30.11.2010

בוקר נפלא מדריכים יקרים ואהובים עד מאוד שלי.

בוקר נפלא לרבי עקיבא הנפלא.

התעוררתי מוקדם, בארבע וחצי לפנות בוקר, בין היתר בעיקר כדי לשמור במודע את צלילותו של החלום שחלמתי. ובחלומי אני פוגשת את אבא ואת אימא. יושבים ליד שולחן כלשהו. ואני מחזיקה בידו של אבא, שהיא חמה וחיה. יודעת שהוא מה שמכונה "מת", אבל הוא כל כך חי. בהתחלה הפנים שלו מעט כהות ולא ברורות, אבל אז הוא מחייך והן נעשות בהירות וצלולות. אני אומרת לו ברגש רב: "אבא, אני כל כך אוהבת אותך. אני כל כך מודה לך על כל מה שנתת לי בגלגול הזה". אבא אומר לי שגם הוא מאוד אוהב אותי. אחר כך אני עושה אותו הדבר לאימא. בלבי אני יודעת שהם "מתים" ולא נעים לי להגיד להם את זה. בחלום אחר כך אני מספרת לאחותי ניבה על החלום הזה. "חלומות הבבושקה", אני קוראת לחלומות שבהם יש משהו חשוב, אז אני מספרת על החלום בתוך חלום אחר, כך עד שמתעוררת.

מתעוררת? אני מבינה, בעיקר לאור התקשור של מועצת התשעה, שגם כשאני כביכול ערה אני ישנה. ואני מודעת לכך. והרבה פעמים אני אומרת לעצמי, כשאני חשה בתוך השקט העצום הזה, ערנית ונוהגת בכביש: איזו שינה נעימה היא זו! וכשאני הולכת לישון אני מבקשת להתעורר, דבר שלמדתי מסת, באחד הספרים של המידע שלו.

אני רוצה להשתפר בחלומות הלילה, להיות צלולה וערה. מפריע לי שאני רק עפה בחלומות הצלולים, למרות שזה כמובן כיף ומשעשע ביותר. אני רוצה זמן צלילות רב יותר ולעשות עוד דברים. למשל, ליצור כדורי אור מרפאים... הזמנתי לי מדריך שיגיע אלי לאמן אותי בחלומות. היה פעם איזו שינה בצהרים שהרגשתי באימונים. שאני קופצת לחלום צלול, יודעת שזה חלום, ושוב נעלמת בתוכו וכך כמה פעמים. קמתי מאוד מסופקת מהעניין.

והיום בבוקר קמתי עם געגועים ומעט מן העצב והכאב לאימא ולאבא, אבל החלטתי שאני לא מוכנה להיות עצובה. הזכרתי לעצמי את המנטרה שניתנה לי בתקשור עם המדריכים דרך שחף:

"נולדתי ומתתי אינספור פעמים. מעולם לא נולדתי. מעולם לא מתתי. הנני הנני. מנצח לנצח".

המשפט ממש מדבר אלי וקל לי לזכירה. גם אתמול אמרתי אותו לעצמי הרבה פעמים. נראה לי שזהו משפט השכמה. ובסופו של דבר אהיה ערה. ממש ערה. ו"אתהלך עם האלוהים" אם אזכה לכך.

כלומר, אהיה במצב תודעה מודע ומחבר בין כל חלקי ההוויה שלי.

התחלתי לכתוב בפייסבוק על סיפור החלום, ואז התחיל לצאת ממני תקשור. אז החלטתי להעמיק אותו כאן, ביני לביני. מאפשרת לידע לעבור דרכי. ידע שיעזור לבני אדם להרגיש טוב יותר עם עצמם ולהמשיך ולהתפתח. וכך התקשור מתחיל ואני מבקשת לפתחו, להעמיקו, לשכללו וליצרו טהור ואיכותי.

      יש אנשים שאינם יכולים לשלוט ברגש ולנווט אותו, אילנה אהובה, אומרת לי בת הקול הפנימית המחויכת שלי.

   מדוע זה כך? אני שואלת אותה במגמה לעזור לכול אותם האנשים שיקראו זאת, שמגיעים אלי לטיפולים.

   הסיבה היא שהם שקועים באשליית הדרמה והם מתבלבלים בין "היוצר" לבין "היצירה" שהיא תהליכיות רגשית פנימית, אמיתית מבחינתם, מגיעה התשובה.

   אני מבקשת הבהרה וחידוד לנאמר ומבקשת להכיל את הידע הכי מדויק שיכול לעזור לאנשים לצאת מעמקי "הביצה" של הדרמה. דימוי נפלא, לדעתי, הביצה, משום שזהו מקום טובעני ומסוכן לחיים. מה גם שיש לו ריח נורא, מבחינת האסוציאציה שלי.

   בני אדם הם הוויות מאוד רגשניות. זהו מקור המחצב הפנימי שלהם אשר עוזר להם לברוא את הדרמות שלהם. הלך רוח פנימי, מצב הנפש הכולל את זיכרונות ההוויה וחוויותיה הרגשיות, כולל קווי מתאר מחשבתיים תואמים, הוא זה אשר "מפסל", "מצייר", "מעצב" להם את היצירה.

   אבל, כאן אני מקשה, כי אני באמת ובתמים חפצה לעזור להם להבין ולראות זאת.

הידע הזה, של אמונה, מחשבה, רגש, בראשי תיבות: א.מ.ר מופץ שנים רבות על ידי כל כך הרבה הוגי דעות, סופרים, מתקשרים, מורים. אנשים יודעים "לצטט" את "הסוד" בעל-פה. איך זה שהם לא מבינים את הקשר בין עולמם הפנימי להם עצמם?

הם אינם מבינים מי הם באמת. מה כוחם בבריאה. כיצד נוצרת היא הבריאה. לפיכך נאמר בקבלה וניתנו שלושת המפתחות להתעוררות ממוקדת ובהירה:

דע מי אתה.

מאין באת.

לאן אתה הולך.

   התכתבתי פעם עם רב שהסביר לי כי לאמונתם פירוש המשפטים הוא: "מעפר באת ואל עפר אתה הולך", משמע הישאר צנוע וירא את אלוהים. זאת תוספת שלי, של ההבנה שלי את דבריו. אולי אין זו ממש כוונתו.

א ב ל התשובה שניתנה לי בידי רבי עקיבא, מורי הרוחני ומקור השראת שליחותי עלי אדמות הינה שונה:

דע כי אתה חלק מאלוהים. כי פועל בך "הניצוץ האלוקי".

מאין באת? מאלוהים.

לאן אתה הולך? לאלוהים.

המשמעות כאן לגמרי שונה. היא באה להעניק 'אחריות'! האחריות האישית היא מאוד מאוד חשובה. חשובה היא לאין ערוך מכפי שמבינים זאת מרבית בני האדם. הם משליכים יהבם על עזרה חיצונית מהקב"ה היושב במרומים. פונים אליו בעת צרה, קוראים, מתפללים ובוכים אליו כי יעזור להם.

אין הם מבינים כי ביכולתם גם לעזור לעצמם.

הכיצד זה יעזרו לעצמם?

ראשית על ידי פעולת ההיזכרות.

מי אתה באמת? מי ברא אותך? מה הקשר שלך למקור הבורא?

האם בורא עולם לא הותיר לך את אפשרות הבריאה "הקטנה" של עולמך שלך?

והרי כל אדם הוא יוצר עולמו בקנה מידה קטן. נכון, אפשר לומר בהחלט כי הוא מוגבל על ידי חוקים, על ידי סדר קרמתי שמלווה את גורלו. ועם זאת, כנאמר במדויק: "הכול צפוי - והרשות נתונה", כלומר

ביכולתו של כל אדם בכל רגע ורגע נתון להתעורר ולקחת אחריות על הבחירה שלו ואף לשנותה בעליל, לחלוטין. ולמה הכוונה? הגורל אכן מותווה מראש. הגורל אכן סולל את דרכה של הנשמה במישור הארצי.

אך הגורל עצמו מפנה את התכנית למען השינוי והתיקון הרצוי. חג הפורים ניתן לכם על מנת כי תיטיבו ותראו את "חוטי הגורל", את הקארמה, את "הפור". גורלו של עם ישראל דאז היה להיכחד על ידי הצורר המבטא את הכוח של האמונות הפנימיות שלו: החש בראש, דהיינו: אחשוורוש. הפועל וחושב מתוך כבלי הפחד, המכונים בעולמכם "ההיגיון". מרדכי היהודי דרך אחייניתו אסתר הצליח לשנות את "רוע הגזירה" כדי לאפשר לבני עמו, לבני אדם בכלל, להבין כי אדם אחד יכול לשנות את הקארמה המשותפת. כי כל גזירה ניתן לבטלה בהשתדלות הנכונה והמדויקת.

חג החנוכה, המקדים חג זה, מדבר על הניסים שעשה הקב"ה לאבותינו, אך גם, בד בבד ובמקביל, על האחריות שגילו בני האדם כדי לקחת לעצמם את החירות שנגזלה מהם. מתתיהו החשמונאי עושה מעשה: הוא מכריז בראש חוצות: "מי לה', אלי!" הוא מלכד סביבו את בניו המכונים "מכבים" (מי כמוך באלים ה') והם יוצאים למלחמה על המשעבדים. גם ל"ג בעומר מזכיר את סיפור המעטים נגד רבים, מלחמת השחרור בראשותו של שמעון בר כוכבא. משמעות חגים אלו הינה: לספר את חשיבותה של האחריות האישית. כדי לצאת ממצבי לחץ ודחק - חובה עליך לנקוט בפעולה ישירה!

אינך יכול רק לשבת ולהלין בינך לבין עצמך על המצב העגום. אינך יכול להמשיך לייצר דפוסים של קורבניות ולפתח אוזלת יד ואובדן תקווה עד כדי מתן רשות לייאוש להוות חלק משמעותי ממך.

אינך יכול גם לפתח כעסים ותלונות, האשמות שווא או מוצדקות, כנגד ה"אחר".

המילה ניתנה במירכאות משום שהאחר הינו צד אחר שבך. הינכם למעשה אחד שלם המשתף פעולה בגין החזקת אמונות משלימות, או שמא ניטיב לכנותן: "אמונות המראה" - שהן אמונות משקפות.

אינך יכול להחזיק באמונה כי הינך בלתי ראוי ובלי ערך עצמי, מבלי שתפגוש על מסלול דרכך וחייך אנשים אשר "יוכיחו" לך את צדקתך, משמע, ישקפו לך את אמונתך זו על עצמך.

אינך יכול להחזיק באמונה כי "העולם רע ואכזר", "כי אין צדק בעולם כלל", מבלי אשר תתנסה באירועים שישקפו לך אחיזה פנימית חזקה ולכאורה "מוצדקת" לגבי זאת.

   רבי עקיבא יקר ואהוב, תודה לך על דבריך. ועדיין, אני מקשה, אנשים לא מסוגלים להבין זאת! הם פשוט אטומים לידע. הם קוראים, לפעמים במקרים הטובים הם משננים. הם מנסים להבין, הם באמת מנסים להיחלץ ממצבים רגשיים קשים, אבל הם לא מצליחים ליישם זאת!

לפעמים מגיעים אלי מטופלים כאלו. ברגע הטיפול הם מרגישים הקלה, אפילו נפלא. לעתים ימשכו את האנרגיות לזמן מה, ימים, שבועות, אבל אז הם שבים "וצונחים" אל המקום בו היו קודם לכן.

אני מרגישה שהם לא מסוגלים להכיל את האור יותר מידי זמן. מדוע זה כך?

מדוע הם צונחים למקומות האפלים? מדוע אינם מבינים את הקשר בין המחשבות שלהם, לרגשות שהם מייצרים, לאנרגיה או יותר נכון אובדן האנרגיה שהם חווים? לבין מה ש"קורה" להם, והם אלו שקוראים לו להתרחש בביצת הדרמה הטובענית שלהם?

למה זה כך? איך אפשר לעזור להם?

   יקירה ואהובה, אומר רבי עקיבא ברכות גדולה עד מאוד עד מאוד... אני מכילה את אהבתו ומתרחבת...

האנשים ישנים... ישנים הם וחולמים חלומות לכאורה צלולים... הם אינם מחוברים לעצמם. לעצמם האמיתי, לאני האמיתי היוצר והבורא שלהם. הם נסחפים בתוך מצולות הרגש. הם מתמכרים לרגשות המפעילים אותם. הם שוכחים שהם מקור הרגש. שהרגש הוא הגשר. גשר אל התודעה היוצרת את כל עולמם! את כל חייהם שלהם!

ואם הם יתעוררו? אני שואלת בתקווה. באמת בתקווה לעזור למישהו. לעוד מישהו...לכולם...

אהובה, ממשיך רבי עקיבא בחמלה גדולה.

לכל אחד יש את הזמן שלו להתעורר. ולעתים לא יתעוררו כל משך חייהם, והם ימשיכו לצלול, או יותר נכון, להיסחף ולטבוע בקורי החלומות שהם היוצרים שלהם. חלומות המחוללים את כל הדרמות שלהם...

אל תחשבי שהם לא "נהנים" מכך. במובן עמוק מאוד הם נהנים להרגיש, לחוות את מגוון הרגשות, ולמעשה הם לא מכירים דרך אחרת.

אינם מכירים את דרך הצלילות והבהירות של הערות.

דרך המוכרת לך היטב. לך ולעוד מתי מעט כמותך...

ההבדל הוא בין מצב תודעה של "שינה" אשר הוא נישה שבו אתה נישא על ידי קורי דמיונך הנוצרים בעקבות צבעי הרגשות שלך ומכחולי המחשבות. יוצר הינך תמונת משא אשר היא המסע הפנימי שלך לזיהוי מקור היצירה והיוצר.

לבין מצב תודעה של "ערות" שבו הינך מודע להיותך היוצר בעל המכחולים, הצבעים והמצייר. כמו גם כל הצבעים, כל החומרים, התמונה כולה. כשאתה ער אינך באמת רואה את "הרע" כמשהו שלילי, אלא לומד לקבל אותו כחלק מהתבנית של היצירה. אינך רואה את האור אלמלא היה לפעמים גם חושך. אינך מזהה ומעריך את הטוב אלמלא ידעת קושי ומצוקה, אשר תגדירם גם כ"רע".

במצב תודעה זה הצבעים שלך אינם מעורבבים, ואתה רשאי לבחור לך את הצבע הרצוי לך, לשימו על הפלטה, לערבבו, לעדנו, ולמזגו בצורה מודעת עם צבעים אחרים.

שימי לב אהובה לקשר שבין: צבע לבין עצב. אותה מילה, בהיפוך אותיות. אתה הוא זה אשר מעצב את העצב או המעצב את הצבע.

זהו דימוי חי, אשר יעזור לכם להיכנס אל ההכרה היוצרת שלכם, גם מבעד שכבות השינה העמוקות, שנת החלום שלכם. שנת המחול. שנת המלחמה.

אני נאנחת. זה כל כך פשוט ומובן לי.

אבל איך הידע יחדור אל הישנים? כיצד?

אהובה ויקרה, הוא חודר. הוא באמת חודר ומחלחל בין המילים. בדברינו אלו אנו מזרימים אנרגיה. אנרגיה של כוונה להערה. כוונה להביא אנשים למצב של הארה.

יש אנשים שחושבים שהם ערים, אני אומרת וממשיכה.

אכן כך הדבר אהובה. הם ישנים ובשנתם הם חולמים שהם ערים. הם מרגישים ערים. הם גם מנסים להעיר אנשים אחרים.

אני נעצרת ושותקת. נושמת להכיל...

אין זה טוב. אין זה רע. כידוע הכול קשור להכל. השינה לערות, הערות לשינה. כל עוד התודעה של בני האדם לא התחלפה מתודעת המלחמה של הנפרדות, של לקחת לעצמך על חשבון האחר, לנצל את האחר, בין אם אדם או מדינה לצרכיך, טוב הדבר כי אנשים ישנים.

כדי להתעורר יש להתחבר אל תודעת האחדות. בתודעה זו אין כל נפרדות בינך לבין האחר, לפיכך אתה אוהב אותו כמו את עצמך. כמובן, בהערה מוסגרת נוסיף ונציין בחיוך, כי קודם עליך ללמוד לאהוב את עצמך. לא במובן של "לקחת לעצמך", "לדאוג לעצמך" על חשבון האחר, אלא ללמוד פשוט לקבל את עצמך כמות שאתה. כמובן, אם רצון לשפר ולתקן, אך מבלי ביקורת עצמית.

רבי עקיבא יקר ואהוב, אני אומרת. בעצב מה, אך בהשלמה.

אנשים לא יודעים מהי אהבה. מהי אהבה עצמית.

הם מתרגמים זאת לאנוכיות. הם מתרגמים זאת לנרקסיסטיות. לטיפוח החיצוניות שלהם, ההישגיות שלהם.

תודה אהובה על החידוד והתיקון. אם כך עלי להוסיף כי על בני האדם לאהוב את הרוח שבתוך החומר.

עליהם לאהוב את הנפש שלהם. עליהם לאהוב את פנימיות הקנקן שלהם. עליהם לכבד את עצמם ואת זולתם, כמשקף חלקים בתוכם.

אין אדם שאינו חלק ממך.

אמונה זו מן הראוי כי תהיה מוטבעת בכם, החל מחוויית ראשית הקריאה ואף לפני כן.

להדגיש, גם בגני הילדים, גם בקרב הפעוטות את המושגים:

"כולנו יחד", "אנחנו".

והרי זוהי הבנה עמוקה יותר של הפסוק המסכם את כל תורת האור של המין האנושי:

"ואהבת. לרעך. כמוך". אשר זהו משפט מעגלי שראשי התיבות שלו, בסיכול אותיות יוצר: כול.

"כמוך לרעך ואהבת." "כמוך ואהבת לרעך". בכל מקום שבו תציב כל מילה במשפט תקבל רעיון דומה. את אותו הרעיון.

אבל הם לא מצליחים להבין. הם פשוט לא מסוגלים, אני אומרת.

אל תתייאשי אהובה ויקרה. הידע יעבור. לכל אדם יש את המסלול שלו להבנה.

אלו המאסטרים יתעוררו קודם לכן ויקלטו ויבינו ויפנימו את המסר.

יש אנשים שאינם מאסטרים?

בכל אחד, אהובה, טמון הזרע של המאסטר. בכך אחד ואחד טמון הניצוץ האלוקי. בכל אחד קיים הפוטנציאל להתעוררות. עת הגאולה הגיעה, וראשית לכול כל אדם יטיב אם יתחיל לגאול את עצמו.

מהי הדרך לגאולה הפנימית? אני שואלת.

ראשית לכול: לקיחת אחריות!!!

ולמה הכוונה?

כאמור בתחילת שיחתנו, על כל אדם להביט בתוך עצמו. לראות את רגשותיו. אין המדובר לחוות אותם, אלא גם אם אתה חווה, הבט בהם. התרחק מהם. אל תזדהה איתם. הבט בצבעים שהם יוצרים בתוך נפשך. האם נשמתך מאושרת איתם?

אנשים צריכים לשחרר מהם דפוס קורבן, אני אומרת.

אכן כך הדבר אהובה.

כתבנו ביחד את הפרק, פרק 27 בספרנו "תודעת האחד", אני אומרת.

אנשים אינם מבינים כי זהו פרק מפתח לשינוי התפישה הפנימית של האדם. לשינוי עמוק של כל בני המין האנושי.

אם אנשים יבינו כי אינם "קורבן" של יד הגורל "האכזרית", "הבלתי מתחשבת", כי הם עצמם קובעים את גורלם על ידי מחשבותיהם ומעשיהם היוצרים את שרשרת הקארמה שלהם, הם יכולים להשתנות.

אם אנשים יבינו כי הם מכורים לרגשות שלהם, אשר יוצרים סימפוניה דומיננטית בקורי היצירה שלהם, הם יכולים להשתנות.

אם אנשים ייטיבו לבחור לעצמם את המחשבות שלהם, לא להיאחז במחשבות שנובעות מפחד ויוצרות דאגה שהיא חשיכה פנימית ועלטה חיצונית, אזי הם יכולים להשתנות.

אם אנשים בכלל יוכלו להפריד מחשבות מרגשות ולהבין שיש להם יכולת, והדבר קל ונגיש לכל אחד, לשלוט ולקבוע, בהתאם לתדר שבו הם שרויים, מה יחשבו ומה ירגישו.

וכל זאת, אהובה, אומר לי רבי עקיבא ברכות גדולה ובאהבה גדולה עד מאוד,

נובע כהשתלשלות ישירה מחוויית החלום הצלול שלך, מטוויית הקשר שבין מצב החלום לערות.

חייך שלך הם ההשראה לדימויים הצלולים.

רצונך, כוונתך, חמלתך העצומה כלפי כל היצורים החיים, הבנתך את חוקי הקארמה והשגתך מחוקי היקום והבריאה הם אלו אשר סוללים ומאפשרים את היותר גשר לתודעה.

תודה לך. תבורכי.

תודה לך רבי עקיבא יקר ואהוב, מעביר מסר "ואהבת לרעך כמוך" לטובת התפתחות כוללת של כלל המין האנושי. תבורך. אכן אני רואה שאין "מוות" לנשמה, ושיש המשכיות ושנשמות שעוברות לעולם האמת ושליחותן חשובה, יכולות ליצור קשר עם אנשים בעלי הלך נפש ורצון נשמתי דומה.

השעה 05:55

אני נרגשת מהפשטות של המסר, מהפואנטה שלו: לבחור להתעורר!!!

ממליצה לכל אחד מהקוראים להגיד לעצמו הבוקר, ובכל יום אחר:

"אני בוחר להתעורר"!

"אני בוחרת להתעורר"!
ושתהיה לכולנו, כפרט וכמין אנושי אחד, יקיצה נעימה.

(C) אילנה בהט, הספר הבא.

בחמלה ובאהבה מבקשת מכל מי שקורא ומתחבר לתוכן, להגיב.

זו תהיה פעולה של נתינה-קבלה-נתינה

ועלייה מדרגת "לקבל לעצמו בלבד" שהינו השלב הנמוך ביותר על פי הקבלה.

יבורך יומכם.