המהפכה של הוליווד החדשה הטביעה חותם משמעותי כבר ב1967 עם סרטים כמו בוני וקלייד והבוגר (ראה "המהפכה היהודית”), אך דור ההיפים שהיתה לו כבר מוזיקה, שפה ולבוש משלו חסר עדיין סרט. סרט שעוסק בהוויית החיים של אותם ארוכי שיער והאלטרנטיבה שהם מציבים לאמריקה המסורתית. את הואקום הזה מלא בהצלחה מרובה הסרט EASY RIDER (1969), המתאר את עלילותיהם של שני היפים האחד מכונה "קפטן אמריקה" והשני בילי. השניים מבצעים עסקת סמים ולאחריה יוצאים לתור את דרום ארצות הברית תוך שהם נתקלים ביחס עוין מהמקומיים בשל היותם היפים.  

אם להודות על האמת מכמה בחינות הסרט לוקה בחסר. בעיקר בכל הנוגע לתסריט ולאפיון הדמויות, שלא ברור לנו  בדיוק מה מניע אותן ומה מטרותיהן. אז איך בכל זאת ניתן להסביר את החשיבות העצומה של הסרט בהיסטוריה ההוליוודית ואת הצלחתו האדירה בקופות? (תקציב הסרט עמד על 375,000$ והרוויח בסכומו של יום כ60 מליון$).

ראשית, הסרט הוא סרט מסע שגיבוריו רכובים על גבי אופנועים. תת ז'אנר שזכה לפופולאריות רבה כאשר מרלון ברנדו גילם בחור מרדן רכוב על אופנוע ב THE WILD ONE (1954) ובעקבותיו עקב גל סרטי אופנועים. את הפופולאריות הגואה של הז'אנר ניתן לייחס בין היתר גם לחקיקתו של ה NATIONAL HIGHWAY ACT  ב56 שמימן בנייתה של רשת דרכים מהירות ברחבי ארה"ב ויצר מחדש את אתוס הספר והמרחב האמריקאי והפריחה של ארגון ה HELL’S ANGELS ארגון רוכבי אופנועים בין לאומי הקשור גם לפעילות קרימינלית. אך הגורם המשמעותי ביותר בתחייתו של הז'אנר הוא דווקא המוות. שנות החמישים והשישים לוו בעלייה דרסטית בשיעוריי תאונות הדרכים וההרוגים בארה"ב. התופעה כמובן לא פסחה גם על עולם הסלבריטאים. תאונת הדרכים האיומה של מונטגומרי קליפט  ומותם של ג'ין מנספילד וג'יימס דין יצרו הילה רומנטית ומיתוס של מהירות סכנה ואסון.

שנית, הנופים. האופן שבו מוצגים הנופים האמריקאיים והמרחב שורשיו בראשית ימיה ובנייתה של ארה"ב. מרחבי האינסוף והקשר הישיר שלהם לתחושת ולערכי החופש והחרות הטבועים באתוס האמריקאי והנדידה המתמדת מערבה (למרות שבסרט החברים נוסעים מזרחה), אל האזורים מדולדלי האוכלוסייה. מבחינת ההצגה של הנופים ומראה של אמריקה כפי שהיא נגלית לעינינו בזכותם שני הרוכבים, הסרט הוא למעשה מערבון בו החליפו הגיבורים את הסוס ברכב דו גלגלי.

בנוסף, המלחמה הקרה תרמה תרומה עצומה לאידיאליזציה של הנופים האמריקאיים. החל מסוף שנות החמישים פורסם מספר רב של אוספי תצלומים אשר נועדו בעיקר לשרת צרכים פוליטיים. התצלומים הציגו את נופיה של אמריקה היפה והמגוון העצום של הנופים והאנשים המרכיבים יחדיו את האומה, זאת בניגוד להומוגניות הסובייטית לכאורה. יחד עם המגוון הושם דגש על האחדות והפטריוטיות המאפיינת את האמריקאיים אל מול אותו איום סובייטי ואת עליונותה של דרך החיים האמריקאית המבוססת על חרות שוויון ודמוקרטיה.  הסרט איזי ריידר נוטה חסד  למסר השמרני באופן שבו הוא מתאר את הנופים האמריקאיים.

