יום שבת בבוקר. הזוגי והאוצרית אוכלים ארוחת בוקר. מביטה בהם מהצד. מתמוגגת. מקשיבה להם: הם מנהלים שיחה ערה. האוצרית – עם הקול המתוק שלה, מפזרת פנינים. הזוגי – עונה לה, שואל שאלות, מסביר לה. שיחה ערה מתנהלת ביניהם.
והלב שלי מתרחב. מתרגשת. הרגעים הקטנים של החיים. הרגעים שבשבילם שווה לעבור הכל!
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נכון.
החוכמה לנצור אותם
ולא לאבד אותם בדרך...