
הגבר....
************************* אותו גבר, להלן הצייד, מוצא את עצמו לכוד בתוך זוגיות חסרת ריגושים, מהרגע שכף רגלו חוצה את סף הבית, הוא קמל, נובל, נועץ מבט מזוגג בטלויזיה, הוא מתחיל לחפש תחביבים, בעיקר בתחום הספורט, מכון כושר,ריצה, אופניים, טניס לילי, משחקי פוקר עם חברים, כשכל תכליתם לייצר אליבי לסטוץ מזדמן או מתמשך, האשה מצידה , טרודה, היא לא מבחינה בסימנים מיד, היא מקננת, עובדת, מגדלת ילדים, מטפחת את הבית, מבשלת תבשילים, אך אט אט היא מתחילה להבין, שבעצם היא לא מעניינת את הצייד, היא משנה תסרוקת, צובעת לבלונד, והוא אפילו לא מבחין, בתסכולה היא נופלת לזרועותיו של הראשון(צייד אחר) שרומז לה שהיא אטרקטיבית, היא מביטה בו , בוהה בטלויזיה או ישוב מול מסך המחשב, ומחשבות בראשה: אני אשה עצמאית, מה אני צריכה את הסמרטוט חסר החיים הזה? והוא מצידו מחשבה אחת מתרוצצת במוחו: חופש, חופש, חופש, וכך מתפתח לו משבר, מי שצלח את משבר גיל הארבעים , יפול במשבר גיל החמישים, ומי ששרד את השישים הוא אבוד, הם ישארו יחד , ימררו את החיים זה לזו, או יצעדו אט אט לתוך הזיקנה.. האם צריך להספיד את מוסד הנישואין? על כך בפוסט הבא...
|
איש צרס
בתגובה על נאורות....
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הצלחת לתאר בדיוק רב את המציאות העצובה ברוב הבתים בעולם וכל זה קורה בגלל שבני / בנות הזוג נתפסים על ידי בני או בנות זוגם כדבר ברור מאליו.
אולי מוסד הנישואין כבר להיט, אבל אין תחליף לזוגיות.
נישואים זה דבר לא טבעי....
כן.
אנחנו חארות.
אנחנו לא דפוקים מלידה,
זה לא מום מולד.
זה פשוט,
דפק שנוצר,
בגיל שמתחיל לעמוד לנו,
והסימפטומים שלו מגיעים,
בגיל ארבעים.
דיאבוליק.