ברחוב הצבים נמלטו מביתם והחלו לזחול הפוך.
בדמעות הכוכבים זרחה שמש עם קוצים.
בבתים קטנים מטפסת נשמה שברחה, 
פרפר לבן לתהילה משלימה.
הוא שמע אותה קוראת בצרחות. 
בזמן שהיא נתפסת בין הכריות.

את הפיכחון שאני מגלה ונושקת מבלי לגעת.
בחוץ הכל חשוך שום דבר לא נחוץ ,לפנים ההדק לחוץ.
אנשים פונים שמאלה לעבר חיצים ירוקים, 
מנסים לאכול עולם ושורקים.

את הפיכחון שאני מגלה ונושקת מבלי לגעת.

בסופו של פסוק מסתתרת נקודה נעלמת

כולם רצים אחרי האור אבל היא משתתקת.

כשאלוהים גדול בכל דרך שהיא תבחר,

 הפיכחון שאני מגלה ונושקת מבלי לגעת.