נתחיל בזה שמאז ששיניתי את הסטטוס שלי ב"קפה" ל"גרושה" הפניות אלי התחילו להיות שונות.

המעניינות שבהן הייתה:

"עוד לפני שקראתי שאת גרושה , ראיתי את זה במבט עינייך, את נראית אבודה, כאילו שחיכית לאוטובוס והוא בדיוק נסע ואת נשארת מאחוריו"

הודעה זו השאירה אותי בהשתוממות, ה"חבר" מהאתר חשב שאני אבכה על כתפיו החסונות ואומר לו "מזל מזל שראית אותי, טוב שמצאת אותי בתוך כל הכאוס המוחלט, ואז אסתכל בעיניו ואומר לו, יש לך אולי כוס...מים?" והשאר יהיה הסטוריה, והוא יקח אותי באופניי הטנדם שלו אל האופק (זה יותר ספורטיבי ועדכני וגם כולם יראו)

עניין ההיכרות נפתח לעולם גדול ורחב אך בסופו של דבר, ככל שפתח את ה'יריעה' כך גם דילל את הריכוזיות של בני האדם שיכולים להיות מתאימים. כשאני בפייסבוק אני מדמיינת אצטדיון כדורגל, מה הסבירות שאני או חברותיי האיכותיות והיפות תמצאנה את הבן זוג שלהם?

בוא נחשוב ביחד?

בכניסות: שומרים. חלק גדול: ילדים ומתבגרים. רוב האוהדים: אוקיי, עכשיו אני נכנסת לתחום שבו יש מצב שאני אקבל את קליפות הגרעינים על הפוסט..נו באמת, מתי לאחרונה אני או אחת מחברותיי יצאו עם מישהו שהלך לראות כדורגל? נו?

זה לא קרה, זה לא קרה, לא קרה....אולי פעם אחת כדי לחוות חוויה אנתרופולוגית , זהו, זה לא קרה, אז לא. ותזרקו מצידי גם נעליים ישנות, עגבניות (טובות) מלפפונים (קטנים כאלו, החדשים מהסופר)

לא. זה לא קרה.

אז בפייסבוק המסה הקריטית היא אנשי האצטדיון+ אנשים מהעבר שלנו שזה הקטע הכי אולי קסום ויפה, חברים מהרשתות האחרות, חברות, וגברים שהכרת על הדרך ו...אלו שכל הזמן נודדים מנשים לנשים והם אלו שנחשפים ברשתות.

את האיכותיים באמת, את אלו שאתן רוצות להכיר באמת...כמעט ה 100% לא תמצאו בפייסבוק ולא בקפה דה מרקר. זה קורה אחת ל....10000 וזה באופטימיות.

אותם מוצאים במקומות עם פילוחים איכותיים יותר, במקומות שבני אדם עייפים מלחפש, עייפים מלעשות התעמלות לנשמה. אנשים שרוצים "לסגור עיסקה" כמו שחברתי אמרה לי אתמול.

לא לא , אני לא רוצה לסגור כלום זה עתה. אני במצב מעולה עכשיו, בדיוק יש לי איזה ...

אז מה אני מציעה? פרקטית, למצוא אתרים עם פילוח איכותי נקודה.
לנפש?

אני מציעה להרגע.
לנשום עמוק, אם בזיונים עסקינן ובהרגעת ההורמונים, זה המקום.

תמיד ישנה תקווה שזה יתפתח :) עם זאת, מי שרוצה אהבה, זה אף פעם לא היה קל, רק שהניראות האלקטרונית הוירטואלית , הויזואלית, התמונות המזמינות, הכל נראה כל כך כאן, שהאהבה נראית כאילו שהיא ממש עכשיו דופקת בדלת. 

ואנחנו מסרבים, לא פותחים את דלתנו, חוצפנים...איך איך לא נפתח למר דני מרמת השרון, בן 41 שזוף + כלב , שעכשיו נמצא לבד בביתו ומחפש א ה ב ה!!! אולי בדיוק חיפש אותנו!!

זה לא מרגיע שהוא יושב שם ואנחנו עשרה ק"מ ממנו, רק עשרה ק"מ לאהבה!
מה שאנחנו לא יודעים, שדני מרמת השרון בן 41 זמין לעוד 50000 בחורות באזור גוש דן שיושבות בדיוק באותו רדיוס....ול 5000 גברים :) לא פייר לא לחשוב עליהם....

אז ההרגעה היא נכונה לשני המינים לנשים וגברים, אהבה היא...משהו שיש בתוכו כל כך הרבה תנאים וכל כך לא מושתתת על כאן ועכשיו, על סיפוקים מיידים, אהבה היא כמו נשימה עמוקה למרחקים, היא לא "לייק" .

ולמה אני כותבת את כל זה?
כי יצא לי לאחרונה לדבר עם כמה אנשים חכמים מהחיים, מהמציאות, שכל מפגש מעצים אותי ומראה לי איך החיים פועלים באמת, מאיפה באמת הקשרים באים, צומחים, למה הבהילות הזו ולמה בעיקר הדכאונות הללו של האכזבה מהעולם הוירטואלי.

כי החיים מתנהלים בין אנשים חיים שנושמים, נוגעים, קר להם, חם להם, עוברים מקום, שותים, אוכלים, באים, הולכים, מתאמצים! מתאמצים להבין יותר, חוזרים שוב, הסיפוק המיידי אינו פרמטר מדיד, אך בהעדרו ניתן לשקול את ההנאה ארוכת הטווח.

הנאת ארוכת הטווח היא פרמטר חשוב לכל סוג של חברות כולל אהבה. אולי כדאי לכתוב את זה באחד מהדברים שאתם מחפשים.

 :-)