היום ישבתי בבית בשקט שלי, באמת מהרגעים היפים האלה שיש לי זמן להיות חנונית ולחקור עוד קצת וללמוד עוד קצת ולראות מה קורה בעולם ספציפית בתחום השירה. קראתי כל מיני דברים שאנשים כותבים בארץ על פיתוח קול ושירה ולפעמים אני פשוט בהלם מכתבות שלמות שאנשים עושים בלי שיש להם מספיק ידע. בעיקר כל כך הרבה אנשים שזורקים את המילה "בל קנטו" ומסבירים אותה בצורות כל כך מוזרות ולא קשורות למציאות.

האמת, שאין ל"בל קנטו" הסבר ממש אמיתי חוץ מההסבר המילולי שהוא "שירה יפה" ורב האנשים מגדירים את סגנון השירה הזה כשירה איטלקית שהתרחשה במאה ה 16 וה-17. האמת היא שהשורשים של השיטה הזו בה הזמרים האיטלקיים הקלאסיים שרים צמחו עוד לפני זה, כמעט מימי הביניים. הם למעשה למדו את התלמידים והזמרים שעבדו איתם וניסו לשחזר כל פעם מחדש את הרגעים בהם השירה הייתה "נכונה" ונשמעה מלאת ברק ויופי. יש גם הקלטות ישנות בה מדובר על ה"פאסאג'י" (נקודות מעבר בקול), זאת אחת הנקודות החשובות שהייתה אבן יסוד למורי פיתוח קול אח"כ ועד היום. למעשה, השפה האיטלקית עצמה היא שפה מאוד נוחה לשירה, שעזרה לזמרים ולמורים למצוא את הדרך לשמור על קול אחיד במנעד רחב וללא מאמץ. המורים החכמים בימי הבייניים שהתחילו להבין דברים חשובים בקול, הם אלה שכולנו רוצים להמשיך את דרכם.

הבעיה היא שהיום, כל בנאדם שהולך ברחוב יכול להגיד שהוא מלמד "בל קנטו", כן כולנו כמורים רוצים לעזור לתלמידים שלנו לשיר בקלילות, אבל זה לא אומר שזה באמת "בל קנטו" אין שום גורם כיום שיכול לקבוע מה זה "בל קנטו" והשיטה הזאת, כל כך עתיקה וכל כך אפופה במסתורין שאין לה ממש הסבר או מדע שעומד מאחוריה.

"בל קנטו" עם השנים, כמו דת, קיבלה המון פרשנויות ושינויים, פתאום מורים יותר מתייחסים לאינטרפטציה ופתאום היא משוייכת לסגנון זה או אחר, בסופו של דבר דיברו על שירה יפה וקלילה, שאת הבסיס שלה לא ניתן למצוא היום.

סת' ריגס שייסד את ספיץ' לבל סינגינג, הוא זה שהמשיך את המחקר ואת הנקודות החשובות שהועלו ב"בל קנטו" ואם תרצו אפשר לשמוע אותו מדבר על הנושא בסרטון המצורף.