פקידיו של המלך אנטיוכוס הגיעו למודיעין - עיר קטנה בהרי יהודה, והקימו ברחובה של העיר מזבח לעבודה זרה. הם דרשו מהיהודים להקריב לו קרבנות ופנו למתתיהו בן יוחנן הכהן מבית חשמונאי. מתתיהו סרב וקרא:

"אם כל העמים אשר בבית מלכות המלך שומעים לו…
ואני ובני ואחי נלך בברית אבותינו.
חלילה לנו לעזוב תורה ומצוות.
לדברי המלך לא נשמע לסור מעבודתנו ימין או שמאל"

כשסיים מתתיהו לדבר פנה יהודי מתיוון אל המזבח בכדי להקריב עליו קרבן. מתתיהו בקנאתו לשם הרג את היהודי ואת פקיד המלך, ואת המזבח הרס. אחרי מעשה זה ברחה משפחת מתתיהו להרי גופנה - איזור הררי עם מערות ומקומות מיסתור שקשה לגישה. הוא וחמשת בניו: יוחנן, שמעון, יהודה, יונתן ואלעזר ניסו לעורר את העם למרוד באנטיוכוס.

מצויין כי באותה תקופה כשהיו בהרים ובמערות לא הצליחו לחגוג את חג חנוכה..
סיבה נוספת למשך הזמן מקבילה את חנוכה לחנוכת הבית שעשה שלמה בהקימו את המקדש: שבעה ימים וביום השמיני עצרת.

נס פך השמן לא מוזכר בספר מכבים וגם לא בתפילת על הניסים הנאמרת בימי החג בתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון. הוא נזכר לראשונה בתלמוד הבבלי.

כל שנה בהגיעה אלינו חג חנוכה שהיא החג האהוב עלי ביותר.

ומחכה בקוצר רוח להכין את הסופגניות המרוקניות הטעימות.

חומרים

--------

4 וחצי כוסות קמח רגיל

כוס פושרים (לפי הצורך)

2 כפות סוכר

20 גרם שמרים מומסים במים פושר או בחלב פושר 

קורט מלח

שמן לטיגון עמוק

אופן ההכנה

---------------

מערבבים את הקמח במים פושרים עד קבלת בלילה שמרקמה

כשל שמנת (לא סמיכה מדי) מוסיפים את הסוכר, השמרים

והמלח.

מכסים במגבת נקייה ומניחים לתפוח שעד עד שעה וחצי.

מחממים בסיר שמן לטיגון עמוק, מרטיבים את הידיים במים,

מוטלים חופן מן הבצק ונוקבים בבוהן היד השנייה (הרטובה!

אין לשכוח), חור כשל כעך, חייבים לפעול בזריזות.

מטגנים את הסופגניות עד גוון חום בהיר.

מוציאים, בוזקים אבקת סוכר ומגישים.

חג אורים שמח.

ציונה