יום הולדת וירטואלי ...
השנה חגגתי, לראשונה בחיי, את יום ההולדת הכי וירטואלי שלי ...
אתמול בחצות קיבלתי ברכה טלפונית ראשונה בחצות ושתי דקות. היה ממש כיף לשמוע שירי יומולדת ולהיות ילדה,לפחות פעם בשנה ....
בבוקר, עוד לא הספקתי להתאושש מההכרה בכך שעברתי עוד שנה, קמתי אל 15 ברכות וירטואליות בפייסבוק ועוד עשר או יותר כאן בקפה, ופתאום - ביפ-ביפ-ביפ : אני מקבלת SMS נוזף: "האם קראת מה כתבתי לך בפייסבוק" ?.. דקותיים לאחר מכן -מיסרון נוסף: "לא הגבת לי בקפה לברכות" ...
מודה, אני לא חיה בפייסבוק, רק מציצה לעיתים ובקצרה, בעיקר כפסק זמן זמני וקצר למוח , לשיחות הטלפון, למחשבה, פשוט - כמה דקות לבהות ולהתחבר פה ושם לחברים ומכרים מן העבר הרחוק , חברות ילדות מבית הספר ואפילו מגן הילדים, אהבות ישנות, שפייסבוק והקפה חיברו אותי אליהם ועשו רק טוב, אבל -
אני לא רגילה לנהל את חיי הרגש שלי בהתכתבות בקהילות/פוסטים וכיו"ב...זה ממש לא אני, ולא ממש יודעת איך להגיב לקידמה הטכנולוגית שפרצה בעוצמה אל כל פיסה של אינטימיות וחמימות...ואולי אני סתם מיושנת ?!?... :-))) לא מתרגלת ?!?.... :-)))
בשמונה וכמה דקות הגיע SMS מידיד ותיק האוהב לכתוב הודעות מצחיקות בשגיעים באיבריט. צחקתי. אחרי חצי שעה סוף סוף צילצל הטלפון, ללא הודעות כתובות או מסרים וירטואליים. הוא היה על הקו. רצה לוודא שקראתי את המילים המצחיקות שלו, כי לא קיבל ממני הודעה חוזרת במיידי.
כן!!! קראתי . איזה כיף, משמח ומרגש, אבל ובעיקר - סוף סוף קול אנושי על הקו!!!
אחר כך הגיעו כמובן עוד כמה וכמה שיחות טלפון. "ל-ל-ל גדלתי בשנה" - מילדים בגילאי ה-40-50 ויותר מזה , איזה יופי לשמוע את השירים הישנים ולהרגיש שוב ילדה בגן דבורה ברחוב סיני באחוזה בחיפה הישנה...עם זר על הראש ומתנות צנועות אך כל כך אמיתיות כמו פעם...
טוב לגלות שגם אחרי כל כך הרבה שנים, יש מי שזוכר ומחבק , גם מרחוק .
אחר הצהריים חזרתי הביתה ומצאתי כמה עשרות ברכות בפייסבוק. חברות ילדות מבית הספר, חברויות חדשות מהשנים האחרונות . נעים. מחמם את הלב. אבל - עדיין הלב והנשמה רגילים לעולמות תוכן שונים בימי ההולדת...
בטלפון הסבירה לי חברתי מגיל 13 שהיום "זה מה שהולך" - ברכות וירטואליות. באמת נחמד וכיף. חברה ותיקה אחרת שחה לי - "כמה שיותר ברכות ברשת זה יותר נחשב" ... למי ? האם זה אומר להיות יותר מקובל, כמו בתיכון ?!?... :-)))
אבל, בשקט בשקט אני לוחשת כאן - אני מתגעגעת לימי ההולדת של פעם. הפשוטים. עם עוגה כושית וסוכריות צבעוניות. צלחות חד פעמיות לבנות, כוסות חד פעמיות עם מיץ פטל, ושקיות עם הפתעות. כמו שאני זוכרת את יום ההולדת הגשום שלי בכיתה ד', כאשר לא ידעתי את נפשי מרוב לחץ, וחשש כי הגשם השוטף ירתיע את הילדים, אשר למרבית הוריהם לא היתה מכונית, מלהגיע . כולם הגיעו. כ ו ל ם . כי אמא שלי הבטיחה שיהיה בסדר, ואכן היה ...
פשוט...פשוט...בלי , תסלחו לי סממנים של המילה והקוד החברתי שאני כל כך לא סובלת - פלצנות ... שששש....
מאז חלפו כמה שנים. ועוד כמה וכמה ימי הולדת. חלקם היו שמחים ומלאי אהבה . חלקם פחות . והיה גם מי שטרח לצרוב את ליבי בדיוק ביום ההולדת כדי "לצאת גבר" ... אההה...ממש גבר לעניין... והיו ימי הולדת עם ערבי שירה כמו שאני אוהבת והמון חברים - ממש "הפקה" והייתי בהם כמעט כמו נסיכה ... והיו גם כאלה שהרגשתי בהם לבד... ויום הולדת שבו הבטחתי ללכת עם זר על הראש כל הערב , אבל התייחסתי לכך כאל בדיחה , ואחר כך נאלצתי לקיים את ההבטחה , כי "מילה זו מילה " אבל אלהים, זה לא היה ממש נעים...
והיה יום ההולדת העצוב בו אמא שלי אמרה לי ממיטת חולייה בבית החולים : "אני מצטערת שכך את חוגגת היום, אני מבטיחה לחגוג לך בשנה הבאה יום הולדת שמח", אבל ביום ההולדת הבא היא כבר לא היתה עימנו. גם לא אבא .
היתה החלפת קידומת אחת בה הייתי מאוהבת מעל לראש, והבאה אחריה בה נאלצתי לדחות את החגיגה, ולכל הברכות האין סופיות עניתי עם הראש על הכרית וחולה מתחת לשמיכה ...והיתה גם החלפת קידומת עם מסיבת הפתעה כפולה - אני לחברים והם לי ...
אבל - הכל היה הרבה פחות וירטואלי , יותר קרוב וחמים, קולות אנושיים, אינטונציה, מסרים מילוליים שאינם נכתבים ברשת, פשוט מגיעים, לפעמים בהפתעה, נמצאים, יותר אישי, פחות מתכתי ... והרבה חיבוקים.המון.
אז, תודה תודה חמה לכל המברכים, בכל הדרכים, ב-SMS, בטלפון ובאופן אישי .... עשיתם לי את היום עם חיוך וקריצה ...
ו....עכשיו אני רצה מהר מהר להתחבק חזק ....
ו....כן... בטח ...לא לפני ששמתי לכם "לייק" בפייסבוק וכוכב ירוק כאן ...ועכשיו הכל בסדר...
ביייי...
(לכל המאוכזבים ...זו לא אני בתמונה ... :-))) )
|
