אני לא נוהג לכתוב הספדים. הרבה אנשים מפורסמים מתים מדי שנה ותמיד נדמה שפעם לא מתו כל כך הרבה. זה נכון, מן הסתם, כי פעם לא היו כל כך הרבה מפורסמים. זה כמו שכמות תאונות הדרכים בהכרח תעלה בהתאם לעליה במספר כלי הרכב על הכביש. לסלי נילסן שונה, כי הוא מעורר בי תחושה שחייבים להוסיף עליו עוד מילה. הפייסבוק שלי היה מלא השבוע בסטטוסים אבלים וקישורים להספדים וידיעות על מותו. אני מודה שחלק מההצפה היא באשמתי. משהו באדם הזה סוחט ממני סימפתיה שלרוב לא קיימת בי כלפי שחקנים שמתים בגיל מתקדם. כולם מתים בסופו של דבר, אבל לא כולם משאירים חור בצורת לסלי נילסן.

הוא התחיל כשחקן דרמתי ונעשה מפורסם בזכות הסרט "הפלנטה האסורה" ובזכות אופרות סבון בהן גלם תפקידים רציניים. אם מפתיע אתכם לגלות זאת, אני מניח שגם בעיניכם, כמו בעיני רוב העולם, נילסן מזוהה בלעדית עם קומדיות פרועות. הוא נראה כמו אדם רציני, מגיש חדשות או אפילו כומר, אבל הייתה לו נשמה של ליצן. ג'ים אברהמס והאחים צוקר, השילוש הקדוש של הקומדיה המודרנית, היו הראשונים לחשוף את הנשמה הזו בסרט "טיסה נעימה". הם עשו זאת בדיוק להפך ממה שמצפים. הם נתנו לנילסן להיות אותו טיפוס רציני ושקט, עם מבט דרמתי בעיניים, כאילו הרגע חזה בתאונת שרשרת של משאית יתומים, אוטובוס מלא נזירות וסנטה קלאוס. ההבדל היחיד מהתפקידים הקודם שעשה, הוא שנילסן אומר בסרט כמה שורות מטופשות וחסרות הקשר להפליא. התגובה הכל כך זכורה שלו למשפט "Surely you can't be serious" היא תשובה רצינית שבסופה הוסיף "and don't call me Shirley". כשהוא מדבר אל הנוסעים במטוס ומנסה להרגיעם, הוא מדבר באותה רצינות שרופא אמיתי היה נוקט במצב כזה, אלא שאפו מתארך ככל שהוא מאריך בשקרים. יש לו מבט של מישהו שמודע לבדיחה ולתגובת הצופים, אבל התפקיד מחייב אותו להישאר רציני.

התפקיד של נילסן ב"טיסה נעימה" הוא קטן יחסית ורחוק מלהיות מוקד העלילה. עם זאת, הוא שנה לחלוטין את מהלך הקריירה שלו. נילסן המשיך לשתף פעולה עם הצוקרים ואברהמס בסדרת הטלוויזיה המשטרתית "Police Squad" ובסרטי "האקדח מת מצחוק" המבוססים עליה. הוא נהיה כל כך מזוהה עם קומדיות פרועות, שהוסיף לגלם תפקידים ראשיים גם בפארודיות על סרטי חלל, הנמלט, משימה בלתי אפשרית, סרטי ריגול ובגרסה הפרועה של מל ברוקס לסיפור דרקולה. הוא הופיע גם בתפקידים קטנים בחלק מסרטי "מת לצעוק" ודומיהם ונחשב לדבר הטוב ביותר בהם (לא שזה קשה במיוחד). בשלושים השנים האחרונות לחייו, נילסן השתתף כמעט אך ורק בתפקידים קומיים ולא עשה אפילו תפקיד דרמתי אחד שנצרב בזכרון (אולי חוץ מיצירת המופת "גלשני הנינג'ה").

מה שמיוחד במוות של לסלי נילסן הוא שבאמת לא יהיה עוד אחד. יהיו עוד המון כוכבים קומיים, אבל אף אחד מהם לא יכנס בדיוק לנעליים של פרנק דרבין. דרוש שילוב כמעט בלתי אפשרי של תכונות כדי להצחיק כל כך ולעשות דברים כה מופרעים על המסך, מבלי להראות פחות מרציני לחלוטין. לסלי נילסן היה השילוב הנדיר הזה, הראשון וכנראה שגם האחרון מסוגו. את כל ההספדים האלה הוא מקבל, בצדק, כי גרם לאנשים לצחוק וימשיך לגרום גם בעתיד.