צטט: forte nina 2010-11-28 06:14:51

האמת עצבן, שדי ברור שהיה פה רעיון של הוט פוטטו.

הלוואי שהיו זורקים עוד כמה צ'יפסים לציבור. תמלוגים, קרקעות מדינה...

אבל אם זה תלוי בביבי הידוע כאופורטוניסט, מן הסתם יגיד: שישברו את הראש הפלסתינאים, הם בטח יגלו את פרצופם האמיתי ואנחנו לא נצטרך לשבור את הראש.

מן הסתם

אני גם חושבת שעניין התזמון יכול להיות קריטי ולמה יש לי הרגשה רעה בקשר לזה? אולי כי אני מכירה את הגישה של להיות פקח אבל לא חכם.

 

העניין שאנו לא מחמיצים שום נושא, סתמי ככל שיהיה, כדלק למדורת הסיכסוך. בדיעבד הקטגוריה להצעה כמו זאת שיכולה למנוע שריפה היא: מקלקלת מסיבות.

צטט: הפסנתרן 2010-11-28 05:57:55

זה עוד היבט של מה שאני קורה לה מדיניות של "פגע וברח". הכל, ההחלטות הכי חשובות מתקבלות לפי שיקולים של הרגע, כי השיקולים הנלקחים בחשבון הם פונקציה של צרכים קואליציונים צרים.

 

ברוך הבא לעולם המופלא של הדמוקרטיה הפרלמנטרית

צטט: meirk11 2010-11-27 21:30:03

המשאל בחטא נולד וסביר כי לא יאריך ימים.
אחרת נראה את המשך התפוררות המשטר שלנו ונגיע אל עברי פי פחת.
האם סביר כי לשם חתימת הסכם שלום שממשלת ישראל מגיעה אליו לאחר משא ומתן ארוך ושכולל אלפי סעיפים ובדרך כלל גם הסכמות נלוות עם מדינות נוספות צריך לבקש גם את אישור העם שלא יהיה בקיא לעולם בכל הפרטים והסעיפים, שחלקם סודיים? ואילו ליציאה למלחמה אפשר להחליט בקבוצת שרים קטנה ונבחרת?
ואם על שלום עם אויבנו צריך משאל עם, למה לא על שלום ביננו? בין דתיים לחילוניים? בין יהודים ללא יהודים?
אין לזה תוחלת.

 

הפוסט לא נכנס לעניין בעד ונגד משאל העם. לגבי החלטה על מלחמה, ברור ששלום (הכולל ויתורים טריטוריאלים) הוא עניין יותר קונטרברסלי ממלחמה בישראל (למעשה הרייטינג של המלחמות האחרונות הגיע בראשיתן ל-90 אחוז). ברור שהאזרח הממוצע לא יעיין בסעיפי ההסכם מצד שני קשה לי לראות את חברי הכנסת עושים זאת (עיין ערך תקציב המדינה). היתרון הגדול בדמוקרטיה ישירה היא מניעת קיטובים בעם שיגרמו מכך שהאזרחים ירגישו שהם אינם שותפים להחלטה. זה אולי גם החיסרון הגדול שלה, סביר להניח שמשאל העם יפעל כגורם מתסיס ומפלג, במיוחד במקרה של קבלת ההסכם - או אז יהיה מי שיסמן את אותם גורמים שאינם כשרים לקבל החלטות לאומיות (ערבים לדוגמא, פוסט ציונים עוד דוגמא).

האמת עצבן, שדי ברור שהיה פה רעיון של הוט פוטטו. אבל אם זה תלוי בביבי הידוע כאופורטוניסט, מן הסתם יגיד: שישברו את הראש הפלסתינאים, הם בטח יגלו את פרצופם האמיתי ואנחנו לא נצטרך לשבור את הראש.
אני גם חושבת שעניין התזמון יכול להיות קריטי ולמה יש לי הרגשה רעה בקשר לזה? אולי כי אני מכירה את הגישה של להיות פקח אבל לא חכם.

זה עוד היבט של מה שאני קורה לה מדיניות של "פגע וברח". הכל, ההחלטות הכי חשובות מתקבלות לפי שיקולים של הרגע, כי השיקולים הנלקחים בחשבון הם פונקציה של צרכים קואליציונים צרים.

המשאל בחטא נולד וסביר כי לא יאריך ימים.
אחרת נראה את המשך התפוררות המשטר שלנו ונגיע אל עברי פי פחת.
האם סביר כי לשם חתימת הסכם שלום שממשלת ישראל מגיעה אליו לאחר משא ומתן ארוך ושכולל אלפי סעיפים ובדרך כלל גם הסכמות נלוות עם מדינות נוספות צריך לבקש גם את אישור העם שלא יהיה בקיא לעולם בכל הפרטים והסעיפים, שחלקם סודיים? ואילו ליציאה למלחמה אפשר להחליט בקבוצת שרים קטנה ונבחרת?
ואם על שלום עם אויבנו צריך משאל עם, למה לא על שלום ביננו? בין דתיים לחילוניים? בין יהודים ללא יהודים?
אין לזה תוחלת.