כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (31)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      7/12/10 20:18:

    צטט: שרה קונפורטי 2010-12-04 17:50:45

    שבוע טוב
    ונקווה לטוב
    שרה קונפורטי
    www.sarakonforty.com

    .

    אכן נקווה לטוב למרות העצב של השבוע האחרון.

    המון תודות שרה ושבוע טוב למרות הכל. 

      7/12/10 20:17:

    צטט: .האחת. 2010-12-02 20:17:01

    *************
    חג אורים שמח.

    ***************

    .

    חג אורים שמח והמון תודות לאחת!

    קצת אחרתי אבל עדיין חג... 

      7/12/10 20:15:

    צטט: סאלינה 2010-12-02 11:09:28

    תודה חיים יקר על הכתיבה הנפלאה...על המתח שאתה יוצר...ועל ההתאוששות של ניק ונחישותו לקבל החלטות...
    נס חנוכה...כנראה !!
    חג שמח לך ולבני ביתך !!
    סאלינה

    .

    המון תודות סאלינה עבור המחמאות,

    ועבור ההזדהות עם ניק...

    חג אורים שמח! 

      7/12/10 20:13:

    צטט: הדס זיגדון 2010-12-02 00:46:12

    חיים

     

    אני מודה שאני לא בקיאה בסיפור

    לפרטי פרטים

    מפאת חוסר זמן בקריאה מדוקדקת.

     

    אבל נהנתי לקרוא את כתיבתך...כמו תמיד

    אתה כותב נפלא!

    וזה לא חדש לך...

     

    חג אורים מואר ושמח

    לך וליקיריך

    מהדס.*

     .

    חג אורים שמח והרבה השראה הדס.

    המון תודות עבור השבחים ואשמח מאוד

    עם תקראי עוד כמה קטעים.

      7/12/10 20:11:

    צטט: צוער סוכנות לביטוח 2010-12-01 22:00:19

    אני לא מבין למה ניק צריך לערוק לרוסיה בגלל התנגדותו למדינות הממשל.....מה הקשר לבגידה בארצו....המרחק לשם הוא עצום!

    .

    ראשית סליחה על העיכוב, ניק כפי שהוא מתואר בעלילה אינו

    מתכוון להגיע לרוסיה הוא פשוט מאוהב בניקול ולוקח לו זמן

    להבין מהן התוצאות. התיאור הוא למעשה של שטיפת מוח -

    ונכון זה לא מקרה שכיח, במציאות זה  נדיר מאוד. אך העלילה

    היא דמיונית כמובן. אם כי היו מקרים של אנשים שהזדהו עם

    הצד השני עד כדי בגידה, "בצעד נועז למען האנושות כביכול",

    או מקרים של אנשים שאינם מדענים או בכירים בשירות כזה

    או אחר (ציבורי) שמתוך יאוש והרגשת קיפוח עזה עושים צעד

    כזה. המון תודות צוער.סוכנות לביטוח עבור התעניינות הרבה.

      4/12/10 17:50:
    שבוע טוב
    ונקווה לטוב
    שרה קונפורטי
    www.sarakonforty.com
      2/12/10 20:17:
    *************
    חג אורים שמח.

    ***************
      2/12/10 11:09:
    תודה חיים יקר על הכתיבה הנפלאה...על המתח שאתה יוצר...ועל ההתאוששות של ניק ונחישותו לקבל החלטות...
    נס חנוכה...כנראה !!
    חג שמח לך ולבני ביתך !!
    סאלינה
      2/12/10 00:46:

    חיים

     

    אני מודה שאני לא בקיאה בסיפור

    לפרטי פרטים

    מפאת חוסר זמן בקריאה מדוקדקת.

     

    אבל נהנתי לקרוא את כתיבתך...כמו תמיד

    אתה כותב נפלא!

    וזה לא חדש לך...

     

    חג אורים מואר ושמח

    לך וליקיריך

    מהדס.*

    אני לא מבין למה ניק צריך לערוק לרוסיה בגלל התנגדותו למדינות הממשל.....מה הקשר לבגידה בארצו....המרחק לשם הוא עצום!
      1/12/10 20:24:

    צטט: דיוטימה 2010-12-01 16:29:21

    רפרפתי על הקטע, מהסיבות שפעם פרטתי, אבל לא אסתפק בכוכב של אשראי בטוח ואברך אותך לקראת החג בהרבה אור והשראה ברוכה ליצירה שופעת כמעיין המתגבר!

    .

    עשי את המאמץ זה לא קטע כל כך נורא.

    הפיגועים שאנו חווינו וחזינו בהם על מסך

    הטלוויזיה בשנות התשעים המאוחרות וכן

    בשנת אלפיים, היו הרבה יותר גרועים וזה

    היה אצלנו וקרובים שלנו נפגעו.

    אני מודה לך דיוטימה עבור הברכות החמות

    והרשי לברכך בהשראה רבה ובהצלחה רבה.

    חג אורים שמח.

     

      1/12/10 20:21:

    צטט: Eve688 2010-12-01 14:48:08

    ניק מצא בפירוש בפוסט טראומה! לא מתפלאה, אחרי כל מה שעבר ! פלאשבקים.....
    מזל שיש לו אהבה....
    אחרת לאהיה חוזר לשיגרה.
    המתח מתגבר....
    כתיבה נפלאה ....
    נהנית לקרוא את השתלשלות האירועים,
    כתיבה חיה ומעוררת התפעלות!

    .

    נכון מאוד גם ההגדרה זו מדויקת: פוסט טראומה.

    אני שמח מאוד אווה שהקטע זה ריתק אותך עד

    כדי כך, והמון עבור המלים החמות.

    חג אורים שמח אווה. 

      1/12/10 20:18:

    צטט: גרבו 2010-12-01 11:27:59

    נהדר לראות את ניק שב לחיים
    אחרי 18 חודשים של משבר קשה,,,
    ברור מאוד שהוא בהלם קרב על פי תגובותיו לחדשות,,,
    "איך יכול המצב להתדרדר כל כך, ובזמן כל כך קצר? הוא פשוט לא היה מסוגל לתפוס, בעודו בוהה במסך הטלוויזיה נרעש כאילו שהוא עדיין שם."
    ולמרות הכל הוא אינו מוכן לוותר להעלם,,,,
    וממתין בקוצר רוח לאהובתו ניקול.
    תודה חיים יקר על עוד קטע מעניין
    כתוב נפלא.
    חג שמח (ה24...)
    גרטה

    .

    הגדרת את מצבו באופן מדויק ביותר, הלם קרב.

    וודאי שהבזק החדשות החזיר אותו לאותם ימים, 

    ביתר שאת עקב ההתדרדרות החמורה, למרות

    שהוא כבר לא שם ולא מחבב במיוחד את הצבא

    ואת אלה ששילחו אותו בחזרה, עדיין אכפת לו,

    העניין הוא שמי באמת משפיע וקובע את גורלו

    היא ניקול. תודה עבור הסקירה המאלפת והמון

    תודות עבור התגובה בכללותה גרטה.

    חג אורים שמח. 

      1/12/10 20:15:

    צטט: *מרוית באהבה.* 2010-12-01 05:45:05

    כהרגלך.נשיקה

    עוד פרק נהדר ומרתק.

    אל תרגיש לא נח.

    ארוך קצר זה לא משנה.

    אני פשוט מכורה.

    ואין תרופה.לשון בחוץ

    סבלנות יש אל תתיאש.

    קדימה לפרק הבא.

    אין עליךךךךךךךךךך.

    חג אורים שמח יקירי.

    לך למשפחתך ולכל בית ישראל!

    ממני חיבוקי וכוכב באהבה.

    ~♥חג~ ♥~שמח~ ♥~

     

    ''

     .

    כהרגלך עוד תגובה מדהימה ומרגשתמגניב

    המון תודות רווית וחג אורים שמח.

      1/12/10 20:13:

    צטט: י ו נ י ת 2010-12-01 05:03:15

    *

    המון תודות וחג אורים שמח יונית. 

      1/12/10 20:13:

    צטט: debie30 2010-11-30 23:15:08

    חיים
    שמחתי לקרוא שניק מתעורר לחיים.
    אהבתי את הכעס שלו


    זו בעצם ההזדמנות האחרונה שלי להסתלק,

    לעלות על מטוס ולהיעלם כרוח רפאים.

    להצטרף לאחי בקליפורניה ולשכוח מכל העניין הזה.

     

    רעיון מצוין .

    הייתי אומרת לו - לך על זה.

     

    ערב נעים וחג אורים שמח

    דבי

    .

    כנציגו של ניק אני שמח שאהבת את הכעס שלו,

    באשר לרעיון המצוין הוא היה מסיים את העלילה,

    ולא הייתה לי שום כוונה כזו בעת ההיא... 

    המון תודות דבי וחג אורים שמח.

      1/12/10 19:58:

    צטט: anaatti 2010-11-30 23:10:34

    טוב ,אז ניק החליט לא לוותר על המפגש עם ניקול,,ויהי מה..
    זה מדהים איזה כח השפעה יש לה עליו,,
    והוא מוכן להכל
    פרק מרתק, חיים,
    תודה *

    .

    זה מעיד כמובן עד כמה היא הצליחה שם בווילה,

    וכל זה לאחר מסע הייסורים שלו בנתיב הו-צ'י-מין .

    שם כתב היד מייצג למעשה את ההשפעה שלה

     שלה עליו, ומה הוא מוכן לעשות עבורה.

    נכון שלכל פרט יש המון ידע היום והבנה אפילו

    בתחומים רגישים ביותר, לא תמיד מעיזים לנצל

    את הידע וההבנה.

    אולם גם בעידן הזה ניתן לשלוט על מוחו של אדם

    לא רק בעבר, למרות שפע הידע.

    המון תודות ענתי וחג אורים שמח.

      1/12/10 16:29:

    רפרפתי על הקטע, מהסיבות שפעם פרטתי, אבל לא אסתפק בכוכב של אשראי בטוח ואברך אותך לקראת החג בהרבה אור והשראה ברוכה ליצירה שופעת כמעיין המתגבר!

      1/12/10 14:48:
    ניק מצא בפירוש בפוסט טראומה! לא מתפלאה, אחרי כל מה שעבר ! פלאשבקים.....
    מזל שיש לו אהבה....
    אחרת לאהיה חוזר לשיגרה.
    המתח מתגבר....
    כתיבה נפלאה ....
    נהנית לקרוא את השתלשלות האירועים,
    כתיבה חיה ומעוררת התפעלות!
      1/12/10 11:27:

    נהדר לראות את ניק שב לחיים
    אחרי 18 חודשים של משבר קשה,,,
    ברור מאוד שהוא בהלם קרב על פי תגובותיו לחדשות,,,
    "איך יכול המצב להתדרדר כל כך, ובזמן כל כך קצר? הוא פשוט לא היה מסוגל לתפוס, בעודו בוהה במסך הטלוויזיה נרעש כאילו שהוא עדיין שם."
    ולמרות הכל הוא אינו מוכן לוותר להעלם,,,,
    וממתין בקוצר רוח לאהובתו ניקול.
    תודה חיים יקר על עוד קטע מעניין
    כתוב נפלא.
    חג שמח (ה24...)
    גרטה

      1/12/10 07:36:

    מרתק מרתק מרתק

    חג אורים שמייייח
      1/12/10 05:45:

    כהרגלך.נשיקה

    עוד פרק נהדר ומרתק.

    אל תרגיש לא נח.

    ארוך קצר זה לא משנה.

    אני פשוט מכורה.

    ואין תרופה.לשון בחוץ

    סבלנות יש אל תתיאש.

    קדימה לפרק הבא.

    אין עליךךךךךךךךךך.

    חג אורים שמח יקירי.

    לך למשפחתך ולכל בית ישראל!

    ממני חיבוקי וכוכב באהבה.

    ~♥חג~ ♥~שמח~ ♥~

     

    ''

      1/12/10 05:03:
    *
      30/11/10 23:15:

    חיים
    שמחתי לקרוא שניק מתעורר לחיים.
    אהבתי את הכעס שלו


    זו בעצם ההזדמנות האחרונה שלי להסתלק,

    לעלות על מטוס ולהיעלם כרוח רפאים.

    להצטרף לאחי בקליפורניה ולשכוח מכל העניין הזה.

     

    רעיון מצוין .

    הייתי אומרת לו - לך על זה.

     

    ערב נעים וחג אורים שמח

    דבי

      30/11/10 23:10:
    טוב ,אז ניק החליט לא לוותר על המפגש עם ניקול,,ויהי מה..
    זה מדהים איזה כח השפעה יש לה עליו,,
    והוא מוכן להכל
    פרק מרתק, חיים,
    תודה *
      30/11/10 22:36:

    צטט: ספרותית 2010-11-30 22:34:28

    מעניין

    .

    שמחתי שהקטע הזה דווקא עניין אותך.

    המון תודות ספרותית. 

      30/11/10 22:35:

    צטט: א ח א ב 2010-11-30 20:48:45

    פרק מצויין !!
    דה ז'ה וו

    .

    תודה אחאב אני שמח מאוד

    שנהנית ממנו, המון תודות. 

      30/11/10 22:34:
    מעניין
      30/11/10 20:48:
    פרק מצויין !!
    דה ז'ה וו
      30/11/10 20:18:

    צטט: סערה בכוס ויסקי 2010-11-30 20:02:06

    להעלם כרוח רפאים

    לפעמים מרגיש לי בדיוק כך

    .

    התאושש סערה שכח את הפעמים האלה,

    בוא נאמר שהן לא יותר מסערה בכוס של

    תה... המון תודות על ההזדהות. 

      30/11/10 20:02:
    להעלם כרוח רפאים

    לפעמים מרגיש לי בדיוק כך
    0

    חשבון נפש – 'משימה בשלט רחוק' – קטע

    31 תגובות   יום שלישי, 30/11/10, 19:42

    http://cafe.themarker.com/image/1760183/
    שתי צעירות בחצאיות מיני קצרצרות מאופרות בהפרזה, ישבו על הכורסאות בלובי קטן המידות של המלון, מול דוכן הקבלה. מאחורי הדוכן ניצב צ'ארלי, מחייך אליו בשובבות.

    'אתה גומר את היום כל כך מוקדם, הלילה עוד צעיר...' הוא הרהר בקול רם מרים את זרועו השמאלית מול פניו, מעיף מבט משמעותי בשעונו.

    'יש לי יום ארוך מחר צ'ארלי, אני מחפש ג'וב.'

    'כלומר אתה צריך להיות אחד מאלה...' ציין צ'ארלי בנימה רצינית, תוך הנמכת קולו.

    'לא, כבר הייתי שם ומלאתי את חובתי.'

    'ברצינות, אתה חייב לספר על כל חוויותיך באחד הימים.'

    'אני מנסה לשכוח את כל העניין הזה צ'ארלי...'

    'אוה, אני מצטער, לא הייתה לי שום כוונה מיוחדת. לא נפגעת אני מקווה?' צ'ארלי הוסיף מיד.

    'אין בעיות צ'ארלי, יש כאלה שמתרברבים ויש כאלה שרוצים לשכוח.'

    'אם כבר דברנו על ג'וב...' העיר צ'ארלי, 'אתה להשיג לעצמך היתר עבודה קודם כל. אך הישמר מהכרישים שמסתובבים בשטח, הוא יסירו את עורך מעליך בעודך בחיים.'

    'תודה צ'ארלי, אני על המסלול הנכון, יש לי כמה קשרים אני לא מגשש באפלה.' ניק שיקר לו בקלות שכזו, מפתיע את עצמו. הוא מעולם לא היה טוב בזה קודם לכן, להפריח שקרים לבנים בקלות שכזו. אך הוא חייב היה הפעם, שהרי זה לא יהיה נבון להניח לזר מוחלט לרחרח בעסקיו הפרטיים.

    'דרך אגב, אתה לא יותר מדי עייף אני מקווה?' שאל אותו צ'ארלי, מניד בראשו לעבר שתי הצעירות הממתינות בלובי, תוך כדי מסירת מפתח החדר לניק.

    'כמה...? ניק שאל, פונה לאחור לבחון במבט מקיף את השתיים.

    'רק חמישים דולרים מקומיים, שזה בערך שלושים ושמונה ירוקים עבור מספר מהיר – אתה לא בבעיות תקציב, מה? אני יכול לשלוח לך את שתיהן, עד כמה שזה נוגע לי...' הוא הוסיף בצחוק הולך וגובר, בלא להמתין לתשובתו של ניק.

    זו עם השיער השחור,' ניק החליט, בלא להסיר את מבטו מירכיה הצחורים.

    'בסדר, אני אשלח אותה לחדרך בתוך חמש דקות.' השיב לו צ'ארלי בקריצה והניד בראשו לצעירה שחורת השיער.

    כמחצית השעה מאוחר יותר ניק שילם לה ושילח אותה חזרה לצ'ארלי. הוא העטה חלוק על גופו ופנה להדליק את הטלוויזיה. חזר והחל לחטט במזוודתו בחיפוש אחר בקבוק של בורבון, שהוא הביא עמו וטרם נגע בו.

    הטלפון צלצל לפתע, היה זה צ'ארלי כמובן. 'עוד לא נעצמו עיניך אני מקווה?' הוא שאל בצחקוק מטופש. 'דרך אגב, איך זה היה?'

    'קול ממש קול, אני אראה אותך מחר צ'ארלי, ביי.' הצ'ארלי בוי הזה מתחיל לעלות לי על העצבים. ניק הרהר כעוס, בעודו שולף את בקבוק הבורבון, שחרר את הפקק מהברגתו ונטל לגימה הגונה.

    הוא התפרקד על המיטה וסקר את מסך הטלוויזיה. כמה פרסומות ריצדו על המסך עדיין אך לפתע מבזק חדשות באופן בלתי צפוי פרץ למסך. בבית לאחר חזרתו לא טרח לראות חדשות ולשמוע מה קורה, גם הוריו נמנעו למענו; הם חששו להוציאו מכליו בתחילה ולאחר מכן מתוך אדישות גרידא. אך ברגע זה היה אכפת לו, הוא נהיה מעוניין לפתע. היה זה יומן מיוחד על המלחמה שם, המלחמה שהוא השאיר מאחוריו. הם עברו לשידור ישיר ללא התראה, אירוע בלתי צפוי אירע, כמה לוחמי ווייטקונג חדרו לשגרירות ארצות הברית בסייגון, והיו תחת מצור.

    אם אלוהים הקדושה! הם הצליחו להסתנן על אף האבטחה הכבדה ושטפו את הרחובות מתחת באש אוטומטית!'

    'איזו תסבוכת ארורה!' ניק מלמל בקול רם והתיישב על המיטה דרוך ומזועזע כולו, מרותק למסך הטלוויזיה.

    מרבית סגל עובדי השגרירות היו מפוזרים מחוץ למבנה, בעוד כוחות מעורבים של דרום ווייטנאמים ואמריקאיים הקיפו את המבנה והשיבו אש לפולשים.

    איך יכול המצב להתדרדר כל כך, ובזמן כל כך קצר? הוא פשוט לא היה מסוגל לתפוס, בעודו בוהה במסך הטלוויזיה נרעש כאילו שהוא עדיין שם.

    פני השטח הקרובים היו מכוסים בגוויות פה ושם, גופות מדממים של אנשי צבא ואזרחים. חלק מהם כנראה לא נפגעו או נפצעו פציעות קלות ושכבו על מקומותיהם, דבקים לכביש ולמדרכות משותקים מפחד; ממתינים שההתקפה הרצחנית תסתיים, והסיוט האישי של כל אחד מהם יחלוף כלא היה. חיילים בחגור קרב מלא, אמריקאיים ודרום ווייטנאמים ירו ללא הרף לעבר החלונות העליונים בבניין השגרירות. קבוצה קטנה של לוחמים עמדה צמודה לקיר המבנה של השגרירות עם נשקיהם בידיהם, סמוך לכניסה הראשית, מוכנים לפרוץ פנימה. פתאום הופיע גבר בגיל העמידה על המסך מצולם מגבו, הולך ומתרחק בריצה לקראת קבוצת החיילים שכנראה המתינה לו. בחולצה קצרת שרוולים ועניבה שהתנופפה מאחורי כתפו האחת, בידו הימנית הוא נופף מעל לראשו באקדח קולט ארבעים וחמש.

    'חתיכת אידיוט!' ניק קרא בקול רם בזעם. מה הוא מנסה לעשות, מה הוא מבין? טירון לאחר אימון של שבוע בודד יעשה את זה יותר טוב ממנו! רק להסתכל על הטיפש הארור! הוא הוסיף להרהר בזעם הולך וגובר, בעודו מתבונן באזרח המבוגר המצטרף לשורת החיילים, ונע לראש הטור. המצלמה התקרבה בזום והתמקדה בחיילים הממתינים, נעה הלאה לאורך הטור עד לאותו אזרח עם הפרצוף המכורכם שלו.

    'שכה אחיה אם זה לא אותו איש ה- CIA, החוכמולוג הזה שלא הפסיק להשתעל ולעשות כל מיני סימנים...' ניק מלמל בתדהמה. והאידיוט הזה הולך להנחות אותם בקומות ובמסדרונות של המבנה, מה הוא מבין בלוחמה בשטח בנוי, הרי אין לו מושג ירוק בזה לבירוקרט? לאן הוא יכול להוביל אותם, לעוד טבח רווי בדם על כל הפשלות שלהם, הודות לו אישית ולמגרעותיו!

    'זה בדיוק הלקח שמגיע להם!' הוא צעק בקול רם פורק את זעמו. בתנועה מהירה ונחרצת הוא כיבה את מכשיר הטלוויזיה. הופעתו של מנהל סוכנות הביון המרכזית על המסך הטלוויזיה, כמעט הוציאה אותו מדעתו, מרוב כעס. הוא מזג לעצמו מנה גדושה של בורבון לכוס פנויה, וביד רועדת הגיש אותה לשפתיו, להשקיט את זעמו הפתאומי.

    הנאד הנפוח הזה רץ ומנופף באקדח כמו איזה כוכב קולנוע במערבון, או איזה בלש במרדף אחרי פושעים! אני מוכן להתערב שהטיפוס הזה לא השתמש בנשק בכל מהלך חייו, בן הזונה הזה! הוא הוסיף להרהר נסער כולו עדיין.

    כל האנשים החשובים האלה האחראים לגורלם של מאות אלפים או אף מאות מיליונים כמו הטיפש המפגר הזה, המתייחסים לאסיאנים כמו להמון של אנשים פשוטים בארצות מוצאם הם. מרביתם חייבים להיות כאלה, אחרת בן הזונה המטופש הזה לא היה מגיע למשרה הנעלה שלו. אחרת הם לא היו מנסים להשמיד זבוב בפגז תותח. הם לא היו שופכים כל כך הרבה דם אדם והיו מפקירים חייהם של כל כך הרבה אנשים צעירים – הם לא היו מבזבזים כספי ציבור, ציוד יקר כאילו שיש להם זכויות ירושה אישית עליהם, ויכולים לעשות בהם ככל העולה על רוחם. למה אני צריך להפקיד את גורלי בידיהם של אנשים כאלה?!? אני לא הופך להיות אדום, אני פשוט לוקח את גורלי בידיי! אני לא אניח לפוליטיקאים המושחתים האלה, תאבי השררה והבצע, להשתמש בו למטרותיהם האישיות! אני לא מתכוון להיות מכשיר עיוור בידיהם, לקידום המזימות שלהם ולהשביע את תאוות הבצע שלהם! הם הרי אינם טובים מרוצחים שכירים המשוטטים בכל רחבי הארץ מחוף לחוף, מרוויחים את לחמם ברצח זרים, אותם הם רואים פעם אחת דרך הכוונות הטלסקופיות של נשקיהם הקטלניים. ומה בקשר למאפיה לארגון הטרור, שהפך את הפשע למקצוע המכניס ביותר! כן מה בקשר אליהם ולהשפעה המכריעה שלהם...? אז מה אני כבר עשיתי?!?

    ער עדיין לחלוטין ניק הוסיף לחשוב בחשיכה. זה כנראה הבזק החדשות הזה שמונע ממני שינה. לא הייתי צריך לצפות בו. אבל איזו זכות יש לגנרלים, לפוליטיקאים ולכל אילי התעשייה האלה, לנצל את שארי בשרם, את בני עמם הם? הוא הוסיף לנבור בחדרי מוחו. זה בדיוק מה שהם עושים עם החתירה שלהם לכוח, עם הלהיטות שלהם לכפות את דעותיהם החברתיות, הפוליטיות על זולתם – לגרום לשאר לחשוב כמוהם. האם הם לא נכשלו במדיניות בה הם נקטו בדרום מזרח אסיה? אך הם לא יודו בכישלונותיהם? לא, הם ימצאו את השעירים לעזאזל אותם הם יוכלו להאשים ולהעניש... בעוד הם ממשיכים במדיניות הניצול שלהם. מה ההבדל בין פשעים, עוול או עבירות על החוק, בין אם הם מבוצעים בארצות הברית או מחוץ לגבולותיה? אבל מה לעזאזל זה מעסיק אותי פתאום? הוא תהה לפתע מבולבל לחלוטין. האם אני מחפש תירוץ כלשהו? חלפה המחשבה המהירה במוחו, במאמץ נואש להתחמק מהשאלה הקריטית ולפנות לנושאים נרחבים יותר, למוצא קל ופשוט יותר, להדחיק לקרן פינה את בעיותיו הסבוכות.

    אך האם אני הצעיר וחסר הניסיון מסוגל לנסות להתמודד עם בעיה שכזו, האם הייתי מעז להציע מוצא מהסבך? מי יכול למצוא פתרון הולם למורסה המוגלתית הזו שנקראת דרום מזרח אסיה? האם לי יש את השכל למשימה כזו? האם אני יכול להצליח היכן שכל האחרים נכשלו? מי הם האחרים אם לא ההנהגה, המתעלמת מהעובדה שהיא נכשלה. ואם כך האם לא מותר לי לחשוב ולהסיק את דעתי בנושא. ולדעתי הפתרון היחידי הוא לצאת משם, מהחור המצחין הזה! האם זה יגרום לאיבוד כבוד, ולא איבדנו את הכבוד מזה כבר? האם הגאווה שלנו יקרה יותר מחייהם של לוחמים פטריוטים צעירים? האם הווייטנאמים לא מסוגלים לפתור את חילוקי הדעות שלהם בינם לבין עצמם?

    אם מי דברתי על הנושא הזה, זה הרי לא בדיוק הרעיון שלי... עם ניקול, כן, זה היה באותה פעם שהיא ירדה עליי.  "יש מספיק אנשים חכמים משני צדדי האוקיינוס השקט..." היא צדקה והיא אישה חכמה, ולעובדה שאני אוהב אותה אין שום קשר לכך. והסלאבי הזה ג'והן גם הוא אדם חכם ללא ספק, למרות שהוא אינו מייצג את הצד שלי; ואם הוא לא רוסי הוא צריך להיות יליד אחת הארצות הבלטיות, זו השערה גסה, הוא יכול להיות פולני או מזרח גרמני באותה המידה – והוא משרת אותם את הרוסים! נו אז מה? לי אוסוולד שהה שנתיים בברית המועצות וחזר עם אישה רוסית. האם הוא הואשם בבגידה, האם עצרו אותו? אם הוא היה חי בכל מקום אחר מלבד בדאלאס, באותו יום גורלי, הוא היה ממשיך לחיות בשלווה עד לעצם היום הזה; מי היה מטריד אותו, מי היה מתייחס לעברו הרוסי...? אז ממה אני צריך לחשוש? אוקי, אז פגשתי ברוסי פעמיים ואותו רוסי כיבד אותי במשקה ובארוחת ערב, אך לא סיפרתי לו כלום. פשוט לא הייתי צריך ונניח שהוא היה שואל אותי, מה הייתי יכול לספר לו, מה, בשם אלוהים הטוב...!

    זו בעצם ההזדמנות האחרונה שלי להסתלק, לעלות על מטוס ולהיעלם כרוח רפאים. להצטרף לאחי בקליפורניה ולשכוח מכל העניין הזה... מי יעלה על עקבותיי, מי ידע איפה אני? אך האם אני אוותר על ניקול עכשיו, כאשר אני עומד על הסף, לפגוש בה שוב – לעולם לא!

     חיים קדמן 1991 – כל הזכויות שמורות.

    דרג את התוכן: