונות העיריות, אפשר לייחס את זה לספינים של "מקורבים" לבר לב, ובכל מקרה, כשלון מקצועי אינו פוסל אישה מלהתלונן על תקיפה.
שהד"ר ניצלה את החולשה של גברים על מנת להשיג תפקיד כנראה ללא מכרז.
ודבר נוסף, ששמעתי היום ברשת ב' ברדיו שהיו תלונות רבות מעיריות בהם היא הפעילה את התוכנית "עיר ללא אלימות" שהאלימות גברה.
יש נשים רבות המגיעות לתפקידיהן דרך המיטה - ולא תמיד
זה אונס.
והתוכנית שלה היתה כשלון טוטאלי.
:-) תמימות היא התבלין היחיד, שבוודאי חסר כאן
אבל העניין סבוך הרבה פחות
כל מה שצריך לבדוק הוא אם היתה, או לא היתה, תקיפה.
כל השאר לא רלוונטי, אם כי מעניין.
הי, דני
יכול מאד להיות שמישהו הפעיל את ד"ר אינס, בעיתוי נוח, עבורו.
אבל, כפי שאמרת, זו זכותה להתלונן, כל עוד לא מדובר בעלילה בדויה.
אני מניחה שהצטברו כאן כל מיני דברים שהבשילו לכלל פיצוץ הפרשה דווקא עכשיו.
אני חשה, שאני יכולה לחיות עם הצעד שעשתה, גם אם חלק ממניעיו היו רצון לסייע למתמודד ראוי יותר, מבחינתה.
אני לא פוסלת את ההנחה, שחלק מהשיקולים שלה לפוצץ פרשייה ישנה נבעו ממניעים מניפולטיביי
היא ניצלה את הבמה ליותר ממטרה אחת : עצירת אדם שהיתה עדה לכך, שביצע עבירה, תוך כך, שלחה מסר אמיץ לנשים אחרות - לקום ולהתלונן על תוקפיהם. בהזדמנות זו גם השתלחה במערכת שדורסת את המתלוננות, ואולי גם נהנתה מסגירת המעגל שבנקמה האישית, תוך סיוע , אולי, למתמודד אחר על התפקיד.
כי זה בדיוק המסר שרציתי להעביר פה.
אישה לא חייבת להינות מצדק רק אם תוכיח טוהר מוחלט, ואובדן מוחלט כתוצאה מהעבירה שנעשתה עליה.
כל מה שרלוונטי בפרשה, מבחינה משפטית, זה אם היתה או לא היתה, תקיפה.
מצד שני, אם וכאשר היא תתבע אותו , אזרחית, על נזקי נפש, או אז היא תדרש לספק תשובות הנוגעות לעד כמה באמת האירוע הזה הרעיד את אמות ספיה, למה לא התלוננה עד כה, ועד כמה עמוק, אישה מנוסה, שללא ספק ממצה את מיניותה, יכולה להפגע ממגע פתאטי של טמבל חרמן.
:-) תודה, דארלינג, על הכובעון :-)
הי מיא
ראשית, אני באמת אדם מניפולטיבי במידה מסויימת. אני רואה במניפולטיביות את אחד הכלים הכשרים, בשימוש מושכל, לשליטה על החיים שלי.מניפולטיביות הוציאה אותי, בין היתר, ממצבים של אונס בטוח.
בעניין המקרה הספציפי של ד"ר אינס, אמנם השתמשתי בו רק כטריגר להוציא פעם אחת ולתמיד לאור את דעתי על כל הנושא, אבל דווקא כאן יש לי תחושה, שאני מבינה את ד"ר אינס .
יכול להיות , כמובן, שאני טועה, אבל ההרגשה שלי היא שהשתלשלות העניינים היתה דומה לזו:
אני מנחשת שהיא אכן הותקפה על ידו , אולי ברגע של שכרות או סתם מתוך טמטום בהמי. אני ממשיכה לנחש, שד"ר אינס הרגישה לא יותר מאי נוחות לא גדולה במיוחד, טיפלה במקרה נקודתית, והמשיכה הלאה, כשהיא מעלה את המקרה מדי פעם בפני אנשים מסויימים, בנסיבות מסויימות.
אני ממשיכה לנחש שהיא לא הקדישה לאותו אירוע אומלל יותר מדי מחשבה, אלא מדי פעם, כששמו של התוקף עלה, היא נזכרה אז, ואולי אמרה לעצמה שצריך לעצור אותו מתישהו.
מאז בוודאי שמעה, כרכילות, פה ושם עוד ממעלליו , כך שהדבר הלך ונבנה אצלה כמשהו בעל חשיבות שיש לטפל בו.
ההזדמנות הזו הופיעה כשהאיש החליט לרוץ למפכ"לות.
זה היה מעין אות, שהגיע זמנה להפסיק לדחות את העיניין, ולפעול.
שוב, זה רק סנריו שבניתי לעצמי. יתכן מאד שאני מאד טועה. אבל זה יכול להסביר את ההתנהלות שלה באופן שלא פוסל אותה.
בעולם מושלם, את צודקת. גם אני הייתי רוצה שאי-אלימות תהייה הדדית, ותשרור לנצח. זה אכן היה אמור להיות מובן מאליו.
אבל זה לא כך, והראייה היא, שאנחנו לא שולחים את ילדינו הקטנים להסתובב ללא השגחה לבד בלילה. הם משלמים בהגבלת התנועה שלהם למרות שהם לא אשמים שיש בעולם אנשים רעים.
לכן, עד שהעולם יהיה מושלם, כדאי אולי לגבש כמה כללי השרדות אפקטיביים.
מטרתי לא היתה לחנך ובטח שלא לבקר את הנשים הנפגעות, אלא להציע דרך, שהיתרון שבה, לדעתי , היא בכך שלא צריך לעשות הרבה , מלבד לאמץ פרשנות אפקטיבית יותר, למצב של אזעקת אמת.
בהמשך לתגובה לגלית
לכן לא רק אמרתי לא לפחד, אלא ניסיתי לנצץ את התפיסה, שמדובר בחוויה שנמצאת מחוץ לחוויה האנושית . ברגע שיפוזרו ענני התדמית המפלצתית - קל יותר לבחון את הנתונים בשטח, ולהשתממש בהם לתועלתך
ארנב שנתקל בלילה אל מול אורות מכונית - החוויה הזו נמצאת לגמרי מחוץ ליכולת התפיסה שלו, או לשום דבר שאי פעם התמודד מולו, ולכן התוצאה היא , קפיאה במקום ומוות בטוח. אישה שמבינה שמולה עומד תוקף אנושי, יכולה לגייס לטובתה את כל ניסיונה בהתנהלות עם המין האנושי.בניגוד לכך , אם הוא מאמינה שהיא עומדת כרגע למול כוח מפלצתי עליון, היא תימצא במצב של הארנב.
כל זה נאמר מבלי להפחית בחומרת העבירה, או לזלזל, חלילה, בנשים שנתקפו. וברור לי לגמרי, שגם התושייה הגדולה ביותר - אין בידה תמיד להציל את המצב.
הי גלית.
תודה. לא מצאתי בשום מקום את טעות הטיפו הזו. תוכלי לשלוח לי רמז היכן היא מופיעה?
אם מדובר בכותרת - שם זה לא כינוי. התכוונתי לפועל עצמו.
בעניין השני שהעאלת - התכוונתי רק לכך גם אונס, חמור ככל שיהיה, נמצא עדייין על הסקאלה של הדברים שאיתם לפעמים אין ברירה, אלא להתמודד איתם. אמרתי זאת מתוך כוונה לנפץ את תדמית הדמוניות המיתית -שמונעת מנפגעות להתאושש. כי עם "רע מאד" אפשר להתמודד בכלים רבי העוצמה שיש לכל אחד. עם דברים , שמוגדרים כ"מפלצתיים" -כלומר, מחוץ לחוויה האנושית - אי אפשר להתמודד.
באם אדם כלשהוא נפגע - זכותו להגיב בכל דרך שנראית לו נכון. בין אם זה אונס, שוד, תקיפה פיסית או עוול כספי. על זה אין ויכוח. אבל אם משתמשים בדבר זה כקרדום לחפור בו - זה כבר עניין אחר.
ואיך אמרה לי חברה טובה, בערך באותו הגיל? אותי לא אונסים. כשאני אומרת לא - זה חד וברור.אני חכמה מספיק כדי לא להגיע למצב שבו אני צריכה להיות פקחית כדי לצאת ממנו.
ואז קמה המאהבת של אחד המתמודדים ומספרת כי עברה תקיפה מינית לפני שנתיים על ידי המתמודד האחר - וזו אירעה לא בסמטה אפלה אלא על מדשאה לעיניהם של חבורת בכירים, והיתה כרוכה בהפלתה לארץ - עניין שאפשר לפרשו בכמה דרכים, גם כמעשה משובה מתוך שכרות ולא דווקא כבעל אופי מיני. ולנוכח הסיפור המוזר הזה והקשריו הטלנובליים, יש בהחלט מקום לחקור את קשריהם הענפים ואת מניעיהם של כל הנוגעים בדבר, ואת זה עושים כעת. זה לא כל כך קשור לאונס ולזכויות האשה על גופה, אלא יותר לשאלה האם יש כאן קנונייה - כפי שהיו בעבר בצמרת גופים כוחניים כמו צה"ל והמשטרה. כל השאלות כמו מה אני הייתי עושה או מה כל אשה עושה לא רלוונטיות לכאן, כי מדובר ברשת מאוד סבוכה של קשרים ושל נאמנויות ושל מינויים, ולכן עיתוי התלונה, וכל ארגוני הנשים שקמו על רגליהם האחוריות - הכל עורבא פרח. העניין נוגע אך ורק למקרה הזה ולא לכל אשה באשר היא.
זה כמו להגיד "תפחד"
ואני גם חושבת שלא צריך לחנך אותי שאני כן יכולה ומה לא
אני לא צריכה ולא רוצה להיות חזקה או חלשה
אני רוצה וצריכה שיאפשרו לי להיות את מה שאני ואני מבטיחה לא לאנוס אפאחד ולא לפגוע בשום צורה
והייתי רוצה וצריכה גם שזה יהיה הדדי
אני כאלו בשביל לשרוד צריכה לקבל תנאיי המשחק של חברה אלימה ובריונים...
לא, תודה
הבעיה היא לא החולשה של חלשים אלא בריונות ואלימות של "חזקים"
אם זה ברור לנו שאסור לאנוס לשדוד להכות ילדים וקשישים הרי אנחנו לא נלמד אותם איך להגן על עצמם אז למה זה לא מובן מעליו לגבי נשים או בכלל לגבי כל חריג שמזוהה עם "פחות כוח"
אני מסכימה עם רוב דברייך ומברכת על כך שכתבת אותם. אני רק לא חושבת שחדירה לגופך בניגוד לרצונך כמוה כהפסד כספי מבחינת גודל ההשפלה והאשמה.
לא קראת. מה?
:-)
את חושבת, ואת מתנסחת, ואת נכנסת, ואת קורעת...
יופי של מאמר, יופי של אמירה. יופי של חשיפה.
:-) כמו בכל פן של חיי, אני לא בעזרת נשים ולא בעזרת גברים. אני איפה שבא לי באותו רגע. וברצינות שטות, אין פה מלחמה בין המינים, אלא כנגד קיבעון בתפיסת שני הצדדים . ובעצם, רק הצעה לאמץ חשיבה שמביאה יותר תועלת במצבים שונים . אין לי שום דבר כנגד גברים, להפך, אחדים מהאנסים הקרובים ביותר שלי היו גברים.
על החתום "כולנו ז"
אני אענה בבוחטה אחת:
1. תודה, דניאל. אני אכן רוצה להעביר מסר לכל הנשים, כי:
2. לקסיס - זה לא "אני" -אלא רק ראיית העולם שלי, שיתנת לאימוץ, אם בוחרים בכך - לעומת ראיית העולם הרווחת מדי, שאישה היא חסרת אונים במצבים האלו (כשמנגד, גם מאשימים אותה ביוזמת התקיפה). אני לא אדם נועז, או תוקפני במיוחד, רק לא מותנית לתפישה שאני חסרת אונים למרות ש-3 - אטיוד - אני גם לא אמונה על אמנויות הלחימה, אלא רק שקרנית לא כל כך רעה, וחוץ מזה, יכול להיות שהמקרה הזה יתברר כמצוץ מן האצבע - אלא שלא המקרה הספציפי חשוב פה אלא רק העקרון
וכוזי, אם תמשיך להיות מבולבל - מישהי עלולה לנצל את חוסר האונים שלך, ולאנוס אותך
האחד, שכבר חרצת משפט, כבר קבעת שהיה פה נסיון לאונס או הטרדה מינית. ואולי לא היה שום-כלום? אולי ההרגשה הסובייקטיבית של הגברת איננה משקפת את מה שקרה שם באמת?
השני - העצות שלך כנראה אינן ישימות למרבית הנשים. לפחות לפי סיפורים ששמעתי מהן. לא היה להן שמץ סיכוי מול הכח העודף ושום אמנויות לחימה, כולל בעיטות מכוונות היטב, לא תעזורנה להן.
אחזור לקרוא אחר כך.
וואו איזה השקעה !
אולי מהפרשה הזו כולנו נצא נשכרות......
אני מסכימה, עם זאת, עם כלל-האצבע, שכדי לטפל בתופעה במקרו, ראוי וכדאי להעצים נשים ולא לקרבן אותן. נדמה לי שד"ר אינס הציגה דברים אלה במדוייק אתמול בנאומה. גם ההסתרה והחסיון למתלוננות מסתמנים כחרב-פיפיות כשמדובר בחברה שוביניסטית, שתופסת תקיפה מינית כקלון על הקרבן דווקא.
(חוצמזה איפה את מסתובבת יא אללה שלך לא שומעים אותך לא רואים אותך)