צמר-גפן. צמר-פלדה
הכי טעים זה פרות קדושות. הנה אני עושה בי שחיטה (חותכת נימים שתפרתי בקפידה) שישובו לגדול, כמו שהניסיון מלמד (וכמו שאני מכירה) ------------ בכביש החוצה (שומרון יפה וקשה. קדום ולא רדום) היה ריח של שריפה. לא יכולתי לדייק יותר מרוח המקרה (מה-קרה?) שהביאה אליי את הריח שהתערבב (התערב) בריח-עור-חרוך שהלך וחזר היום כמה וכמה פעמים-פעימות לקראת שבת לכו (כלו) ונלכה (אפשר להגיד הרגשה שנהלכה ממני ואליי ללא הפסקה?) ------------- באנו חושך. איזה באסה (דוקא חג יפה, חנוכה) ------------- ניסיתי לכתוב על משהו אחר (אחרי) לגמרי (נגמרתי) אבל לא צלח בידה של ידי (זו שכותבת וזו שמוחקת אותי) -------------- ראיתי היום פה: מסביב לעולם בשמונים יום. לפעמים אני נזכרת שאני אמות. אז בעצם העולם מסביב לאדם (בסביבות) שמונים שנה (מצד שני, לאו דוקא) ------------- מול האור בקצה ה מנהרה אני מרכיבה משקפי שמש
(ד. פרץ) --------------
-------------- עברו לי בראש (נפתחה היום מנהרה בת שמונה דקות) גסויות קשות-קשות לצד רכויות נוזלות-נוזלות ----------- אני יודעת (לרוב. ולמיעוטים) לתת שמות על ידי דברים (מילים) להרגשות או דברים (אחרים) שעוברים עליי ובי אבל עכשיו כמו אזל מלאי-מילים (שק טהור-מאור-שחור שלי) ------------- בכניסה לאריאל נסע לפניי אוטובוס (אפיקים. קו שמונים ושש) ועליו מאחור מדבקה (בעצם אותי-יות שהן מדב-קות): הבלתי אפשרי הוא לפעמים הבלתי מנוסה חשבתי: אני מנוסה בבלתי אפשרי ------------ לא האמנתי ואם האמנתי (לרגע מפוכח-מסובך אחד) אז הסטתי את האמונה הזו (לכי מכאן. מיד) -------------- תדה-מה? ------------- תהודת הזיעות (כמו ניע) שלי הי-טל-טלה (וטלה עם פעמון באחו. זו מחשבה נעימה) ---------------- נטרפו לי הקלפים, נטרפו לי הנוצות. אני רצה בכבישים וחולמת צמרות ------------ זה כמו ללכת בחלל (חלל זה כמו מחוּלל ונשמע לרוב ריק ועקר. לי זה טיול מחוֹלל כזה מלא ופורה) לא תלויה בכוח המשיכה או הכבידה (שני חברים יצאו לדרך. מכה בברך איפה שמתקופפת הנשמה) אז חלל. וארמ-סטרונג (יד חזקה) אני צריכה למצוא בתוכי עכשיו כדי לא לנזול מרוב ש. -----------------
----------------- וזה כבר חנוכה. מי חנה איפה בכ"ה. חנייה-לטווח-ארוך-וזה-בכלל-אדום-לבן ------------ נרותיי הזעירים מה רבו הסיפורים. את השיר הזה תמיד אהבתי בגלל מילה אחת ויחידה: ילאט (מילה מהמשובחות). לי ילאט האור (ילחש ממש ממש) ומבט אחד מספיק כדי לראות שילאט זה גם טלאי (ואני לא אוסיף על זה דבר) ------------ התעצמנו מאז. התרסקנו מעט ------------- פעם ראשונה לעונה הערב הדלקתי את התנור במקלחת על-שתיים. נר-ראשון לקור-קורה-בלילה -------------- ורעש של נעלי בית (נגררות. זה בית) ושימי עלייך ת'פליז את אחרי מקלחת ------------- נרות חנוכה זה נחמד אבל תמיד תישאר לי חיבה עזה (רבה יותר) לשמן ופתילות. ונזכרתי אמא במטבח מגלגלת צמר גפן לחוטים דקים ולא אחידים בעוביים (מה שיוצא) אני בחצר משפשפת חנוכיה (מסוג של מתכת) בלימון וחול וצמר פלדה יבש. ולא חילקו לכבוד החג כסף (דמי). בכלל, אף פעם לא היה אצלנו כסף מיותר לחלק. אני חושבת שהחוסר העשיר אותי (אז לא חשבתי ככה. קינאתי) ----------- ואם עושר (כמו ילדה) קיבלתי מתנות שנכנסו לי לדם ולגולגולת. ציור וכתב סתרים והתרגשות שהביאה דמעות. זה אושר כמו של פעם. בחיים. (שמור לי בחדר של לב)------------- עונת הנדידה (השמיים מלאים) ציפור יחידה ---------- הלילות שלי מחלימים ונפצעים בין ---------- מילים גסות לא עושות לי את זה. מילים מדברות-לב מונח בניתוח לב פתוח- כן (ואני שונאת לראות דם) ----------- לילה ויום סביבוננו ייסוב וייסוג. את הלב נאכל (לרוב) ----------- יאללה ני-סים ויאללה פלא-אות ------------- אני מתקרבת ואז נבהלת ונצרבת וצרבת ועקמת ושפעת (זה לשון השפעה. ולפעמים זה מרוב השפע) ---------------------
--------------------- אני אוהבת את כל מה שקשור במילה: הנחה. שאפשר להניח כל מיני הנחות (יסוד וסוד), וזה גם לשים משהו (בעדינות) וזה גם מנוחה (שזה דבר רצוי מאוד) וזה לשלם פחות כסף (מי לא?) וזה גם מנוח (למתים יש קסם, אין-מה-לשות) ומנח (זו טובה. זו הצורה של ההנחה. וצורה יפה למילה) ומנחה (תפילה, מתנה וקורבן ביחד) ואפשר גם להגניב איזו אנחה אם אנחנו כבר פה אבל זה בעיקר
מונחת
בשקט רגע |