כותרות TheMarker >
    ';

    כתיבה טכנית

    ארכיון

    2012 – מה זה אומר באמת?

    6 תגובות   יום רביעי, 1/12/10, 11:28

    לא מזמן ראיתי את הסרט 2012 באיחור של שנה. הסרט מספר על "נבואות איוב" של בני המאיה שמתגשמות ביום מיוחד בעתיד הלא-רחוק בקטסטרופה גלובאלית. למרות שאני חוקר את תרבות המאיה ולוחות השנה שלהם כבר שנתיים, הבנתי שמדובר בחזיון אור-קולי הוליוודי עם סיפור חלש ומסר חלש אף יותר, לכן בחרתי להדיר את רגלי מהקולנוע בסתיו שעבר, וחיכיתי שיגיע לספרית הוידאו השכונתית.

     

    מי ינצח בעונה הסופית בהחלט של "הישרדות"?

     

    כשצפיתי בסרט הצפוי (שורש: צפיה), והמיושן להחריד למרות האפקטים של מחשבי העל, נזכרתי בשיר של טום לרר ששמו בתרגום חופשי "כולנו נלך ביחד כשנלך". הנה כמה שורות מהשיר:

      

    כשאתה הולך ללוויה,

    עצוב לחשוב שבמוקדם או במאוחר

    אלה שאוהבים אותך יעשו כך עבורך

    ואולי חשבת שזה טרגי

    ... לחשוב על כל הדמעות שהם יבכו

    אך אל תדאג

    ... כי אם הפצצה שתיפול עליך

    תיפול גם על חבריך ושכניך

    לא ישאר כאן אף אחד לקונן

     

    וכולנו נלך ביחד כשנלך...

     

    כשטום לרר שר את השיר הזה בתקופת המלחמה הקרה, בליווי נגינתו בפסנתר, הוא דיבר על שואה גרעינית שלא תשאיר מאחור אף אחד. יוצרי הסרט 2012 הפקידו בידי נבואות המאיה ואמא טבע את המשימה הקשה להביא את יום הדין ולאסוף את כולנו לאבותנו ביום אחד חסר מזל. "הזהירו אותנו!" נכתב בכרזת הסרט, בהתייחסות (לכאורה) לנבואות בני המאיה ובתצפיות אסטרונומיות שנגנזו על ידי הממשלה ובעלי השררה.

    אך הסיפור האובדני שסופר בתקופת המלחמה הקרה, בסרטים, שירים, קברטים, וסרטים דוקומנטריים, נמשך מעבר להתפרקות ברית המועצות, והיום ניתן למצוא אותו בסרטי אסונות כמו 2012, הרפתקאה בפוסידון, טיטאניק, והסרטים על אסון התאומים. אפשר להביא עוד דוגמאות לרסיסי תרבות שגורמים לכולנו להרגיש אובדניים באופן מאוד מסוים, אבל לכולם מוטיב משותף אחד – יום הדין יגיע, והוא לא ממש תלוי בנו. כל שנותר הוא להמתין ולראות מה יהיה, ולקוות לחיים אחרים אחרי או למוות מהיר תוך כדי.

     

    ומה המאיה אומרים על זה?

    מוטיב תרבותי זה מתאר נקודת מבט מערבית ותאיסטית, ואין לו קשר לתרבות המאיה, או לכל תרבות אחרת שאינה מערבית, כלומר יהדות-נצרות ואיסלאם. תרבות המאיה, למשל, מחשיבה את האדם כחלק בלתי נפרד מהטבע ומהבריאה כולה. האדם איננו נזר הבריאה ואיננו תכליתה, ולכן המעורבות שלו בסיפור הבריאה איננה בשליטתו המלאה.

    לוח המאיה מדבר על התמרת התודעה בכל רמות הבריאה. כל הבריאה מטפסת יחד במעלה הפירמידה הקוסמית והאבולוציונית. האדם, אומנם, מודע להתפתחותו ומסוגל לחוש את פעמי הזמן המאיצים ואף לספר את סיפור ההיסטוריה הפרטית, הלאומית, והגלובאלית, כפי שהם מצטיירים דרך עיניו. אך השינויים שהוא מודע להם אינם בלעדיים לחווייתו, והם אוניברסליים בכל רמות הבריאה.

    במילים אחרות, השינויים התודעתיים להם אנו עדים בתקופה זו מתרחשים ברמת המיקרו והמאקרו כאחד.

     

    ממחקרים, ניסויים, ודיונים שערכתי בתורת תרבות המאיה, אוכל לצייר תמונה אחרת לחלוטין מזאת המצטיירת בסרט 2012 ובמוטיבים תרבותיים מערבים אחרים שעוסקים באחרית הימים וקץ הזמן. להבדיל מהקוריוז שבסרט, התמונה שאני מציע ממשיכה ככל האפשר את המוטיבים התרבותיים המקוריים של שבט המאיה, מהתקופה הפרה-קלאסית (2000 לפנה"ס) דרך מפלת האימפריה המאייאנית במאה ה- 15 לספירה, ועד ימינו.

     

    קוקולקאן בתפקיד בודהה

    לפי אחת התאוריות הרווחות כיום בחקר תורת המאיה, מבנה לוח השנה האבולוציוני/קוסמי (אשר מסתיים, לכאורה, ב- 21 בדצמבר 2012) דומה למבנה הפירמידות הרבות הפזורות בג'ונגלים של גוואטמאלה, הונדורס, ודרום מקסיקו. דוגמא מובהקת למבנה זה ניתן למצוא בפירמידת קוקולקאן בצ'יצ'ן איצ'ה:

    ''

     

    רוב הפירמידות, שסביבן בני המאיה בנו את עריהן הענקיות, מורכב מתשע קומות ומבנה עליון, אליו מוביל גרם מדרגות אחד או יותר. ובהשאלה, לוח השנה הקוסמי מורכב אף הוא מתשע עידנים, כאשר כל אחד מהם מייצג רמה חדשה וגבוהה יותר של תודעה.

    מבנה העידנים של המאיה מאופיין באופן הבא:

    • העידנים כולם מסתיימים יחד במרכז הפירמידה.
    • כל עידן "יושב" על כל העידנים שקדמו לו (בדומה לתשעת הקומות של הפירמידה).
    • כל עידן קצר יותר מזה שעליו הוא יושב; גם מאפיין זה ממשיך את ההשוואה לפירמידה. לפי תיאוריה זו, מדובר בפקטור של 20. כלומר, אם למשל עידן אחד אורך 400 שנה, זה שיבוא אחריו יארוך רק 20 שנה.

    בהמשך לאותו קו מחשבה, המבנה העליון של הפירמידה משול בלוח השנה הקוסמי של המאיה למקום שבו נמצא את עצמנו לאחר שתשעת עידני הבריאה והתודעה יגיעו לכדי מיצוי. בעידן זה, שנמצא מעבר לתשעת העידנים, ארבעת הפאות של הפירמידה יפגשו לראשונה מאז שהטיפוס החל, והנוף יהיה מוחלט (כמו בפנטהאוס, נגיד).

     

    אז איפה אנחנו היום?

    לפי לוח המאיה, ההיסטוריה האנושית, יחד עם שאר הבריאה (שהרי אין הבדל ביניהם), נמצאת בסוף הקומה השמינית של הפירמידה. לפי המודל המוצע, הקומה השמינית מייצגת עידן שנקרא עידן הגלקסיות (להלן טבלה ואיור). עידן זה החל בתחילת שנת 1999, והוא יסתיים יחד עם כל העידנים בסוף 2011.

    רק כדי לקבל סדר גודל של מבנה הזמן לפי לוח זה, ב- 1997 למשל, ההיסטוריה הייתה ממוקמת בסוף הקומה השביעית, שאת הטיפוס עליה התחלנו במאה ה- 18 עם תחילת העידן התעשייתי.

    כפי שציינתי קודם לכן, כל עידן קצר מזה שקדם לו פי 20. לפיכך, הטיפוס מהקומה התשיעית לפנטהאוס יערוך שנה אחת בלבד – 2011.

     

    ''

    מבנה לוח השנה הקוסמי של המאיה עם ציון התקופה הנוכחית. כל עידן מחולק ל- 13 חלקים שווים. בעידן השמיני (הנוכחי) כל חלק כזה אורך 360 יום (טוּן אחד)

     

    מה רואים בתמונה הגדולה?

    להלן טבלה1 המסכמת את העידנים, אורכם בשנים רגילות (טרופיות), והאירוע בהיסטוריה אותו ניתן לסמן כאירוע מכונן אחד. הלוח הנבואי של המאיה היה מבוסס על שנה בת 360 יום שקראו לה טוּן. מדובר בשנה שהיא לא טרופית, כלומר לא מבוססת על מחזור השמש. 360 יום נחשב באסכולת המאיה כשנה גלקטית.

    עידן               מספר      אורך העידן בשנים טרופיות     אירוע מכונן

      

    אוניברסום         9          13*20 יום = 0.72 שנים          ???

    גלקסיות***        8          13*200 טון = 12.8 שנים        אינטרנט והכפר הגלובאלי

    כוכבי לכת         7          13*201 טון = 256 שנים         תעשיה

    לאומים             6          13*202 טון = 5125 שנים       שפה כתובה

    פרובינציות        5          13*203 טון = 102 אלף שנים   שפה מדוברת

    שבטים             4          13*204 טון = 2 מיליון שנים      הומו סאפיאנס

    משפחות           3         13*205 טון = 41 מיליון שנים     קופים ראשונים

    יונקים              2          13*206 טון = 820 מיליון שנים   חיות ראשונות

    תאים               1          13*207 טון = 16.4 ביליון שנים   חומר, המפץ הגדול

    *** העידן הנוכחי, עד תחילת 2011

    1 על פי ד"ר קארל יוהן קלמן, חוקר מאיה משטוקהולם שפועל בארה"ב, מתוך ספרו The Mayan Calendar – Solving the greatest mystery of our Time

    לסיכום

    באופן אישי אוכל רק לציין שלא פלא שניתן לחוש את האופן שבו הזמן מאיץ. לפי מודל זה, מה שקרה מבחינה התפתחותית, אבולוציונית ותודעתית במשך 20 שנה בסביבות שנת 1945, למשל, לוקח רק שנה בשנת 2010. אפשר למצוא טיעונים לסברה זו לכאן או לכאן, אך חשוב לקחת בחשבון את כל הרשמים שאנו קולטים וחשים, כולל מחקרים בשיטות מדעיות ומאידך – גישות תרבותיות בכלל בעבר ובהווה.

    סדנה חדשה בנושא נפתחת בקרוב בחיפה! לפרטים נוספים:

    http://cafe.themarker.com/post/1912837/?last_method=create

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/12/10 14:00:
      ובכיכובך -
      http://cafe.themarker.com/post/1905015/
      בתודה - אלי.
        3/12/10 07:11:
      איך אפשר להתיחס ברצינות להבלים של אינדיאנים שאפילו לא הצליחו לחשב שבשנה יש 365 יום ושלא הצליחו להפיק ברזל חיו עד גיל 40 במקרה הטוב והושמדו משפעת. ובאותה נשימה לזלזל במיטב המוחות והיצירה של התרבות האמריקאית שהעיפה את האנושות לפסגות טכנולוגיות ולקידמה רעיונית.

      האפקטים בסרט מדהימים.
      המסר מאחורי הסרט שיש תקווה לרוח האנושית אל מול איתני הטבע חשוב ומעודד.
      והסרט מרתק.
        2/12/10 19:19:
      קצת מזכיר את חוק מור בענף המחשבים אם כי הם שונים וזה לא ממש חוק מתימטי.
      ההתקדמות הטכנולוגית במאת השנים האחרונות עולה על כל ההתקדמות הטכנולוגית בהיסטוריה האנושית.
        2/12/10 19:19:
      קצת מזכיר את חוק מור בענף המחשבים אם כי הם שונים וזה לא ממש חוק מתימטי.
      ההתקדמות הטכנולוגית במאת השנים האחרונות עולה על כל ההתקדמות הטכנולוגית בהיסטוריה האנושית.
        1/12/10 11:36:

      הטבלה על אורך העידנים נראית מענינת. ככל שההיסטוריה והטכנולוגיה מתקדמים אורכה של כל תקופה לוקח פחות זמן.