אני מוצאת שרצונות ותשוקות גורמים לנו הרבה צרות. וכאשר אנו חיים עם הרצונות והתשוקות שלנו בשלום יש לנו יותר שלום פנימי – שלווה, אושר.
העולם מלא באובייקטים – דברים שאנחנו רוצים אותם אנשים מסויימים, מאכלים מסויימים, סמים, דברים מסויימים שאנחנו רוצים לרכוש הכל מתחיל כביכול מהאובייקט כאשר העולם הוא כמו מזנון אחד גדול אנחנו רואים את האובייקטים האלה והם כאילו מדברים אלינו, כדאי לך, בוא קח אותי, אני שווה את זה....
מעצם החשיבה על האובייקטים האלה נוצרת היקשרות אליהם אנחנו נקשרים למחשבות שלנו כי הן נעימות לנו הן מעלות חיוך, כיף לנו לפנטז על אותם אובייקטים שאנו רוצים.
זה כמו מדיטציה (אנחנו צריכים לשים לב על מה אנחנו עושים מדיטציה בחיים כי אנשים עושים מדיציה על אובייקטים שהם רוצים אותם, במקום על ההוויה שלהם או על התפתחות רוחנית....)
כשיש לנו רצון לאיזה דבר מסוים ויש לנו הרגל של חשיבה עליו (כמו בהתמכרות) יש בדרך כלל הרגשה נעימה שבאה עם המחשבה וההרגשה הנעימה הזו מעודדת אותנו לחשוב על זה שוב ושוב וכך אנחנו מלבים את התשוקה שלנו לאותו דבר זה כמו לחרוט קו על אותו משטח שוב ושוב לאט לאט החריטה נעשית עמוקה יותר ויותר
ואז קורה שאנחנו לא משיגים את הדבר שאנחנו רוצים את האדם שאנחנו רוצים, או שאנחנו משיגים אותו, אבל הוא פשוט לא מספק לנו את מה שרצינו כי אנחנו רוצים יותר או שאנחנו מוצאים את עצמנו צורכים יותר ויותר בגדים או חומרים אחרים ואף פעם לא מספיק לנו... זה יכול להיות אוכל, סמים או סקס, או כל דבר שאנחנו כבר צורכים מעבר למה שבריא וטוב לנו
אנחנו מתחלים לחשוב שיש בעיה באובייקט אבל הסיבה שאנו נמשכים לדברים האלה, לאוכל הזה, לסם הזה או לאדם מסוים זה לא בגלל התכונות של אותו אובייקט אלא בגלל שיש בנו משהו שמותאם להימשך לזה.... זה לא האובייקט שלוקח אותנו אלא אנו שנותנים לאובייקט את היכולת לקחת אותנו
זאת אומרת שאנו יכולים לא לתת לאובייקט את הכוח זאת אומרת שבעצם אין לנו שום בעיה עם שום דבר בעולם אם נשנה את זוית הראיה שלנו, או את המקום ממנו אנו פועלים.
הבעיה היא ברצון שלנו ,בתשוקות שלנו - לא באובייקטים עצמם
זה לא שזה לא בסדר לרצות ולהשתוקק אבל צריך לשים לב כי זה כמו שער כניסה אם נשתוקק יתר על המידה אנו כבר מאבדים את עצמנו אל מול אותו אובייקט לאובייקט הזה יש עלינו כוח כביכול – אנו נעשים חסרי אונים מולו... ולכן – מרגע שנולדת תשוקה מסוימת רצון מסוים כדאי לעצור ולבחון את עצמנו בצורה מאוזנת... לפני שההשתוקקות כל כך גדולה שכבר "לא רואים על העניים" לפני שאנו מלבים את ההשתוקקות הזאת בזה שאני שאנחנו כבר מתחילים לעשות מדיטציה על האובייקט לחלום עליו, לרצות אותו, להשתוקק לו ולחשוב עליו המון מחשבות נעימות – (זה סוג של מדיטציה – יש לזה המון כוח)
אנחנונ צריכים קודם לבחון את הרצון ואת התשוקה ולספק אותם בצורה מאוזנת – עם מחשבה
ברור שאנחנו לא צריכים לחסום את התשוקה לגמרי (כי אז נולד כעס... ועל זה אולי יבוא פוסט אחר) – זה צריך להיות מאוזן אנחנו צריכים לעצור להימנע מאותו אובייקט לזמן מה - כדי לחזור להיגיון אנחנו צריכים להתבונן בתשוקה המקורית - לבדוק אותה ולנסות לספק אותה בעזרת הגיון בצורה מתונה לא להרשות לעצמנו יותר להיות מסונוורים על ידי התשוקה הטיפול הוא על ידי הבנה, על ידי מציאת איזון עצירה – הימנעות - כדי שדברים לא יהפכו קשים מידי כדי לטפל בהם אנו צריכים להיות בקשר עם עצמנו כמה שיותר בצורה מאוזנת ולהיות זמינים כדי שההבנה תוכל לחדור אלינו.
אני לא מדברת על סיגוף אני רק אומרת להימנע - כי האובייקטים האלה לא יתנו לנו באמת את הסיפוק רק סיפוק רגעי ובאותו זמן הם גם יזיקו לנו
תעצור - לפני שזה מתדרדר
אבל ההימנעות זה לא העניין ההימנעות זה רק כלי – כלי כדי להגיע למקום מסוים זאת פעולת מניעה, זה מונע את ההתדרדרות
העניין הוא ללכת למקור התשוקה - ולמצוא שם איזון צריך להימנע כדי שכדור השלג לא יתגלגל יותר מידי
הטיפול לא בא ממקום של שליטה - אלא ממקום של איזון כשאנו מאוזנים אנו יכולים ללמוד - אנו מצליחים לדבר עם עצמנו בהגיון. אי אפשר לדבר בהגירון עם עצמנו כשאנו בעין הסערה - כשאנו בתוך המערבולת. (בתוך עין הסערה המקסימום שאפשר לעשות זה להתפלל – אם בכלל אפשר לעשות משהו)
התשוקה הזאת שיצרנו היא מעשה שעשינו – מעשה ידינו ליבינו אותה - המשכנו אותה אנחנו יכולים לבחור לקחת על זה אחריות
שיהיה יום נפלא מיכל
|