מה זאת אומרת לא?! מה לא?!

ב-17 שנות חיי המעטות הספקתי לשמוע הרבה "לא". אני מדבר על "לא" ממסדי, מדכא שכזה. "לא" שאמר לי שאין לי זכות לבטא את עצמי בבית הספר ושעליי להופיע בחולצה אחידה, "לא" שאסר עליי לארגן מסיבות לבני נוער, "לא" שמנע ממני להוציא תלמידים משעות לימוד בודדות למען פעילות ערכית, "לא" שעצר מתנועת הנוער בה אני מדריך הזרמת כספים המגיעים לה כדי שלחניכים יהיו שירותים ומים לשתיה.

אבל הפעם ל"לא" הזה יש ריח חזק של אי צדק, "לא" עם הרגשה שאין על מי לסמוך, "לא" שהפעם עליו, לא נשתוק.

זה נשמע כמו אבסורד, אני בטוח שגם אתם לא תאמינו. בכל שנה הולכת וגדלה הכמות של היוצאים לשנת שירות. אותם חבר'ה שמעניינים לתרום שנה לקהילה בנוסף לשירות הצבאי. אין דבר שיותר מחמם את הלב. כנראה שתמיד חייב להיות מישהו שיקפיא אותו. השנה משרד הביטחון לא מתכוון להעלות את כמות המכסות של היוצאים לשנת הישרות כבכל שנה, אלא להקטין אותה ואף להקפיא מכסות.

על המסלול שלי אני כבר חושב הרבה זמן. וההחלטה שלי היא לדחות את הגיוס בשנה ולצאת לשנה שבה אתן מעצמי לטובת הקהילה. אז נכון, זו לא ההתחלה ובטח לא הסוף של הפעילות החברתית שלי. אבל בשנת השירות יש לך הזדמנות לתת את כולך לעשייה חברתית. אין לימודים, צבא או עבודה והראש לגמרי שם. גם אם זה לא מעשה שהופך עולמות, זו תרומה לאנשים הזקוקים לה. וזה מגיע מהמקום הכי אמיתי.

אם ייצא לכם לשאול את אלה היוצאים לתרום את השנה הזאת מחייהם למה הם עושים זאת, הם יענו לכם שעבורם לא מדובר בחובה או בנטל אלא זכות גדולה. במדינה ששואפת לגדל בני נוער שיהפכו לאזרחים תורמים וחיוביים, פשוט לא יכול להיות שיימנעו מהם להגשים את הזכות לתרום לחברה בה הם חיים.

אך הפגיעה היא לא רק בנו, בני הנוער. מנהלי פנימיות, כפרי נוער וארגוני נוער אחרים ייפגעו פי כמה. הם ייאלצו להסתפק בכמות קטנה יותר של שינשינים בעבודה עם נוער שכל כך זקוק לתמיכה ולדוגמה האישית.

"משרד הביטחון אומר לא ליוצאים לשנת שירות"

בתור בחור צעיר המוביל יחד עם קבוצה של יב'ניקים מחאה זו, אנחנו שנתגייס לצבא בתום שנת השירות, אותה אני מקווה שאוכל לעשות - נתוני הגיוס במדינה מקוממים. בשל העובדה שאזרחים במדינה משתמטים מהשירות הצבאי בגיבוי מלא של המדינה, נפגעים דווקא בעלי המוטיבציה הגבוה.

אני באמת לא בקיא בהיסטוריה של הפריצות שנוצרה בשימוש ב"תורתי אמונתי" כתירוץ קביל לבריחה משירות צבאי. בעוד זמן קצר אני הולך להתגייס לצבא ואותם משתמטים ישבו בעיקר על גבם של חבריי ושלי.

גם החרדים שמתפללים בישיבות שלא יגייסו אותם, גם כל מי "שלא בקטע שלו" לקחת חלק בנטל, ובכלל כל ישראלי שמחפש ומוצא את כל הסיבות שבעולם לברוח משירות צבאי. כולם צריכים לקחת חלק. כולם. חילוניים, דתיים, חרדים, מזרחיים, אשכנזים, בנים, בנות, רקדנים, נגנים, ספורטאים, עצלנים וחרוצים. כולם צריכים לקחת חלק בנטל השירות הצבאי שאני מודה שהוא כנראה לא הדבר הכי מהנה באני אעשה בחיים שלי.

לצערנו אי אפשר להגיד שמקבלי ההחלטות עושים הכל כדי לגייס את כולם, זו לא רק בעיה חברתית. שבוע שעבר דווח על חוק חדש שאמור למנוע השתמטות של בנות ונפל בכנסת. היכן הם אותם חברי הכנסת שתמכו בהצעה ומדברים על בעיית הגיוס לצה"ל וברגע הגורלי לא הצביעו בעדה? לא לתמוך בחוק מסוג זה, זו יציאה בוטה וחסרת בושה נגד מי שרוצה לתרום עוד שנה לחברה ולמדינה בנוסף לשירות הצבאי.

אז זה לא חדש לאף אחד מאיתנו, וזה אפילו לא מוזר, ששם במקום המרוחק מאוד ההיגיון כל כך שונה משלנו. מסגן שר הביטחון מתן וילנאי נמסר כי המכסות שהוקפאו לא יופשרו. כלומר, מאות שמיניסטים בשנה הבאה לא יצאו לשנת שירות. בנוסף, שינשינים רבים השנה נאלצים להפסיק באמצע את שנת השירות שלהם כי לא קיבלו אישור לדחיית השירות הצבאי. משרד הביטחון אומר "לא" ליוצאים לשנת שירות. הפעם אין סיכוי שנעבור על זה בשתיקה.

ביום רביעי הראשון לדצמבר תתקיים הפגנה בצומת הגומא בצפון הארץ. בהפגנה נמחה על לקיחת הזכות שלנו לצאת לשנת השירות ונצא למאבק להשגתה בחזרה.

תנו לנו לצאת לשנת שירות!