| לפני כמה ימים שוחחתי עם עילאי, אוריה ואמרי, שלושה שותפים שלנו מהתא בגליל, שסיפרו על האיוולת החדש של משרד הביטחון. כאילו שפתרנו את האיום האירני, כאילו שסיימנו לפתח את מרכבה 5, כאילו שעשינו שלום וחילקנו את הארץ, בחר לו משרד הביטחון את האויב החדש - תלמידי י״ב שרוצים לצאת לשנת שירות. באחת ההחלטות התמוהות מכל בחינה, במקום לפעול במנחישות אל מול המשתמטים והאברכים, החליט משרד הביטחון לקצץ במכסות לשנת שירות.
משמעות ההחלטה היא שבני ובנות נוער שרוצים לתרום לחברה שנה נוספת על חובתם לא יכלו לעשות זאת. אף אחד מאותם נערים לא מנסה לברוח מחובת השירות הצבאי, אדרבא מרביתם עוד מאיישים בהמשך הדרך את שורת הפיקוד של צה״ל. זוהי החבורה הערכית ביותר בחברה הישראלית. אז למה משרד הביטחון חוסם את דרכם? רק לאלוהים הפתרונים... השיחה הזאת זרקה אותי שנים אחורה, לשנת השירות שלי. רגשות רומנטיים של געגוע, נוסטלגיה, שמחת נעורים, דבקות במשימה, חברות ורעות, התערבבו עם רגשות של כעס על טמטומה של המדינה. או לייתר דיוק, טמטומה של מערכת הבטחון. עשרות שנים שי"בניקים (שמיניסטים) מבקשים לצאת לשנת שירות, ועדיין מערכת הביטחון לא הצליחה להתמודד עם האתגר הכל-כך גדול הטמון בגיוסם שנה אחת מאוחר יותר?!? כך או כך, שלושת המוסקיטרים הציעו להרים מאבק, ואם אמרתם מאבק – אמרתם השמאל הלאומי. בימים הקרובים נמשיך עם קמפיין האינטרנט שהחל, ובמקביל נתחיל לצאת לשטח. קודם כל להפגנה בגליל, ומשם דרומה. שכל הארץ תשמע. כי בשעה שהממשלה מקדמת את חוקי ההשתמטות, או בשמם המכובס: חוק טל וחוק האברכים, ישנה חבורה לא קטנה של נערים שמתעקשת להמחיש לכולנו את המונח שנשכח: מלח הארץ. אם יש הגיון בארץ הקודש, הרי שהמאבק הזה חייב להסתיים בניצחון, כי בשעה שהממשלה שלנו בונה ומטפחת חברה של פרזיטים, אנחנו מתעקשים לכונן כאן חברת מופת. כי אין לנו ארץ אחרת.
|