מבחינה זו, הסרט שנחשב למייצג הדור הסורר והמורה של שנות ה-60 מורכב הרבה יותר מכפי שנראה במבט ראשון. בה בעת שהוא מייצגה של אמריקה האחרת, זו הלוחמת נגד מלחמת ויאטנם ואפליית השחורים אפופת מעטה סמיך של עשן מריחואנה, יש בו גם אלמנטים לא מבוטלים היונקים מאמריקה המסורתית הרואה בדור הצעיר, באורך חייו ובמאבקיו הפוליטיים והחברתיים סכנה של ממש לערכים האמריקאיים.

http://www.youtube.com/watch?v=qLkmbLoaORU

סרטי מסע הם פעמים רבות סרטים של חיפוש וגילוי עצמי, בהם הגיבורים דרך המסע וחוויותיו עוברים שינוי. גם אמריקה היתה בתהליך של חיפוש בין הדור הישן לתרבות הנגד של הדור הצעיר. הוליווד עצמה היתה גם היא בתהליך של חיפוש. מן הצד האחד הבלוקבאסטרים הישנים איבדו מכוחם, מחזות הזמר, המערבונים של ג'ון ווין וכוכבים שעד לא מזמן היו הימור בטוח הפכו ללא רלבנטיים. מן הצד השני שום דבר לא מילא את הואקום שנוצר ובאולפנים ניצבו חסרי אונים ומבלי יכולת להעריך איזה סרט יצליח בקופות ואיזה יכשל. תחושת האי וודאות, שאפיינה את המדינה כולה באותם שנים סוערות ואת הוליווד בתוכה אפיינה גם את הדור, דור תרבות הנגד, שהורכב מארגונים רבים שידעו להסביר בדיוק נגד מה הם אך התקשו לייצר אלטרנטיבה חזקה דייה.

כמו במערבון שבו בסופו של הסרט חייבת להגיע נקודת שיא, בה יעמדו האחד מול השני, הטוב והרע, לקרב פנים מול פנים ממנו ייצא חי רק אחד מהם, כך גם בסרט זה שני הגיבורים רכובים על אופנועים נורים על ידי "RED NECKS" דרומיים ומוצאים את מותם בסופו של הסרט. גם כאן לא ברור מי מנצח בסיום הסרט אמריקה החדשה או המסורתית? האם זה תמרור אזהרה לדור הצעיר, אחרי ככלות הכל השניים יצאו למסעם אחרי שביצעו עסקת סמים בה הרוויחו סכום כסף נכבד? האם זו זעקה נגד אכזריותו של הדרום, נגד הגזענות בדרום וחוסר הסובלנות בה מתקבלים בעיירות הקטנות שבדרום שני החברים? או אולי שניהם גם יחד?

זו בדיוק לטעמי גדולתו של הסרט. לא העובדה שהוא סרט היפים מייצג הדור החדש, אלא העובדה שהוא מצליח לתאר את אותן תחושות בלבול ומבוכה שאפיינו את הדור, את הוליווד ואת האומה כולה. מבחינה זו, הליקויים בתסריט ובאפיון הדמויות דווקא משחקים לטובתו של הסרט ומשרתים אותו, את האותנטיות שלו ואת הצלחתו.

אלמנט נוסף ומשמעותי ביותר בהצלחת הסרט היה כמובן הפסקול. סצנת הסיום מתרחשת  על רקע השיר הנהדר של בוב דילן IT’S ALRIGHT MA (I’m only bleeding) בביצועו של רוג'ר מקגווין. בפסקול הנהדר של הסרט בו לוקחים חלק בין היתר ג'ימי הנדריקס הבירדס ומיטב מייצגי הדור. אך השיר הזכור יותר מכל הוא כמובן  BORN TO BE WILD בביצוע סטפנוולף, שמתמצת בצורה נפלאה את רוח הסרט, אופנועים, נופים, דרכים מהירות, רוח מרד וחיפוש.

ובנימה אישית קצת יותר, ניתן למצוא נקודות רבות של דמיון ושוני בין ארה"ב של שנות השישים לישראל בימינו. עם הדמיון ועם השוני אני סבור שניתן להסכים כי גם ישראל היום נמצאת בצומת דרכים בה ניצבות בפניה שתי אלטרנטיביות בסוגיות הפוליטיות הבוערות. ככל הידוע לי ותקנו אותי אם אני טועה, ז'אנר סרטי המסע אינו קיים בקולנוע הישראלי (אולי בגלל קוטנה של הארץ), אך בואו נדמיין לרגע כי היה נעשה סרט שכזה וגיבוריו היו תרים בנופי הארץ רכובים על אופנוע, הולכי רגלי או על סוס, מי היו הם? שני לוחמי שלום צעירים או אולי שני ערבים ישראלים? בחורי ישיבה או שמא נערי גבעות? ולא פחות חשוב איזה שיר היה הופך לגרסה הישראלית  של BORN TO BE WILD ומלווה אותם בדרכם?