אאאו, אאאו, אאאו מה הוא רוצה ממני החרא הזה על הבוקר? מה הוא חושב לעצמו? שבא לי לקום כל כך מוקדם ב-7 בבוקר, לרדת למטה, בגלל שהוא רוצה ללכת לעבודה האילן הזה? אויש, אני לא אתן לו. אבל אימא'לה!! הוא מביא את החגורה הזותי עם הקפיץ שאפשר לקצר ולהאריך. והנה אני כבר על הרצפה אחרי שהוא משך אותי, האילן הזה. אני גורר את עצמי בפיהוק גדול, בקושי הולך על הרגליים, מת עוד קצת להיות עם אוסי. וחוצמיזה, מה אכפת לו, אם אני אצא לעשות פיפי ב11 למשל, או יותר מאוחר, לא בא לי עכשיו. אבל לא עוזר כלום. אני כבר ליד דלת הכניסה בדרך למעלית של הבית. אני יוצא בקושי מהמעלית, גורר את רגליי "העייפות". דלת הכניסה נפתחת לרווחה ואנחנו בחוץ. איזה מזל שאין גשם, כי אני שונא גשם! לא אוהב ללכת בשלוליות ולא אכפת לי שתהיה שנת בצורת כל החיים. אני רואה שהוא מוביל אותי לעבר הגינה. ממש לא בא לי להיפגש עם חברים עכשיו. אני עוד רדום. טוב מה לעשות? הוא צריך ללכת לעבודה. מה אני מגן עליו בכלל?. נו,נו, נו לואי, תעשה פיפי וקקי ונגמור עם זה אומר לי אילן. דווקא! אני אראה לו שקקי אני לא אעשה היום, ומצידי שיאחר לעבודה המחורבנת שלו. טוב ,יאללה, הנה שיח אני אעשה פה פיפי. אני מרים רגל אחת. לא תמיד זה מצליח לי, ואני משתין דווקא על השקית ניילון שעל המדרכה. ולא סתם פיפי, אלא מלא פיפי, בכוונה שיתעצבן. ממשיכים ללכת. אופפפ! מה הוא הולך כל כך מהר מה אני כלב מירוץ? לא בא לי ללכת כל כך מהר, ועוד על הבקר. אני עוד מת לישון. הגענו לגינה. אילן הזה לא כמו אוסי. היא אוהבת לשחרר אותי והוא מפחד שאוכל משהו לא טוב. מה אכפת לו בכלל? אני אומר לו מה לאכול? אז שלא יגיד לי! עשיתי בשבילו פיפי, אבל קקי לא עשיתי בכוונה. שיתעצבן לו. במהירות החזיר אותי הבייתה, כי הוא צריך ללכת לעבודה. איזה כייף, אני בבית! אני רץ למיטה שלהם לישון עוד קצת רק 8 בבקר לעזאזל ולא בראש שלי להסתובב בבית. אוסי יוצאת יותר מאוחר. היא אוהבת לשתות קפה ולעיין בעיתון ואני לא מפריע לה. מת על האישה הזו, חולה עליה. אני לא אוהב לנבוח גם כשאני שמח. אני מסוג הכלבים שלא נובח אפילו אם יעמידו להם קציץ בשר הכי מובחר שיש. אוסי מתלבשת, לוקחת את התיק שלה, אני מבין שהיא הולכת לעזוב אותי לבד בבית עם לולה החתולה המעצבנת שכל הזמן נדבקת אליי. אני מרים אליה את הראש ומסתכל אליה במבט כזה עצוב, שיהיה לה קצת ייסורי מצפון. בצהרים כשהיא חוזרת, אני כבר עומד ליד הדלת. היא מלאה בדברים שקנתה. מתכופפת ושמה אותם על הרצפה. אני מקפץ סביבה ונכנס לה כזה בין הברכיים כדי שתלטף אותי. היא אומרת בקול כזה מצחיק, לואי, כנס למנהרה, כנס למנהרה. אחר כך היא רצה למטבח להכין אוכל ואני אחריה, יושב ומחכה בנימוס. אוסי הזותי, חולת ניקיון. תמיד כשהיא עושה ספונג'ה, אני הולך אחריה, לשמור עליה שלא תתחלק עם כפכפיי הגומי המחורבנים שלה. היא לא נפרדת מהם למרות שעשו את שלהם. אז אין לי ברירה, אני חייב לשמור עליה שלא תתחלק. היא תמיד מתחלקת על הרצפה וזה נורא מצחיק, כי כשהיא מתחלקת על הישבן, היא מנסה לקום ולא תמיד הולך לה. אבל אחריי הרבה אוי אוי אוי, היא קמה וממשיכה לשטוף. כשהיא מורידה אותי, אני עושה לה קונצים. פעם אני סוחב אותה לצד אחד, כי ראיתי את העץ הגדול ההוא, שבוקי השתין שם, ואז אני עומד מרים רגל. לפעמים הרגל עולה ויורדת לי כי לא הצלחתי לעמוד בשיווי משקל ואז אני גם משתין על הרגל שלי. פיכס. לפעמים אני מגיע לעץ וחושב: לעשות? או לא לעשות? ואז אני מרים רגל, פתאום מוריד בחזרה ושוב מעלה כי עוד לא החלטתי אם לעשות במקום הזה או לא. אוסי ממשיכה גם היא לגינה, אבל היא טובה, היא משחררת אותי ואז אני רץ יישר למקום של המטפלות עם האוכל . אני הופך את עצמי לשואב אבק כדי לחפש אחרי שאריות של האוכל של הילדים הקטנים. לפעמים יש שם במבה, לחם, קציצות ופסטה. אבל אוסי המעצבנת הזו, ישר מגלה אותי, שמה לי שוב את הרצועה שמקצרים ומאריכים אותה מתי שרוצים, ולוקחת אותי במהירות למקום אחר. אז גם אני עושה לה דווקא. וכשאני צריך קקי אני מטרטר אותה כמה שיותר. אני מוריד את הראש שלי והולך כמו גשש בדואי למצוא את המקום שבו אני אעשה את הקקי שלי. הולך, הולך, הולך, מסתובב ואז הופ ,הנה מצאתי את המקום על המדרכה. אני מסתובב סביב עצמי במהירות כמו סביבון, מתיישב ועושה לי בשקט באמצע המדרכה. היא כמובן לקחה שקית ניילון, כי היום מקבלים קנס של 500 שקל בערך אם לא מרימים את הקקי שלנו. חוזרים הבייתה. אני מת לישון. אבל לא לפניי שהיא תתן לי שניצל נקי וטרי. חוזרים הבייתה. אני אוכל והולך לישון. אני אוהב לנחור. אני נוחר כמו חמור, ברעש כזה, למרות שאני כלב קבליר קינג צארלס ספנייל כלב אנגלי ואצילי . ראיתם איזה סוג יפה אני? גם אחריי הצהרים אני יורד לטייל, אבל לא עושה בעיות, כי זה אחריי צהרים וכבר ישנתי טוב כל הצהרים . בערב מורידים אותי פעם אחרונה. בלילה הכי כייף כי כל החברים שלי באים לגינה ואז אני מרגיש ,באמת, כמו לואי ה-12, 14, 15, 16 איזה שתרצו.אני, לא אוהב לשחק עם החברים כי אני קצת סנוב . אבל רץ שוב, לחפש את שאריות האוכל מהילדים שבאים אחה"צ. ואז מחזירים אותי הבייתה. אני הולך למיטה שלהם, יישן בניהם בכוונה. הם נותנים לי. אז מצטרפת גם לולה החתולה הקטנה (שהיא בעצם לא קטנה,רק גמדה חרשת כמעט בלי שיניים) ואני נרדם כמו מת. ונוחר להם ככה, שהם לא יישנו. אני נוחר כל כך חזק, שפתאום אני שומע את אוסי צורחת "לואי אני אהרוג אותך, סתום את הפה שלך! מה אתה נוחר? ועוד כל כך חזק כמו חמור!". אז אני מפסיק לכמה דקות, מחכה שהיא תירדם ובעצמה תנחר כי אני אוהב את אוסי ורוצה לתת לה קצת לישון. אבל כשהיא תירדם אני מבטיח שאני אנחר שוב. להתראות בבקר, לואי
כל זכויות שמורות לאסנת נחשון 2010 |