כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שירים

    0

    כוחותנו ירו על כוחותנו

    32 תגובות   יום ראשון, 28/11/10, 00:19

    היה זה בערב קר מאוד בשכונה נטושה שנאלצנו לשמור עלייה בלבנון וחלשה על ציר מרכזי.

    היינו 5 חברים ששמרנו על האזור ושכבנו בבתים נטושים.

    בעודי שוכב שמעתי ירי חזק ביותר   מכיוון  הכביש על מיקומנו.

    הייתי בטוח שפלוגה שלמה של מחבלים מסתערת לכיווננו.

    מיד קמתי מהמיטה התלבשתי שמתי עליי את האפוד ורצתי לכיוון חברי שהיה בפתח החדר כולו רועד ודואג.

    ביקשתי מחברי שיבוא איתי לכיוון הטנק על מנת לתפוס עמדה ולשלוט במצב.

    חברי התנגד ,ושהבנתי זאת מיד ,דרכתי את נשקי וכיונתי אותו לראשו.

    אמרתי שאם הוא לא זז יודיעו מחר ברדיו שחייל נפגע מכחוותנו ולא מהאויב.

    חברי המבוהל  יצא איתי בלית ברירה בריצה מטורפת לכיוון הטנק.

    בעוד אני יורה לכל הכיוונים על מנת למנוע חדירה של מחבלים.

    תוך כדי הריצה חברי כמעט נפגע מכדורי עקב הבהלה ואי שמירת קו איתי.

    למזלנו הגענו לטנק שלמים כאשר אני עמדתי בכיפת מפקד וחברי נכנס וישב כנהג.

    הזזנו את הטנק לכיוון עמדת ירי  ומיד הרמתי לאוויר פצצת תאורה על מנת לזהות את האויב.

    בעודי דורך את כל הנשקים בטנק,קיבלתי דווח בקשר שכחותנו יורים על כוחנותו.

    מיד נעצרנו פרקנו את הנשקים וירדנו למנוחה.

    שאלתי את חברי שאם הוא האמין שהוא יפגע על ידי וקבלתי תשובה קשה ביותר.

    חברי אמר שהוא ראה את צורת הלחימה שלי בימים הראשונים כאשר תמיד הייתי בראש ,לא עשיתי חשבון לכלום

    וגם שכדורים עפו מעליי ולידי המשכתי כאילו זה כלום.

    ולכן הוא חשש.

    היום שאני לבד אני לא מתבייש להגיד שאני מזיל דמעה  וכל לילה התמונה של כל חבריי הצעירים אלו שחיים ואלו שאינם איתנו רצה אל מול עיניי כמו סרט," לעולם יהיו איתי כמו סיוט שלא נגמר".

    לכן ערך האדם חשוב לי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/12/10 23:54:

      אתה מדבר על המלחמה ההיא והחוויה הקשה שלך ואני נזכרת איך בטעות כוחותינו ירו על חיילנו הצעירים
      בועז החובש ,אביטן ועוד ועוד לצערנו.........

      יהי זכרם ברוך
        4/12/10 16:12:
      ועדיף לא להיות
        4/12/10 16:10:

      אני חושבת שמי שלא היה שם,

      לא יכול ממש להבין את התחושות.

      זה מסוג הדברים שאם לא חווית,

      אתה יכול רק לדמיין,

      אבל זה לא כמו להיות שם.

      ===

      כמו, להבדיל אלפי הבדלות, חווית לידה לאישה. 

        30/11/10 07:40:
      אני מאמין שלא יותר מדור יגיע השלום
        30/11/10 07:40:
      אני מאמין שלא יותר מדור יגיע השלום
      לחשוב מה ילדים צעירים עוברים ובאיזה תופת הם נמצאים
      בזמן לחימה.
      זה מחריד.

      הדמעות ...מקלות. מנקות.

      והעיקר-שנדע שקט ונחיה ללא מלחמות.
      אוףףף
      המזה"ת הזה.
        29/11/10 23:59:
      מרגש מאד @
        29/11/10 23:58:
      ישכון גם ישכון.
        29/11/10 23:37:
      צמרמורת אחזה בגופי כשקראתי את המילים..כואב לחשוב על החיילים שלנו שמתו מאש כוחתינו זה קרה שם וגם במלחמות השונות לאורך השנים..מתי כבר השקט ישכון במדינתנו הקטנה?
        29/11/10 23:29:
      כי האדם הוא אדם באשר הוא אדם...
      סאני*
        29/11/10 08:31:

      צטט: סגנון אחר 2010-11-28 17:17:53

      תודה לכולם:את הסיפורים הללו אני זוכר ומשאיר מאחור ,כיום אני מנהל עסק שלי שמצליח,מעורב בקהילה ודירקטור בחברות,אך למרות זאת ערך האדם אל מול עיני.

       

       

      וטוב שכך!!!!!

      אני חושבת כמו המגיבה השניה
        28/11/10 21:17:
      אנו חיים במדינה, שלא יודעת שקט ...
      אין ספק שבמלחמות מופעלים לחצים כבדים על החיילים ,
      אולם יחד עם זאת חייבים לשמור על צלם אנושי ...
      תודה על ששיתפת ...


        28/11/10 18:53:
      מרגש,שונה ,פורץ אל השמים
        28/11/10 18:48:
      א.ח.י=10
        28/11/10 18:48:
      א.ח.י=10
        28/11/10 18:44:

      ...וכשאשמע הדי תוחתים
      אדע
      זו שעת מלחמה
      אז יבשו עיני מדמעה
      מדמעת סליחה ,מדמעת רחמים

      אז אשא גם אני
      את גורל עמי
      כחותם נשמתי

      אך כשקרן שמש שוב תבקיע
      ערפילי צינה
      ושירה ימלא כחול רקיע
      אז בקירבי אשא תפילה
      תפילת הודיה
      על עוצמת נשמת עמי
      על עוצמת נפשי
      וכל חברי .... א י ת י

        28/11/10 18:40:
      אכן מרגש.
        28/11/10 17:17:
      תודה לכולם:את הסיפורים הללו אני זוכר ומשאיר מאחור ,כיום אני מנהל עסק שלי שמצליח,מעורב בקהילה ודירקטור בחברות,אך למרות זאת ערך האדם אל מול עיני.
        28/11/10 16:54:
      תודה ששיתפת
      מרגש
      ערב טוב
        28/11/10 16:54:
      תודה ששיתפת
      מרגש
      ערב טוב
        28/11/10 13:46:
      אמרת יפה..
      "ערך האדם חשוב לי"
      שבוע נפלא ונהדר לך(-:
      אחזור ל*** השדרוג של האתר..
        28/11/10 10:58:
      אין זה פלא שאינך שוכח.
      מלחמות משאירות רשמים חזקים מאוד,
      ודווקא, ככל שעוברות השנים, אלה מתגברים.
        28/11/10 09:59:
      עברת דברים לא פשוטים.
      החיים מכשלים
      יעל
        28/11/10 07:58:

      מילים קשות ותיאור מסקרן
      שבוע טוב ומבורך


      כרגיל ....השינמוך....לא סיפקו לי
        28/11/10 07:54:
      אין ספק שמראות אלו הינם דבר שלא ניתן לשכוח אבל כפי שאמרת ערך האדם חשוב ולכן יש לצעוד קדימה גם בחיים כי אין ברירה צריך להמשיך
      צורת הלחימה שלך העידה על האכפתיות שלך על המוטיבציה ועל החברות שלך
        28/11/10 06:40:
      קשה לו ללוחם
      גם אחרי הרבה שנים
        28/11/10 06:24:
      סיפורך האישי מאוד נוגע ללב
      ניתן לזהות בו המון כאב שנותן בך את אותותיו
      אך אל תתייסר
      זהו "הגורל" והוא לא בידנו !
      נחמתך היא שבהתנהלותך "החיים"וערך האדם
      היו במעלה ראשון אצלך !
      ללא ספק גיבור אמיתי אתה !
      ריגשת אותי עד דמעות.
        28/11/10 01:47:
      מדהים הוא הכוח הפנימי של האדם להגן על עצמו ועל חבריו.
      אתה מבין איזה כוחות נפש יש לך, ואיך שומרים עליך אלו ששומרים עלינו?
        28/11/10 01:07:
      איזה רעה...................
      לא טוב למות בעד ארצנו
        28/11/10 00:31:

      אתה פשוט גיבור!

      מבינה לליבך....ויודעת שאתה חי עדיין את זה....

      בטי

      פרופיל

      סגנון אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין