נר ראשון

TheMarker Cafeשדותקוםשדותנר ראשון

שדות

מכחול הזמן מצייר את עור הלב

פוסטים פופולאריים

תנוחות
19/6/11 | 2204 צפיות
צלילי פתיחה*
3/8/11 | 1281 צפיות
אִמָּא
11/11/10 | 1054 צפיות
הַפְלֵא וָפֶלֶא
27/12/10 | 1236 צפיות
יונה ירוקה
5/11/10 | 1452 צפיות
גורל אישה
25/11/10 | 1512 צפיות
אוֹר בַּחֹרֶף
14/1/11 | 1499 צפיות
אבני סליחה
8/5/11 | 1513 צפיות
אַהֲבָה בִּטְיוּטוֹת
23/10/10 | 1236 צפיות
בתיה
16/5/11 | 2088 צפיות
נַנִּיח
15/11/10 | 1187 צפיות
אוסף צוף
31/12/10 | 1476 צפיות
שוב 21 באוקטובר
21/10/10 | 80 צפיות
קֶשֶׁב רַב קָשֶׁב*
2/10/10 | 1399 צפיות
נִזְכָּר
12/4/11 | 1409 צפיות
אני ממשיך
6/2/11 | 1816 צפיות
רְסִיסֵי טְיוּטָה
16/10/10 | 130 צפיות
יִצְחָק
19/10/10 | 40 צפיות

פוסטים אחרונים

נר ראשון

לצפייה במסך מלא

נר ראשון

‎28

תכנים אישיים

49 תגובות יום רביעי, 1/12/10, 00:20

ערב חנוכה 1973.
מגרש החנייה של בנייני האומה.
בחיי לא אראה כמות כזו של אמבולנסים אזרחיים וצבאיים.
עמוסים בפצועים מבתי החולים בעיר.
מבית ההארחה של קריית ענבים שהפך למשכן לפצועים מחלימים.
מאות רבות של פצועים עושים דרכם אל האולם.
על קביים, בכיסאות גלגלים.
על פני מיטות.
מלווים באחיות, רופאים, חברות ובני משפחה.
לרבים מהם, זו היציאה הראשונה מחוץ לכותלי בית החולים.
מתרגשים עם בני המשפחה.
מעלים דמעות עם חברים שלאחרונה התראו בשדה הקרב.
ערב רב של רגשות ופחדים.
בכניסה לאולם עומדות שושנה דמארי, נעמי שמר וחוה אלברשטיין ומחלקות ציפורנים אדומות לכל פצוע.
מנשקות לחי.
מלטפות תלתל.
התרגשות עצומה.

הערב ניפתח בשירת לו יהי של נעמי שמר בפי חוה אלברשטיין.
השיר שניגן הרבה לבבות באותם הימים.
שהרעיד הרבה נרות ולב באותו החג.

לו יהי / נעמי שמר

עוד יש מפרש לבן באופק
מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי.
ואם בחלונות הערב
אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי.
לו יהיה לו יהיה
אנא לו יהיה
כל שנבקש לו יהי.
בתוך שכונה קטנה מוצלת
בית קט עם גג אדום
כל שנבקש לו יהי.
זה סוף הקיץ סוף הדרך
תן להם לשוב הלום
כל שנבקש לו יהי.
לו יהיה לו יהיה
אנא לו יהיה
כל שנבקש לו יהי.
ואם פתאום יזרח מאופל
על ראשנו אור כוכב
כל שנבקש לו יהי.
אז תן שלווה ותן גם כוח
לכל אלה שנאהב
כל שנבקש לו יהי.
לו יהיה לו יהיה
אנא לו יהיה
כל שנבקש לו יהי.

הבמה הייתה מאוד מטושטשת.
כנראה משום הדמעות.
העיניים לא ראו הרבה, אך הרבה לב היה שם.

אז עולה ניסים מנחם, חצי מצמד הפרברים שנפצע אף הוא במלחמה ההיא.
ומברך על הנרות.
רבים רבים מצטרפים אליו.
והמילים על ניסים של ניסים.
על חיים.
ועל הזמן הזה.
מביאות רבים רבים לבכות.
מעצב ושימחה.
את הרגע ההוא אני זוכר תמיד.

מאז אני שר את הברכות שלי.
כתפילה מאוד אישית.
שהוציאני מהתופת ההיא.
עם נס גדול.
לאור עצום.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בְּחַיַּי קִדְּשַׁנִי וְזִכַּנִי לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִים לִי, בַּיָּמִים הָהֵם וּבַזְּמַן הַזֶּה.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנִי וְקִיְּמַנִי וְהִגִּיעָנִי לַזְּמַן הַזֶּה.

כן, החג הזה הוא בעל משמעות מאוד אישית.
לרבים.

לי הוא חג של שימחה.
של הזדמנות.
של לידה.
מאור קטן ורוטט לאור גדול.