אני מאמינה שכל המסע בעולם הוא הזה הוא מסע של תיקון. תיקון עצמי ומתוכו תיקון העולם כולו להיות טוב יותר.

אני מאמינה, ויודעת. מניסיון אישי, שהילדים שהקב"ה שלח לנו הם הדרך הטובה ביותר, העמוקה ביותר והאמיתית ביותר לבחינה עצמית ולהתקדמות.

מערכת היחסים שלנו עם הילד שלנו היא מראה יום יומית לתיקון והתקדמות.

ככל שנהיה במקום טוב יותר עם עצמינו, הקשר עם הילד שלנו יהיה יותר אמיתי, ישיר, כנה, נכון וטוב.

 כל חסימה שלנו עם עצמינו תבוא לידי ביטוי מיד בקשר שלנו עם הילד.

וממילא, תיקון הקשר עם הילד שלנו יבוא רק דרך תיקון החסימה שלנו עם עצמינו.

למשל,

הגיע אלי זוג הורים לשני ילדים מתוקים, בני שנה ושלש. הילד בן השלש עשה להם הרבה בעיות. כשהגיעו הביתה הוא לא היה מוכן לעלות במדרגות ואם לקחו אותו על הידיים הוא  צרח ובכה חצי שעה רצופה. כשנתנו לו לשתות שוקו למשל, הוא היה מתעקש לשתות רק בסלון למרות כל ההפצרות. להרדים אותו היה לוקח 45 דקות שבהם היו חייבים לתת לו יד.

דבר אחד שהבנו במהלך הטיפול הוא, שלאבא יש בעיה אמיתית עם הפעלת סמכות. ראינו איך הבעיה הזאת משליכה על כל תחום בחייו.  בעבודה למשל, הוא היה בעלים של חברה ובדיוק עמד לעזוב את העסק שלו  מאותה הסיבה ממש, הוא לא היה מסוגל להפעיל סמכות, הוא היה "נחמד מדי".העובדים שלו ניצלו את זה והפכו את העבודה שלו לסיוט. העבודה שעשינו הביאה לשינוי מהותי בחייו. גם מול הילד שלו וגם בתחום העבודה.

לכן,

במהלך הטיפול (מספר מועט של מפגשים, אני לא מאמינה בטיפול ארוך) אנחנו מוצאים את החסימה של ההורה, כלומר את נקודת הקושי שלו, שהיא הגורמת ו/או המפרנסת את מעגל הקשיים עם הילד. ומרגע שעלינו על הנקודה, מתחילה הדרך לתיקון.

מכאן זוהי דרך  מהירה, הכוללת גם דרכים מעשיות - איך לתרגם את ההבנה הזאת למעשים ולהתמודדות ביום יום עם הילד בדרכים הנכונות, הנינוחות והחכמות ביותר.