זוכרים את הפרק הזה ב"חברים" שגנבו לרוס את הסנדביץ' מהמקרר בעבודה? היה מצחיק, אה? אותי בכל אופן זה הצחיק. במחשבה שניה אני לא דוגמא, אותי כל דבר שקשור ל "חברים" מצליח להצחיק. במציאות זה פחות הצחיק אותי. זה אמנם לא היה סנדביץ' זה היה "רק" יוגורט, אבל זה היה מעצבן לא פחות. 

איך אומר ההוא מהסרט "הלהקה" "לבן...זה רק לבן..הנה לבן...עוד לבן" תוך כדי שהוא מעיף את הלבן על הפנים שלו. נכון זה רק לבן (או יוגורט) אז למה לעשות מזה סיפור גדול? כי זה מעצבן!! זה לא היוגורט זה העקרון. 

ניגשתי למקרר בעבודה היום בבוקר כדי לקחת את ארוחת הבוקר שהכנתי לעצמי. יוגורט עם גרנולה. הקופסא עם הגרנולה עוד חיכתה לי. היוגורט קיבל רגליים. ואני מוצאת את עצמי עומדת מול המקרר הפתוח חסרת אונים. בודקת אולי לא גנבו אולי רק הזיזו. מי הזיז את היוגורט שלי? אף אחד לא הזיז כלום. נעלם כאילו לא היה.

ואין לך הרבה מה לעשות חוץ מלהתעצבן, לעשות פרצוף נעלב או המום ולשמוע את הסובבים לך אומרים "נו באמת זה רק יוגורט"....ולהתעצבן עוד יותר שהם לא מבינים. אז הכנתי שלט ותליתי אותו על המקרר וביקשתי מהעכבר שלוקח אוכל לא שלו שיפסיק. בידיעה שזה לא ממש יעזור, אבל הרגשתי צורך לעשות משהו ולא לחזור לסדר היום. משטרת היוגורטים ממש