כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (26)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      30/11/10 19:25:

    צטט: גרבו 2010-11-30 11:39:56

    פרק נהדר,
    המתאר עד כמה ניק משתוקק
    ומוכן להמתין לניקול,
    התאקלמות הדרגתית לעיר החדשה,,,
    כתוב נהדר!
    חג שמח ומואר ידידי היקר
    גרטה*:*

    .

    המון תודות גרטה עבור המחמאות ובעיקר

    עבור הקריאה הנאמנה והרצופה. ושוב המון

    תודות וחג אורים שמח.

      30/11/10 19:22:

    צטט: *מרוית באהבה.* 2010-11-30 09:24:48

    לפתוח את הבוקר איתך ובחיוך.

    כהרגלך מרתק!


    בוקר טוב והמשך יום נפלא יקירי.

    ממני כוכב וחיבוקי באהבה.

     

    ''

    חג אורים שמח והמון תודות על השמחה

    הרבה שאת גורמת לי רווית בכל תגובה

    מדהימה שלך. אני שמח מאוד שנהנית

    לקרוא את הקטע כפי שאת קוראת בנאמנות

    כל קטע מכתב היד הזה. את מזכה אותי

    בעידוד רב ואני מאוד מודה רווית יקרה. 

      30/11/10 11:39:

    פרק נהדר,
    המתאר עד כמה ניק משתוקק
    ומוכן להמתין לניקול,
    התאקלמות הדרגתית לעיר החדשה,,,
    כתוב נהדר!
    חג שמח ומואר ידידי היקר
    גרטה*:*

      30/11/10 09:24:

    לפתוח את הבוקר איתך ובחיוך.

    כהרגלך מרתק!


    בוקר טוב והמשך יום נפלא יקירי.

    ממני כוכב וחיבוקי באהבה.

     

    ''

      29/11/10 16:17:

    צטט: ron294 2010-11-29 15:00:34

    ממשיך אתה לרתק, מתי הספקת לכתוב כל כך הרבה עמודים נפלאים שכאלה?
    רוני

    .

    כתבתי את כתב היד הזה שהתפרסם כספר אלקטרוני בשפה האנגלית, בין

    השנים 1989 ו- 1991. ביליתי שעות רבות בספריית אריאלה בתל אביב,

    האינטרנט  היה עדיין בחיתוליו בהשוואה להיום. אני שמח רוני שכך אתה

    מגדיר את העמודים הללו, זו מחמאה אדירה ואני מודה לך מאוד. המון

    תודות רוני. 

      29/11/10 16:06:

    צטט: Eve688 2010-11-29 09:44:33

    קראתי בנשימה אחת את החלק הזה....
    תאוריך כל כך חיים .... ממחישים את הנעשה....
    מחיים את העלילה.... אהבתי .

    .

    את משמחת אותי מאוד אווה, את בוודאי

    יכולה לתאר לעצמך עד כמה דברייך מעודדים

    אותי. אני משתדל בכל מאודי שהתיאורים

    אכן יהיו קרובים ככל האפשר למציאות.

    המון תודות אווה. 

      29/11/10 15:00:
    ממשיך אתה לרתק, מתי הספקת לכתוב כל כך הרבה עמודים נפלאים שכאלה?
    רוני
      29/11/10 09:44:
    קראתי בנשימה אחת את החלק הזה....
    תאוריך כל כך חיים .... ממחישים את הנעשה....
    מחיים את העלילה.... אהבתי .
      28/11/10 20:18:

    צטט: צילום בזמן אמת 2010-11-28 08:10:20


    מרתק

    שבוע טוב

    כרגיל ....השינמוך....לא סיפקו לי

    .

    המון תודות צ.ב.א ושבוע נפלא. 

      28/11/10 20:18:

    צטט: .האחת. 2010-11-28 00:20:39

    ****
    ******
    לא עומדת בקצב....

    אני כבר מעדיפה להחזיק את הספר ביד...

    מתי יצא לאור?

    .

    תחזיקי מעמד האחת, אין ברירה אחרת,

    ייקח עוד הרבה זמן עד שהספר הזה יצא

    לאור. המון תודות וחג אורים שמח. 

      28/11/10 20:16:

    צטט: anaatti 2010-11-27 23:53:02

    אין ספק שניק נפל שדוד , ולכוד לגמרי בקסמיה,,
    ניכרים געגועיו העזים לניקול,
    חושבת שמבחינתו זו אהבה גדולה ולא סתם תשוקה..
    הוא משתוקק ומגעגע מאד ...*

     .

    בהחלט ענתי אם נזכור שכל זה התחיל בשבי

    כאשר הוא היה מבודד לחלוטין והנפש היחידה

    עמה הוא היה מסוגל להחליף דברים, ובפרט

    להאזין ולהבין עד כמה היא נבונה, וזה רק גורם

    אחד, צריך לזכור גם את השיטה שגרמה לו

    להיקשר אליה באופן מוחלט,

    זה אכן נכון מאוד להגדיר את יחסו אליה כאהבה

    עזה, פורצת גבולות הגורמת לו לעבור לצד שלה.

    לא קל לתאר מערכת יחסים כזו באופן משכנע,

    קרוב למציאות ככל האפשר, ההתרשמות שלך

    ענתי מעידה שעמדתי במטלה הלא קלה הזו.

    המון תודות ענתי וחג אורים שמח.

      28/11/10 08:10:

    מרתק

    שבוע טוב



    כרגיל ....השינמוך....לא סיפקו לי
      28/11/10 00:20:
    ****
    ******
    לא עומדת בקצב....

    אני כבר מעדיפה להחזיק את הספר ביד...

    מתי יצא לאור?
      27/11/10 23:53:
    אין ספק שניק נפל שדוד , ולכוד לגמרי בקסמיה,,
    ניכרים געגועיו העזים לניקול,
    חושבת שמבחינתו זו אהבה גדולה ולא סתם תשוקה..
    הוא משתוקק ומגעגע מאד ...*
      27/11/10 22:07:

    צטט: debie30 2010-11-27 21:47:04

    חיים,
    כתבת שזה פרק שקט יחסית,
    אני חושבת שאי הוודאות בה נמצא ניק
    היא אי-שקט, אפשר לחוש עד כמה הוא מוטרד,

    מצפה להמשך

    שבוע נפלא
    דבי

    .

    כן אך זה למרות הכל הקטע הרגוע ביותר

    עד עתה, למרות אי השקט האישי שלו.

    חג אורים שמח והמון תודות דבי. 

      27/11/10 22:05:

    צטט: סאלינה 2010-11-27 21:37:43

    האמת היא שטרם קראתי..
    מעדיפה לקרוא זאת מחר בבוקר...
    כרגע, קצת ממהרת...אז רק באתי לככב ולאחל לך
    שבוע נפלא !!
    סאלינה

    .

    תודה עבור התגובה החפוזה ואשמח כמובן

    שתחזרי לקרוא מחר. המון תודות וחג אורים

    שמח..

    חיים 

      27/11/10 21:47:
    חיים,
    כתבת שזה פרק שקט יחסית,
    אני חושבת שאי הוודאות בה נמצא ניק
    היא אי-שקט, אפשר לחוש עד כמה הוא מוטרד,

    מצפה להמשך

    שבוע נפלא
    דבי
      27/11/10 21:37:
    האמת היא שטרם קראתי..
    מעדיפה לקרוא זאת מחר בבוקר...
    כרגע, קצת ממהרת...אז רק באתי לככב ולאחל לך
    שבוע נפלא !!
    סאלינה
      27/11/10 20:55:

    צטט: א ח א ב 2010-11-27 20:40:54

    יפה בחור הולך אחר ליבו , ....

    .

    הוא שפוט שלה אחאב, אם זה שווה

    את המאמץ נראה בקטעים הבאים.

    אני שמח שאתה מרוצה וכמובן אני

    מודה לך על התעניינותך הרבה. 

      27/11/10 20:40:
    יפה בחור הולך אחר ליבו , ....
      27/11/10 20:36:

    צטט: בטי 2000 2010-11-27 20:29:18

    הייי חיים...מסתבר שניק לא כ"כ תמים..

    טוב עשה שחזר על עקביו...ולא הסתבך...עם איזו מישהי......

    העתיד ....בפתח....מעניין מה אתה מבשל לנו ...חיים..

    יודעת שניקול וניק מתקרבים.......

    אל תהרוס לנו את החלום...הא חיים....??

    כתיבתך מרתקת....

    ממתינה בסבלנות...

    בטי

    .

    לא אני לא אהרוס את החלום בטי,

    זה גם החלום שלי, המון תודות עבור

    המחמאות בטי ושהות נעימה ברומא. 

      27/11/10 20:34:

    צטט: ניקיטה10 2010-11-27 20:24:29

    ***

     .

    עוד מברק חביב, קוד סתרים המעיד

    על קורת רוחך אודי. המון תודות.

      27/11/10 20:33:

    צטט: אילנה אדנר 2010-11-27 20:24:25

    טוב מאד שהוא חזר למלון.


    אין ספק שאתה יודע כיצד למתוח את הקורא.

    .

    תודה רבה אילנה עבור המחמאה...

    צריך לזכור שיש לו קצת ניסיון מסייגון,

    זה היה הבידור היחידי כמעט שם. 

      27/11/10 20:29:

    הייי חיים...מסתבר שניק לא כ"כ תמים..

    טוב עשה שחזר על עקביו...ולא הסתבך...עם איזו מישהי......

    העתיד ....בפתח....מעניין מה אתה מבשל לנו ...חיים..

    יודעת שניקול וניק מתקרבים.......

    אל תהרוס לנו את החלום...הא חיים....??

    כתיבתך מרתקת....

    ממתינה בסבלנות...

    בטי

      27/11/10 20:24:
    ***
      27/11/10 20:24:
    טוב מאד שהוא חזר למלון.


    אין ספק שאתה יודע כיצד למתוח את הקורא.
    0

    מונטריאול - 'משימה בשלט רחוק' - קטע

    26 תגובות   יום שבת, 27/11/10, 19:56

    מונטריאול

    המעלית עצרה בקומה הרביעית של המלון הצנוע שאליו הביאו "ידידו הוותיק" נהג המונית שזיהה אותו מיד למעשה הודות לקומתו המתנשאת, אסף אותו בהצלחה בזמן הקצר ביותר שניתן היה לצפות!

    השלב הראשון שעבר בהצלחה על אדמה קנדית, התקיים כדקה לאחר שניק יצא מקרון הרכבת לרציף. המשימה הושלמה ביעילות המרבית!

    הוא פשוט קרא בשמי, חיבק אותי מספר שניות ובזאת זה הסתכם! אך זו כנראה הייתה הפעם הראשונה וגם הפעם האחרונה שאנו פוגשים זה את זה... ואם ניפגש אי פעם בעתיד שוב במקרה לחלוטין, נתעלם זה מזה ללא ספק! ניק הרהר בצאתו מהמעלית, נושא את מטלטליו. הוא לא היה צריך להיות מקצוען כדי להגיע למסקנה הפשוטה הזו. לאחר הכל הוא הוכן מראש ותודרך היטב על ידי ג'והן. אוקי בצעתי את הצעד הנועז והנה אני במונטריאול, במקום בו אני אמור לפגוש שוב את ניקול, אך זה לא יקרה כל כך מהר כמו שהסלאבי החלקלק הבטיח...

    בעודו ניצב בבדידות מזהרת במסדרון רחב הידיים על השטיח מקיר אל קיר, הוא בחן את סביבותיו בשביעות רצון. חסרונותיו של המלון הצנוע יחסית, היו בעיקר הסביבה הרועשת שהקיפה אותו, אולם המחיר הסביר שהיה עליו לשלם היה בהחלט יתרון. המבנה עצמו היה חדש יחסית, נקי ושקט. הנפש החיה היחידה שניק פגש ביום זה אחר הצהרים, היה פקיד הקבלה הבודד. זה לא היה מלון תיירים טיפוסי, מסוג חמשה כוכבים, המהודר – אלא מבנה רב קומות של דירות בנות חדר אחד. רוב האורחים היו מקומיים, רווקים צעירים כמוהו שריקעם היה בלתי ידוע כשלו; ורובם היו ללא ספק במקומות העבודה היומית שלהם, מרוויחים את פת לחמם בשעות היום.

     "מגורי מעמד הפועלים", כינה נהג המונית את המלון. ניק נזכר בצחקוק קל. במבט מהיר הוא זיהה את דלת חדרו ובתוך שניות ספורות הוא סגר הדלת מאחורי גוו והשמיט את מטענו מידיו על הרצפה. לאחר שנעל את הדלת שלף את המעטפה הדקה מכיס החזה של מקטורנו, וקרע אותה באצבעות רועדות. גיליון נייר בודד היה בה. הוא פרש אותו ואחז אותו נגד עיניו, בוחן אותו בלב הולם. אולם שמה של ניקול לא הופיע בו, גם לא רמז כלשהוא שהיה יכול להעניק לו קצה חוט – כלום, פשוט כלום. הוא סרק שוב את הגיליון מתחילתו בעיניו ושוב שום זכר לשמה של ניקול, או סימן שיכול לרמז על מערכת היחסים בעתיד שלהם. האם אני פקששתי משהו? פעם נוספת הוא העביר את עיניו של השורות המודפסות מבלי לקרוא דבר למעשה. כלום, שום דבר! האם הם עבדו עליי, האם אני צריך להסתובב פה כמו חתול אחרי זנבו? ובכן, אני אמתין איזה יומיים כדי לראות מה בעצם הולך פה... הוא הרהר באי שקט הולך וגובר. אוקי, בסדר גמור אם אני לא פוגש את ניקול בתוך שבועיים, אני לוקח את הרכבת הראשונה בחזרה הביתה! ובתחושת אכזבה וזעם הוא הטיל את הוראותיו על השולחן ונע לעבר המיטה הזוגית הרחבה, הסיר את נעליו והתפרקד על המיטה במלוא בגדיו.

    הכל הלך כל כך חלק אפילו העימות הבלתי נעים עם הוריו, שהוא כה חשש ממנו. הוא הוסיף להרהר ברגשות מעורבים. הוא נאלץ לשקר להם, אולם מוזר ככל שזה היה הם לא התנגדו לתוכניתו; למרות שהם לא האמינו שהוא יחזיר להם אי פעם את כספם או חלק ממנו, וכך הם ישבו בפנים קודרים שניהם, מאזינים לו כנגד רצונם, נמנעים ממבט ישיר בעיניו. אולם הוא יכול היה לקרוא בפניהם עד כמה הם היו להוטים להיפטר ממנו.

    הוא צעיר ילדיהם האהוב, האחרון שנשאר עימם כאשר שאר אחיו שהתבגרו נטשו את הקן. אולם במהלך שמונה עשר החודשים האחרונים האלה, הוא היה קוץ מכאיב בבשרם. בארוחת הצהרים ביום ראשון האחרון אביו נתן לו לניק את חמש מאות הדולר שניק ביקש, בלא לומר מלה בודדת אחת. כאשר הוא פגש בם לראשונה כאשר הוא חזר מ- "נאם", הם הזילו דמעות של אושר: "תודה לאל!" הם התייפחו שניהם "חזרת בריא ושלם, לא היינו יכולים לבקש יותר!" אולם בהדרגה הרכילויות החלו להתפשט, ההתנהגות המוזרה שלו, ההתחמקות שלו מעבודה ואחריות, הוסיפו דלק ללהבות הרכיל שהתפשטו. מצבי רוחו הרעים, ההתפרצויות האלימות שלו. ואם הגיהינום שהוא גרם להם מדי יום לא הספיק, היו אלה השכנים עם מבטי הבוז וההשמצות. כך שבשבוע זה כאשר הוא חזר הביתה אדם שונה, מלא תקווה, הם לא האמינו שהמצב הזה יחזיק זמן רב מעמד, אך שמחו לראותו עוזב.

    הפגישה עם ג'והן גרמה לו להיווכח לאיזה תהומות של יאוש הוא התדרדר, והוא יצא לחפש זונה באותו לילה... הפעם האחרונה שבה הוא תינה אהבים עם ניקול בווילה, הייתה הפעם האחרונה בה הוא קיים מגע מיני עם אישה. לא היו לו שום עניינים עם אף אחת, הוא לא ניסה לתפוס מישהי בסביבה, להתחיל... לחזר...  מתי הייתה הפעם האחרונה שהייתי אתה? הוא שאל עצמו בתדהמה. אלוהים אדירים, כמעט עשרים חודש חלפו! האם משהו לא בסדר אתי...? האם משהו הטריד אותי עד כדי כך? או הייתה זו תחושת סלידה, או פשוט יאוש תהומי? מה שזה לא היה, דיכאון, מאניה שחורה, הוא התגעגע לניקול כל כך... נורא... וזה למעשה מה שהציק לו כל כך. זה כל העניין ושום דבר אחר  לא! כאשר הוא בוחן במבט לאחור את הנושא הקודר הזה כולו, לא היו לו מגעים עם אף נפש חיה מלבד הוריו המבוגרים באותם שמונה עשר חודשים ארורים.

    מספיק כבר עם זה!!! הוא גער בעצמו וניתר מהמיטה, נעל שוב את נעליו וניגש לחלון חדרו בפיזור נפש.

    אולי מוטב שאקרא שוב את ההוראות שלי? הוא הרהר ומיד חזר לשולחן ונטל את גיליון הנייר המקומט לידיו. טוב אז אני צריך להישאר במלון כשבוע ימים ולשמור על פרופיל נמוך, שילמתי עבור שבוע מראש רק לפני שעה בערך, אז הבעיה ירדה מהפרק. מה עוד הם רוצים ממני? לחפש עבודה בכמה סוכנויות כח אדם שונות. את זה אני אעשה החל ממחר בבוקר, עשיתי מספיק ליום אחד. מה זה? ביום שישי בבוקר בשעה עשר בדיוק להתייצב בדרגסטור לוריין, ברחוב סיינט דניס שלושים ושבע

    http://cafe.themarker.com/image/1736856/
    ... זהו זה! זו התשובה לחיפושים שלי! הוא נוכח לפתע בהתרגשות רבה. תודה לאל, אני נמצא על המסלול הנכון! אך מוטב שאירגע קודם, אין שום סיבה לחגוג עד יום שישי. הוא קיפל את גיליון הנייר הדק, תחב אותו לכיס מכנסיו וניגש למכשיר הטלוויזיה בפינה; הפעיל אותו והתרחק קצת מהמסך להתבונן בו. סרט מצויר רועש הופיע לפתע.

    'איזה שטויות,' הוא מלמל נרגז נטל את השלט וכיבה את המכשיר. אירועי היום, המסע הארוך צפונה עייפו אותו. הוא נזקק למעט מנוחה בדחיפות. בחדר הרחצה הבוהק בלובנו הוא מילא את האמבט במים חמים, ולא שפשט בגדיו נכנס לאיטו ולאחר שהתפרקד והניח ראשו על סף האמבט נפלה עליו תרדמה. מקץ שעתיים הוא היה מוכן לצאת ולבלות את הערב הראשון בעיר ההומה הזו. המעטפה הקרועה נותרה נטושה על שולחן הקפה העגול.

    'ערב טוב מר ספרי!' קידם אותו בחיוך רחב פקיד הקבלה. היה זה אותו אדם צעיר שקיבל את פניו אחר הצהרים.

    'ערב טוב, אתה יכול לקרוא לי ניק.'

    'השם הוא צ'ארלי,' השיב פקיד הקבלה הצעיר מושיט את ימינו ללחיצה. 'זה עושה רושם הביקור הראשון שלך אצלנו, לא כן?' הוא שאל אותו מחייך עדיין תוך לחיצת ידו של ניק.

    'נכון,' ניק השיב קצרות בוחן פניו של צ'ארלי. הרושם הראשוני היה של בחור לעניין, שאפשר לסמוך עליו. 'איפה אני יכול למצוא מסעדה הגונה או איזה בר רציני?'

    'בחייך,' קרא צ'ארלי תוך הפגנת הפתעתו. 'רק צא מהלובי, זה היתרון הגדול של המלון שלנו. אך אל תחצה את הסף של המאורות בקרבת המלון, המחירים בהן גבוהים למדי. המשך ללכת ימינה לאורך הרחוב תמצא שם מספיק מסעדות הגונות, למעשה תמצא שם את כל מה שאתה יכול לרצות...' הוא הוסיף בקריצה.

    'תודה בן אדם,' ניק השיב והחל לנוע לעבר המבוא.

    'שמור מרחק מה-"סקיד רואו"' (אזור ידוע לשמצה), קרא אחריו צ'ארלי. 'יש שם מספיק טיפוסים קשוחים מגודלים כמוך!'

    כאשר הוא דוחף את הדלת המסתובבת ונע החוצה עימה, ניק הצטרף מיד לזרם ההולכים ושבים הדליל יחסית לפני המלון. הוא מצא עצמו והישרה ברחוב הארוך הזה, בקצה דאון-טאון מונטריאול, לא הרחק מהמרכז ועם זאת עדיין דאון-טאון מונטריאול; עם הרחובות הרחבים והישרים כסרגל ומוארים היטב, עם ההמון הצוהל של שוחרי בילוי.

    הזרם הבלתי פוסק של הולכי רגל ותנועה, אורות הניאון הצבעוניים לא היו שונים בהרבה ממה שהוא הורגל הרחק מכאן בניו-יורק. הבארים, מועדוני הלילה והמסעדות, אך מעל הכל השיגעון האחרון מועדוני "וויסקי א-גו-גו" ואורותיהם המבהיקים משני צדדי הרחוב.

    הוא הוסיף לנוע ולנוד בקרב ההמון, כמו גזיר עץ הנסחף עם הזרם – חש עצמו כמו בבית בין העוברים ושבים.

    באחת המסעדות הוא נהנה מסטייק קנדי עצום מידות, בעודו סמוך לדוכן הבר בין זרים ידידותיים. על במה קטנה בירכתי האולם תזמורת של ארבעה כלי מיתרים ניגנה מוסיקת קאונטרי פופולארית, וניק שר עם שאר האורחים, לוגם בירה מדי פעם; נהנה לחזור לחיים שוב. הוא נשאר שם כשעה ומחצה, ולאחר מכן התערב שוב בקרב ההמון על המדרכה הרחבה. הוא הוסיף לשוטט ללא כל מטרה עד לבאר נוסף. הריק לקרבו כמה כוסיות של ריי קנדי, תוך צפייה ברקדנית גו-גו  המניעה את אבריה התואמים בכלוב מעל ראשי המון האורחים.

    כמה גושי בניינים לאורך הרחוב תנועת ההמון החלה להתדלדל, היה זה אזור האורות האדומים, עם מועדוני הלילה המפוקפקים, מאורות הסטריפ-טיז והמוסדות הידועים לשמצה ללא ספק. הוא עמד כמה דקות לפני תיבה גדולת ממדים ומזוגגת שהציגה את הצעירות המופיעות באותה מאורה, עטויות בלבוש מינימלי. הוא בחן את הצילומים בלא יכולת להחליט, ולאחר זמן סובב על עקביו וחזר למלונו, בחריקת שיניים מתוך תסכול.

    מוטב שאשמור מרחק לזמן מה, ולא יעבוד עליי איזה רועה זונות, או איזה אחת מתוחכמת מצאן מרעיתו לא תעלים את ארנקי, בלילה הראשון שלי בעיר.

    © חיים קדמן 1991 – כל הזכויות שמורות.

    דרג את התוכן: