איבדתי את חוש ההומור: מעשה אפל שהמקום שלו באור.
(הייתי מעדיפה שלא לשתף בסיפור הסמי-פורנוגרפי הזה, אבל ככה יצא.)
אני מחליקה עם קבוצת רולרס. היום כתבתי מייל לכל האנשים בקבוצה (חוץ מאחד). אני מצרפת אותו כמו שהוא (בשינויים זערערים), אין לי כוח לכתוב הכל מההתחלה. . .
אולי קצת באיחור, כי זה קרה לפני חודשיים בערך, בשיא הקיץ, אבל מוטב מאוחר.
עומר ואני בילינו יחד. משהו כמו שבועיים. כן, מה שאתם חושבים. וכן, הוא צעיר ממני בשלוש-עשרה שנים. תפסיקו להרים גבות. הסיפור התרחש משהו כמו אחרי שבועיים של זמן נחמד (סליחה על האנגלוז, הצעות לביטוי עברי הולם יתקבלו בברכה).
יש לו משפחה איפה שאני גרה, הוא היה אצלם לארוחת ערב, יום שישי בערב. לפני כן עשינו סיבוב ברולרס. קבענו לאחרי ארוחת הערב.
ב-10 בלילה דפיקה בדלת, אני פותחת לבושה בתחתונים וגופיה, ובדלת עומד מישהו אחר. אני אומרת רגע, סוגרת הדלת, מתלבשת, פותחת שוב, ההוא אומר לי "אני רן, בן דוד של עומר, עומר עייף ולא יבוא, ואני גר באזור, אז חשבתי שאולי תזמיני אותי..." או משהו כזה.
חשבתי שאני מתה.
כמובן שסילקתי אותו.
במוצ"ש אני פותחת את הנייד ורואה סמס: "אני גמור אז רן מחליף אותי להיום" (שיהיה ברור: מעולם לא שמעתי את השם שלו ולא ידעתי על קיומו לפני המקרה).
מאז לא שמעתי מעומר והוא גם לא בא לרולרס. חשבתי שבזה נגמר הסיפור ושלא איאלץ להתקל בו לעולם.
עכשיו כשראיתי את התמונות (מהמפגש האחרון, שלא הגעתי אליו) הבנתי שאני צריכה לספר, כי אם מישהו צריך להרגיש חוסר נעימות, במקרה שניפגש, אני חושבת שזה הוא.
כי הוא מעל באמון שלי. וכי הוא רמס את הכבוד שלי. וכי הוא גרם לחדירה איומה לפרטיות שלי. וכי בגללו קניתי שני מנעולים לשערי החצר של הבית שלי, אני חושבת שזה אומר הכל.
וכן, התגובה הראשונית שלי הייתה בכי. ואחר כך בחילה. עכשיו בסדר.
FAQ אני מצרפת פה שאלות ששאלו אותי אלה שכבר יודעים. לשאלות נוספות, הבעת זעזוע והבעות תמיכה אני פה. לא ייענו שאלות בעלות גוון מיני או הערות בוטות שמגחיכות את העניין (היו גם כאלה).
ש: חשב שאת מתה לזיון בטח.
ת: הסתובבתי איתו משהו כמו שבועיים. ראינו טלוויזיה, דיברנו, הלכנו לאכול, כאלה. לא רק ---. וגם אם זה מה שהוא חשב, זו לא סיבה לשלוח אליי זר גמור שינקוש לי בדלת.
ש: דיברת איתו מאז? אולי קרתה פה איזו אי הבנה. קשה לי להאמין שהוא יזם כזה דבר. ת: הוא יזם את זה. צריך הדרכה מאוד מדויקת כדי להגיע לדלת הבית שלי (מי שהיה יודע). והוא לא יצר קשר מאז ולא בא לרולרס (עד עכשיו).
ש: החברה מהרולר יודעים? ת: לא (עכשיו כן).
ש: זה קטע מהסרטים ממש. לא האמנתי שיש כאלה דברים במציאות. מה אמרת לבן דוד לו? איך נגמרה הסיטואציה? הוא ראה יותר מידי סרטים כחולים, נראה לי.
ת: קודם כל קמתי משינה, אז הייתי אפופה לגמרי. הקשבתי לו עד הסוף, לא כל כך קולטת שזה מה שהוא אומר לי. בסוף אמרתי לו שאני לא מזמינה אותו פנימה. הוא עוד שאל "למה לא?" ואני (כבר מעוצבנת, סוף סוף) אמרתי לו "כי לא!" ואז הוא הלך.
המפגר דפק הופעה, ג'ל בשיער, אחרי מקלחת, התלבש יפה, כמעט הקאתי עליו.
אני בָּזָה מעומק הלב לרשת שוקן ולקפה דמרקר על ההתקפלות הזאת בפניהם. משלוח הבעות מחאה לעמוס שוקן, ליאת זנד וליאור קודנר יתקבל בברכה.
... זהו, עכשיו יש משהו לְשַׁבָּת לדבר עליו. אני יודעת שברגע שאני לוחצת send השליטה על הטקסט ועל ההפצה שלו יוצאת מידיי, ולוקחת את זה בחשבון. עומר לא נמצא במכותבים כי אני לא רוצה שום קשר איתו, אבל מניחה שארצה או לא ארצה, זה יגיע אליו. כיוון שלא בא לי להגיע בטעות לעמוד הראשי של Ynet (אל תחמיאי לעצמך!), אני מפרסמת את זה גם אצלי בבלוג, שם נשמרות לי זכויות היוצרים וגם הטקסט נשמר כפי ששלחתי אותו. תבואו לבקר.
|