כותרות TheMarker >
    ';

    אזוטרי, אקלקטי ואידיוסינקרטי

    אזוטרי הוא דבר סודי הידוע רק למביני עניין.

    מקור המילה הוא ביוונית, במילה esoterikos, שפירושה "שייך לחוג הפנימי" (esōteros הוא "פנימי").
    השימוש המקורי במושג מיוחס לאריסטו, הפילוסוף היווני, שחילק את הידע לשניים: ידע אקזוטרי (חיצוני), שהוא נחלת הכלל, וידע אזוטרי (פנימי), הידוע רק לאנשי סוד.
    מיוונית: έσώτερoς
    ביטויים קרובים: "ליודעי ח"ן" (=חכמת הנסתר).

    אקלקטי - לַקטָני, נאסף ממקורות שונים, נלקח מכאן ומשם.

    אידיוסינקרטי - An idiosyncrasy is an unusual feature of a person. The term is often used to express eccentricity or peculiarity.
    The term idiosyncrasy originates from Greek ἰδιοσυγκρασία [idiosynkrasía], "a peculiar temperament", "habit of body" (ἴδιος, [idios] "one's own", σύν, [syn] "with" and κρᾶσις [krasis] "mixture").

    כלומר - אולי אני רוצה להגיד שאני מיוחדג'ת. אבל בעצם לא מובנת. נחשבת מוזרה. לא מתאימה לאף תבנית. לגמרי אחרת.
    (כמו שכבר אמרו מונטי פייתון:
    And Now for Something Completely Different)

    0

    המפוזר

    2 תגובות   יום חמישי, 2/12/10, 13:50

    המפוזר מכפר אז"ר

     

    איש אחד היה בעיר,

    כל תינוק אותו הכיר

     

    זה האיש המפוזר -

    המפוזר מכפר אז"ר.

     

    קם בבוקר המפוזר

    ויושב על המיטה,

    ושואל: ישנתי כבר,

    או שכבתי זה עתה?!

     

    זה שבחלון זורח

    שמו הוא שמש או ירח?

     

    עת לקום או עת לישון?

    לא כתוב על השעון!

     

     

    והרי ברור כשמש

    ועכשיו אני נזכר,

    השעה הייתה כבר אמש

    תשע, אז היום - מחר!

    אוי לי, אם עכשיו מחר -

    כבר אחרתי כל דבר!

     

    הנה כך הוא המפוזר -

    המפוזר מכפר אז"ר.

     

    במברשת נעליים

    מצחצח הוא שיניים,

    נעל על רגלו נועל

    ובקערה טובל.

     

    שם גם ספר גם צלחת

    על כסא שבמקלחת

    ובמטבחו בינתיים

    כל הזמן קולחים המים.

     

     

    הנה כך הוא המפוזר -

    המפוזר מכפר אז"ר.

     

     נרטבה רגלו במים -

    חיש נועל הוא ערדליים

    ועל זוג הערדליים

    מנסה לשים גרביים,

    וחושב: 'מוזר מאוד,

    נעלי כל כך צרות!'

     

    הוא אוהב משטר וסדר

    אך הסדר מסובך,

    לך ומצא דברים בחדר,

    בפרוזדור ובמטבח.

     

    שעונו הוא בצנצנת,

    משקפים במקרר,

    במקלחת השמנת,

    המגבת בחצר.

     

    הנה כך הוא המפוזר -

     המפוזר מכפר אז"ר.

     

     כאשר דוחפים אותו

    הוא אומר: 'סליחה'

    כשבבוקר פוגשים אותו

    הוא אומר: 'ליל מנוחה'

     

    'לבריאות' הוא אומר

    כשנכנס אורח,

    ולאיש מתעטש

    הוא אומר: 'חג שמח'.

     

    הוא חושש מכאב אזניים,

    מנזלת, משיעול,

    מטריות לוקח שתים

    ביום גשם לטיול.

     

    והביטו מה יצא לו

    איך יצא מן המבוכה:

    מטריה סגורה למעלה -

    כלפי מטה - הפתוחה!

     

    הוא יוצא, דלתו פותח,

    ורוצה אותה לסגור -

    אבל אי הוא המפתח?

    אין מפתח, יש רק חור.

     

    מפשפש הוא בארנק

    ומוצא זנב של דג.

    מפשפש בכיס של שמאל

    ומוצא שם חור גדול,

     

    ובכיס ימין - מחברת

    שחיפש אותה אתמול.

     

    מנער גם תיק גם גרב

    גם סדינים - אבל לשוא!

    מפתחו נמצא בערב

    בנרתיק של משקפיו.

     

     

    הנה כך הוא המפוזר -

    המפוזר מכפר אז"ר.

     

    בלי פיקפוק ובלי היסוס

    הוא נכנס לאוטובוס,

     

    כי רצה בצהרים לעלות לירושלים

    ברכבת אחרונה החונה בתחנה.

     

    רץ האוטובוס ברחוב,

    מסביב קהל לרוב.

     

    עוד סמטה ועוד פינה

    אך איה התחנה?

     

    אז פנה המפוזר,

    לנהג וכך אמר:

     

    'אדוני הואילה נא,

    יש לי בקשה קטנה:

     איפה פה האוטונע?

     

    אבקש ברוב נימוס

    לעצור בתחבוס...

    כי - סליחה - אני אנוס

    לעבור מתחבוס

    לרכבת החונה

    באוטונע!'

     

    הנהג הבין הכל

    וצחק בקול גדול,

    ועצר

    ואמר:

    "הלא זהו המפוזר -

    המפוזר מכפר אז"ר!'

     

    והנה בתחנה הוא,

    רכבות יצאו ובאו,

     

    הנוסעים יורדים-עולים

    וחורקים הגלגלים.

     

    רק קרון בודד אחד

    מנותק עמד בצד,

     

    לא המה ולא חרק

    הקרון המנותק.

     

    רץ המפוזר אליו

    ונכנס בו וישב.

     

    'כן יש לי מזל היום,

     כי מצאתי פה מקום!'

     

    טוב לנוח ברכבת,

     מה נעים בתא לשבת - 

     

    בקרון אין אף אדם,..

    המפוזר מיד נרדם,

     

    כך ישן הוא שעתיים

    ופוקח העיניים.

     

    הקרון לא זע, לא נע,

    כנראה זו תחנה!

     

    הוא את החלון פותח,

     מבטיו סביבו שולח,

     

    ואומר: 'הגידו נא,

    מהו שם התחנה?

     

    איפה זה חונים בנתיים?

     כבר קרובה ירושלים?'

     

    ועונים לו כך בערך:

    'הוי עוד רחוקה הדרך'.

     

    הנה כך הוא המפוזר -

     המפוזר מכפר אז"ר.

     

    שוב ישן הוא שעתיים,

    שוב פוקח העיניים,

     

    שוב רואה הוא כי חונה

    רכבתו בתחנה.

     

    מהומה, קרונות, פסים,

    רץ לו אץ לו קהל נוסעים.

     

    הוא שואל: 'הגידו נא

    מהו שם התחנה?

     

    בודאי כבר צהריים

    ואני בירושלים?'

     

    ועונים לו מסביב :

    'לא, אתה בתל – אביב.'

     

    " תל אביב? " "אכן , אכן,"

    שוב שוכב הוא וישן.

     

    את סופו אין איש יודע, 

    את קיצו אין איש מכיר.

    כנראה הוא עוד נוסע

    ונשאר בזו העיר.


    בוקר, ערב, צהריים –

    רחוקה ירושלים.

     

    הנה כך הוא המפוזר –

    המפוזר מכפר אז"ר.

     

     

    _______________________________________________

     

    הפוסט הזה היה פרטי, אבל בגלל שאין למצוא את "המפוזר" באינטרנט, החלטתי לפתוח את ההקלדה הזו שעשיתי, לציבור.

    השיר של לאה גלודברג,

    נכתב על פי שיר/פואמה בחרוזים ממקור רוסי

    של מהרשק.

    (האם יורשיו מקבלים תמלוגים מההוצאה לאור של לאה גולדברג???? תמהתני)

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/2/11 14:23:
      "תרגמו" עוד משהו שלו לעברית?
        3/2/11 11:59:
      מהרשק היה משורר ילדים דגול :)

      ארכיון

      פרופיל

      עידנהנחושת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין