תגובה בארבעה פרקים לאחר שתגובה מצומצמת בהרבה צונזרה על ידי עורכי ווינט
מאד לא אופייני לי, מכל הנשים, לעסוק בפרשיות הקשורות לפשעי מין. ראשית, אני, לא אכפת לי שום דבר שלא קשור אלי במישרין, ומצדי, שכולכם תאנסו, תרצחו ותכלאו על ידי משטרה שמנוהלת על ידי מנכ"ל מאפייק, או מפכ"ל מנייק, איך שבא לכם. מעבר לכך, אני מאד לא אוהדת את הדרך שבה החברה מתייחסת לפשעי מין, כאילו הם הדבר האחד, שנמצא מוחץ לסאקלת הדברים הגרועים ביותר שיכולים לקרות לאישה בגירה.
זה לא שאני חושבת שלא צריך למנוע, לאסור ולהעניש פושעי מין – בוודאי שצריך – אלא שהמסר שחברה שולחת , באופן ההתייחסות שלה לאותן נשים, נפגעות הפשעים האלו, הוא, שאישה היא מין יצור שברירי, חלוש, שאינו מסוגל בשום דרך להגן על עצמו. הבעייה עם זה היא שנשים נוטות לאמץ את הנרטיב המופרך הזה, וכתוצאה מכך אנו שומעים לעיתים על חיילות שעולמן חרב עליהן כשהאדם הנערץ עליהן – התבלבל לרגע והדביק להן נשיקה. אני מאמינה לדיווחה של אותה חיילת של רמון, שהיא בכתה אחר כך חודשיים ברצף. אלא שאני חושבת שזה לא קרה בעקבות אותה נשיקה אומללה, אלא עקב הפרשנות, שהגדירה אותה כ"קורבן להטרדה מינית"- שם מעורר אימה – מרגע זה, היא אכן חשה כקורבן מחולל. אני מצטערת, אבל לי יש אמון רב יותר בחסינותן של נשים. בנוסף, אני לא מכירה את ד"ר אינס כלל, אבל על פי הופעתה, גילה, וקצת פרטים על עברה, קשה לי להאמין שהיא ממש התעלפה מכך, שהקוף המכוער הזה נמרח עליה באותו כנס אילתי. נדמה לי, שהיא ידעה היטב כיצד לטפל באותו אירוע נקודתי, מבלי לערב גורמים שייזעקו לעזרה, מלבד, אולי, הברך הימנית שלה, שמין הסתם פגשה בחוזקה בחלק שממנו אותו קוף פעל באותו רגע.
עקבתי קצת אחר הפרשה, מתוך עניין רכילותי צהבהב בלבד, כמובן, והתגובות הגבריות של הטוקבקים הצליחו להוציא אותי מהאדישות המתודית שלי. הכוונה לא כלל אותם פרימטים מתלהמים רגילים בתכלית. אלו לא קיימים ככל שנוגע לי. הם יצירי מחשב ורשת, שנועדו אך ורק לספק עבורי את אותה הנאה נרקיסיסטית , אשר גורמת לנו לחוש טוב על עצמו מול התקלות ביצורים כל כך נחותים. לא בהם מדובר כאן, אלא בתגובות של אלו שנשמעים כ"נורמטיבים" הם אלו שהקפיצו אותי מתחתוני שלוותי. רבים מהם העירו על כך, שאמינותה של ד"ר אינס מוטלת בספק, מאחר שסימני הטראומה לא ניכרים בה.
הגדיל עשות אחד, שכינה עצמו "מישהו", שטען לגנותה כך:
נניח והיה אונס.
ראשית, כן. זה לגמרי לגיטימי להבליג על ניסיון אונס (שלא צלח, כפי הנראה). נשים חזקות לא ממש מתעלפות מדברים שכאלו, כי הן בטוחות שהן תוכלנה להגן על עצמן. עדיין, כל אישה שעברה ניסיון אונס נקראת בפי החוק "קורבן ניסיון אונס" ואין בחוסר התרגשותה מכדי להפחית בחומרת המעשה. אני אפילו מוכנה ללכת לקראת אותו פרימט ולנחש, שהאישה הזו באמת לא מאד התרגשה מהאירוע ההוא
אבל מה? לגברים, מה לעשות, אסור לנסות לאנוס גם נשים, שבדיעבד מסתבר שהצליחו להגן על עצמן . לא כל שכן - אדם הרוצה לעמוד בראש הארגון לאכיפת החוק. אני לא יודעת מה הניע את אינס להתלונן דווקא עכשיו. אני כן יודעת, מה אני הייתי עושה במקומה. לה ולי ישמכנה משותף: ששתינו חיות כבר 46 שנים בחברה הזו, ולשתינו יש עדיין דופק . משני נתונים אלו בלבד ניתן להסיק ששתינו היינו כבר בהרבה מאד מצבים שבהם הופעלה עלינו אלימות מינית לסוגיה. במצבים שכאלו, כשגבר מנסה לכפות עצמו עלי, אני פותרת את העניין בו במקום, נקודתית, ומביאה את האירוע לכלל סיום מיידי וכואב מבחינתו של התוקף. לא. אל תגידו לי עכשיו שאני לא יודעת איך זה "להיות במצב קורבנות אמיתי" - אני באמת לא יודעת איך זה להיות קורבן, אבל כן מצאתי את עצמי בכמה מצבי אונס וודאיים- שבאחד מהם התוקף ניסה גם לרצוח אותי. בכל אותם מקרים , לא טרחתי לערב גורמים אחרים, כי מבחינתי לא קרה דבר. (אני רק מצרה מאד על כך שלא חשבתי שצריך בכל זאת למנוע מאותם תוקפים לחזור על מעשיהם עם נשים אחרות, פחות שבויות במיתוס אומניפוטנטי, כמוני. פשוט כל כך לא ייחסתי לכך שום חשיבות, שלא עלה על דעתי הצעירה, אז, שמדובר באדם מסוכן לכלל הציבור)
אבל, אם לאחר שנים, הייתי מגלה שהאדם שתקף אותי בניגוד לחוק, עולה על דעתו המשובשת להתמודד על ראשות הגוף שאמון על אכיפת החוק – הייתי רואה לעצמי חובה ציבורית לעצור את המנייאק, ולזיין לו את הצורה. זה מה שאני חושבת, שעשתה ד"ר אינס. ומדוע לא? כדי לדווח על עבירה שנעשתה על ידי אדם שתקף אותה, היא לא צריכה להוכיח שנגרמה לה עוגמת נפש. לא על זה היא תובעת אותו. היא גם לא צריכה להתאים לציפיות החברה, ולהידמות כקורבן אומלל, שלא הצליח לשקם את חייו מאז המקרה הנורא, כדי שרק אז, ובעירבון מוגבל, יסכימו כל הגברים מסוגו של "מישהו" למצוא בתוכם נדיבות מספקת שתנפק מהם את החמלה הראויה לצורך גינוי הפשע. היא גם לא צריכה להוכיח, שלאורך כל חייה ניהלה חיי צדיקות צנועה וקדושה כדי שעבירה של תקיפה מינית תהיה תקפה לגביה. אלא שנראה, שרק כך גברים מסוימים, ורבים, יכולים לקבל את עצם קיומה של עבירה. וזה מה שמטריד. פה עולה כל חוסר ההבנה של אותם גברים, שלא מצליחים לקלוט שאסור לנסות לקחת ממני את מה שאני לא רוצה לתת להם. אפילו אם נתתי את זה לכל העולם (ולפעמים גם לאשתו). עצם הניסיון מעוגן, ומתוייק בחוק, כפשע. גם אם הקורבן שלו יודע להתגונן. מחבל מתאבד שנתפס לפני שביצע את זממו - הוא עדיין מחבל . גבר שקופל כתוצאה ממתקפת הגנה עצמית על הביצים שלו – הוא עדיין גבר תוקף ואני, לו הייתי במצבה של ד"ר אינס, הייתי עוצרת את אותו תוקף לפני שישלים את הטיפוס במעלה הדרגות לראשות האירגון שאמור לשמור על הציבור מפני אנשים שכמותו וגם אני הייתי עושה זאת תוך חיוך ממזרי , על ש"הכנסתי למניאק מתחת לחגורה".
כדי לנצל את רגע הנדיר, והבלתי חוזר הזה, שבו פתאום הוקפצתי מתוך אדישותי, אני רוצה לשגר מסר לבנות מיני:
הרעיון, שתקיפה מינית על אישה הוא אקט שאין להתאושש ממנו- הוא לא רעיון פמניסטי, אלא דווקא שובינסטי.
מקורו באמביוולנטיות גברית הנובעת מההתנגשות שבין שני רצונות גבריים קמאיים - מאידך - שיותר להם "לעשות" (כי לא נעים לי להשתמש בפועל "לזיין) את כל הנשים, ובה עת, גיסא – ייאסר על כל גבר אחר לעשות את אשתי. בפועל, תקיפה מינית, בהתאם לחומרתה, היא רק עוד חוויה קשה, שלא נמצאת מחוץ לכל סקאלת החוויות הקשות שכל אדם מוצא עצמו מתמודד איתן, לעיתים בגלל תוקפנות של אחרים, ולעיתים כתוצאה מנסיבות טבעיות או חברתיות מצערות, כמו מחלות, מלחמות, אובדן, פרידות, הפסדים כספיים, שכול, וכו כל אותם דברים שכבני אדם אנו מתמודדים איתם אני מוצאת לנכון לציין את העובדה הטריוויאלית הזו, כי נדמה שהיא אינה מובנת באופן גורף מספיק. ובעצם, כמעט פוחדת לומר את הדבר הכל כך לא מקובל הזה: תקיפה מינית אינה מביאה, בהכרח, לחורבנה הטוטאלי של הנתקפת זה בשום אופן לא אומר שגברים שתוקפים נשים זו "גזירת טבע". לא. זה פשע שעליו התוקף צריך לשלם. זה כן אומר, שהנתקפת אינה צריכה, אוטומטית, להיכנס לתפקיד הקורבן חסר האונים והנה כמה עצות בדוקות אישית: במקרה של תקיפת אמת – אל תכנסי לפאניקה. הפחד שלך הוא הידיד הטוב ביותר של האנס, ובין היתר היא נובעת מהתפיסה המוטעית, שמרגע שנגעו בי - הפכו אותי לחסרת אונים. את לא חסרת אונים כל עוד יש לך ברך, ולו יש ביצים גם אם יחסי הכוחות לא שקולים, יש לך הרבה דרכי פעולה להגן על עצמך: 1. במקרה של תקיפה מינית, דברי: אל תתנתקי מהמוח שלך כמו שפן מול אורות מכונית. שקלי את המצב, נסי לפענח את התוקף - את יכולה לומר דברים שיוציאו לו את החשק לכל החיים, את יכולה לשקר לו שיש לך איידס, את יכולה, וזה עבד לי מצויין במקרה אחד ספציפי – לפטפט את עצמך למוות, ובכך להכריח את התוקף לא להצליח לראות בך רק אובייקט. זה, במקרים מסוימים, מקלקל לו את כל הכיף. את יכולה לגרום לו להאמין שעברת הכשרה באמנויות לחימה (בדוק ומנוסה אישית! עובד!) . 2. במקרים של הטרדות מצדו של בעל סמכות, גם אם את יודעת שמשפט כמו "אני מבקשת ממך עכשיו להוריד ממני ידיים. אני אישה נשואה וזו הטרדה מינית" יוביל רק לפיטוריך, את עדיין יכולה לנער אותו מעליך בדרכים אחרות. אני גיליתי, שלמחוץ את מבושיו - עובד מציין כקונטרה-אגרסיבה, וצורב באגו שלו צריבת עלבון שלאחריה יפחד אפילו לפטר אותך. אני עשיתי את זה במקום העבודה היחיד בעולם שיכולתי להתפרנס ממנו באותה תקופה. 3. אל תעשי את הטעות שאני עשיתי. אחרי שחילצת את עצמך מהמצב - אל תסגרי עניין. דווחי על הבן זונה, כדי למנוע ממנו לתקוף אחרות 4. לעניין האשמה. נכון, את לא אשמה שהותקפת. אם היית אשמה- הוא לא היה מוצא צורך להתקיף אותך בכוח, נכון? אבל - מצד שני, שימי לב, וקחי אחריות על ההנהלות שלך. אני סירבתי לתחנוני עו"ד לתבוע בוס על הטרדה מינית שיטתית, כי ידעתי, שכשמרגע שזיהיתי אצל אותו אומלל את הפגם הזה באישיותו, רכבתי עליו להנאתי באינסוף הזדמנויות, ליביתי את הליבידו המדוכא שלו בעזרת רטוריקה מניפולטיבית, לצורך שעשועי, הנאתי, והוצאת טובות הנאה. הוא הגיב על כך בהתנהגות שהולמת את המונח "הטרדה מינית" שיטתית, אבל אני לא הרגשתי מוטרדת. ידעתי שלמשחק הזה יש שני שחקנים מובילים.ושזה רק משחק. יותר מכך: אני הולכת לומר פה עכשיו משהו שיקומם עלי את כולכן, ולא אכפת לי: לא בכל פעם שבוס מציע, בשעת דיון על העלאה בשכר, לקק לך את האיבר, שכשכותבים אותו ללא ניקוד הוא מילה נרדפת ל"ספל" - את אמורה להיכנס ללחץ.
הוא – אסור לו לעשות את זה בשום מקרה. את – לא מוכרחה להתרגש. נסי לשכוח את ההתניות החברתיות שנצרבו בך בכל הנוגע לתחום ה"הטרדה המינית" ואז שאלי את עצמך אם זה באמת מפריע לך. אם כן, טפלי בזה מייד כשזה קורה, עצרי אותו עוד לפני שהוא מזיק לך את יכולה! ואז - הביאי אותו גם לעמוד בפני בית המשפט (וגרוע מכך: בפני אישתו) . מצד שני, אם לא נגרמה לך עוגמת נפש, את יכולה גם לבחור להחליק את זה. ההחלטה על כך בכל מקרה, היא שלך, לא שלו. 5. לעולם אל תניחי לאיש, גם אם הוא רוחש את טובתך, לשכנע אותך להיגרף לתוך תפקיד הקורבן המוחלט. גם כאשר בוצע בך , חלילה, פשע מחריד – אל תתני לאיש לשכנע אותך שאת מרוסקת ללא תקנה.
קומי, מצאי את הכוחות שבך, הם עצומים, מתוקף היותך נמנית על בני אדם, זן שורדני ועמיד במיוחד. הלחמי נגדו, והפכי את העוול שנגרם לך – לניצחון אישי גורף, שיספק לך חוויה מעימה יותר מאשר אלף "סנדאות להעצמת האישה" הנלעגות יוכלו לספק לך אי פעם.
6. ולסיום, פנייה אישית לד"ר אינס ד"ר אינס, נקשרו בך לאחרונה סופרלטיסים רבים, חלקם פוגעניים וחלקם משגיבים אני לא רואה בך שרלילה מניפולטיבית שמנצלת הזדמנויות, אבל גם מקבלת ההערצה הגורפת סביב הפגנת האומץ יוצא הדופן. אני רואה בך רק את בת דמותי, אישה, כפי שאישה היא, או לפחות כפי שאישה אמורה להיות
החל מגיל , מסויים, וצבירת נסיון חיים, אני מצפה מכל אישה לעוצמה, הנובעתמחשיבה עצמאית, מיכולת לדחות מעליה נורמות חברתיות פסולות שכל מטרתן לכפות על האישה עבדות, המכונה לעיתים "כבוד" עצמי , "צניעות", "נשיות רכה" ועוד מינ תוויות מחלישות. אני סומכת על כל אישה בגילנו, שתהיה מנוסה דייה , איטלגנטית ורהוטה דיה, להתמודדות עם מכשולים. האם זה יותר מדי, לצפות מכל אישה, בעמדה הדומה לעמדך, לנהוג כפי שנהגת - את? אם כן, החברה שלנו בבעיה, הנשים בבעייה, ולך מגיעות בכל זאת מחיאות כפיים, על הדוגמה האישית למראה דמותה של אישה, כפי שאלוהים התכוון, כשהוא ברא אותה.
וזהו, עכשיו אני יכולה לחזור לאדישותי הבלתי חדירה. אני, את שלי אמרתי תודה על ההקשבה דלית |