0

סיפור אישי על הפלורליזם בשמאל

22 תגובות   יום שני, 29/11/10, 12:33

רונן מאיר כתב פוסט על עיתונות עם אג'נדה והעלה שאלות קשות על פלורליזם שמאלני. הפוסט הזה הזכיר לי אירוע מבחירות 2003.

ביום הבחירות עשיתי פילטיס ועשתה איתנו בקבוצה פילטיס, גיברת מבוגרת ונכבדה.

היא הודיעה קבל עם ומתעמלים "הצבעתי מצפונית וערכית"

"יופי" אמרתי לה

"אני שמאלנית גאה ולכן הצבעתי למפלגת העבודה" המשיכה המצביעה

"כל הכבוד" אמרתי לה, "חשוב שאנשים יצביעו מתוך מחשבה, עבור הערכים שהם מאמינים להם ולא עבור סיסמאות ריקות!"

בחזה מלא אויר וגאווה היא שאלה אותי למי אני הצבעתי...

"ליברמן..."

איזו מקלחת של דברי בלע קיבלתי על הראש: איך יכולתי להצביע לישראל ביתנו הרי כולם יודעים שליברמן הוא גזען, פושע, עולם תחתון רוסי, אינטרסנט שאחת דינו לכלא!

עוד ניסיתי בתמימותי להסביר לה שחשוב לשמוע מה אנשים באמת אומרים ולא מה אומרים שהם אומרים, לא עזר לי. דה לגיטימציה מוחלטת!

פעם פעם כשהצבעתי לרפול או רחמנא ליצלן לגנדי/מולדת הייתי צריך להסביר ולתרץ איך אני יכול, גם לחברים. אין שום נכונות בשמאל לשמוע בכלל דעה אחרת, בטח שלא לאמץ גישה אחרת. היום כבר לא מרגיש צריך להסביר, מותר לי להצביע למי שאני רוצה.

בבחירות אחרונות הצבעתי לליכוד ואני בכלל לא מצטער על כך. מבחינתי נתניהו הוא ראש הממשלה המתאים ביותר מכל המועמדים הנוכחיים.

דרג את התוכן: