sea-fruit & prozac
פוסטים פופולאריים
-
הפואטיקה של האשמאיות
20/12/08 | 971 צפיות
-
מבוגר קטן
17/8/08 | 1022 צפיות
-
חנוכה בסוטרייה
25/12/08 | 1008 צפיות
-
למה פרוזאק?!
17/5/09 | 2366 צפיות
-
יום רגיל בתכלית
17/12/08 | 1318 צפיות
-
אי-רוטיקה
22/11/08 | 1070 צפיות
פוסטים אחרונים
הנה מגיעים כל חכמי ה"אמרתי לכם" !
לומדים רק כשקורה אסון "המוח היהודי" כנראה לא מסוגל לקחת בחשבון דברים שטרם קרו. תראו לנו שמישהו באמת יכול למות מזה, ואז אולי נקשיב אורן עילם פורסם: 03.12.10,
זוהי כותרת המאמר בווינט שפורסם היום. הנה המאמר המלא, שבו מתפייט לו הכתב בצדקנות רטורית מרהיבה, שכאילו לא נכתבה אלא כדי לספק עבורו תחושת עליונות חמימה מתוקף אותו ה"אמרתי לכם" הגליציינרי, מבלי אפילו טרח להיות זה שאכן התריע לפני פרוץ האסון ...: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3993560,00.html
אז יש לי כמה מילים לענות לו על כך שלום לך, אורן עילם אנחנו לא מכירים, ולמרות זאת עצבנת אותי כל כך קל לומר "בישראל לומדים רק כשקורה אסון". זה קל, כי זה נכון לגמרי . אלא, שלמרות התוצאות הטרגיות, זו עדיין ההתנהלות המובנת, ואפילו הגיונית, לא רק בישראל כמדינה, אלא בהתנהלות של כל פרט, וגם באופן ההנהלות של מדינות אחרות. הטעות הלוגית עם המשפט הזה, מהווה, באופן פארדוקסלי, גם את ההסבר לכך.
והבדיחה הזו מסבירה אותה בקלות: אדם מתפרץ על חברו בזעם: לא גילית לי, שהרכב שמכרת לי הוא אוטו אחרי תאונה! המוכר עונה לו בשלווה: היית מעדיף יותר, שאמכור לך רכב לפני תאונה? כל רכב, גם כזה שעבר תאונה, הוא רכב לפני תאונה, בפוטנציה. הרבה מאד אסונות אפשריים אורבים לנו בכל פינה. אלא ששמיכת התקציב, של משק בית אחד, כמו של מדינה, תמיד קצרה מדי. אני מרשה לעצמי לנחש, שגם לך, אורן עילם, אין ביטוח מקיף , נגיד, כנגד שריפות ורעידות אדמה . וגם אם יש לך, האם אתה נבדק בקביעות כנגד כל תחלואה קטלנית אפשרית? האם אתה בודק בכל יום ויום את מצב הבלמים ברכב שלך? האם הממ"ד בביתך מצוייד ובדוק? האם המקלט לא משמש כמחסן? הזמנת מקלט אטומי, לאחרונה? אתה בודק כל אדם לבוש במעיל לפני שאתה עולה על אוטובוס? לומד את מסלולי הטיסה ומזג האוויר לפני שאתה עולה על טיסה? כל אלו הם בגדר פעילויות הגיוניות למניעת אסונות בעלי סיכוי סביר להתממש. אלא שאף אדם לא יכול לנהל חיים נורמליים כשכל משאביו מוקצעים להישמרות מפני כל תרחיש אפשרי ההתנהלות שלנו היא תמיד בבחינת פשרה בין ה"חיים" , לביו התגוננות מפני אסונות המאיימים עליהם. טבעי, שהאסונות שאנחנו בוחרים להקצות עבורם משאבים הם אלו שהם גם בעלי הסבירות הגבוהה יותר, ומבין כל אלו – האסונות ה"פופולאריים" ביותר. כשזוג חברים מתגרש – זה אות לבדק בית בזוגיות שלנו. כשמישהו קרוב עובר טראומה רפואית, אנחנו הולכים להיבדק כדי לשלול את קינונה של אותה מחלה, שהפכה "פופולארית", לרגע הצרות הפחות פופולאריות, אלו שעדיין לא הבליטו את עצמן לנגד עינינו, ממתינות תמיד בשקט, כמו פולניה בחושך, כשהחשש מפניהם מודחק. ובצדק. אנחנו מכנים את אלו שלא נוהגים כך : "היפוכונדרים", או "חרדתיים" מאותה סיבה בדיוק, במדינה דמוקרטית קשה להעביר תקציבים למניעת אסונות שעדיין לא הזדקרו לעיני הציבור, גם כאשר אנשי המקצוע מתריעים. זה תפקידם. כל מומחה בתחומו – תפקידו להזהיר מפני תרחישים קשים. ודווקא כאשר שכל אחד מהם עושה את עבודתו נאמנה, על תקציב המדינה המוגבל מוטל עומס שדורש קבלת החלטות קשות – שנועדו לבחור, שרירותית לעתים, היכן אין ברירה אלא להתפשר. לפעמים יש צורך לוותר על החלטה חשובה מאחר שהיא חסרת סיכוי לשכנע את הציבור שהיא אכן נחוצה. הציבור, באופן מוצדק למדי, מתקשה לעתים להבין מדוע מקצים משאבים ל"כיבוי שריפה" שטרם התרחשה, כשישנם כל כך הרבה עניינים שכבר בוערים, הממתינים לנתח מהתקציב לאחר האסון שקרה אתמול, דליקות אכן הפכו ל"אסון פופולארי" – כזה, שקל לגרום לציבור להבין, מדוע חשוב להשקיע תקציבים למניעתו . עד אתמול , דינה של דליקה היתה כדין תרחישים קשים אחרים: מלחמה, רעידות אדמה, מגיפות , בצורת, ושאר מריעין בישין , הנלחמים על פיסתם משמיכת התקציב. אז כן. אנחנו תמיד "לומדים" רק כשקורה אסון. מהיום יהיה קל יותר, ציבורית, להפנות תקציבים למכבי האש. כך היה גם בארה"ב , לאחר אסון לואיזיאנה, או לאחר ה-11 בספטמבר. עד נפילת התאומים, קשה להאמין שהציבור האמריקאי היה נותן את ידו לנהלי אבטחה מחמירים , וגזעניים. גם שם "לומדים רק אחרי אסון" כולנו כך, גם אתה. זה פחות גרוע בעיני מאשר הכותרת הזו: "עיתונאים מזנקים לכותרות רק כשקורה אסון" . בוא נוראה אותך מקדיש מאמץ, לא לפרוץ לתוך דלת שממילא נפתחה כבר. בוא נראה אותך לוחם למען תקציבים לאסון שעוד לא קרה, ולכן עדיין לא "פופולארי".
למה שלא תתריע הפעם כנגד רכב שעדיין לא עבר תאונה?
תחנומי הכנים למשפחות הנספים, איחולי החלמה מהירה ושלמה לפצועים, לאהובה תומר האמיצה, ולכל המפונים -חזרה מהירה לביתכם |
תגובות אחרונות
-
האיש משם
בתגובה על
-
שרון קדם
בתגובה על מה לא עשיתי ביום כיפור
-
דניאל זיסקינד
בתגובה על
-
שרון קדם
בתגובה על מצטערים, אבל המחאה לא מכובדת
-
דניאל זיסקינד
בתגובה על הוכחות לוגיות לקיומה של רוחניות ניו-איי'גית
-
shulamit
בתגובה על אוקסימורונים ועברות טאוטולוגית קלות
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי אודי
טוב, מכיוון שגם ככה משכתי אל עצמי יותר אש מעץ חיפאי מיובש, לא אתייחס כאן לשתי הדוגמאות שלך לאמיתות ידועות מראש. אבל אני לגמרי מסכימה איתך שבקונסטלציה הנוכחית - מטרתה העליונה של הממשלה היא בראש ובראשונה - השרדות.
אני לא רואה דרך לעקוף את זה ועדיין להשאר בתוך תחומי ההגדרה "דמוקרטיה" , אבל אולי ניתן לפחות להטעין יותר ערכי מוסר מוסכמים לעצם מאבק ההשרדות. למצוא אולי דרך שבה הציבור ילמד להעדיף ממשלה שפועלת למען צדק חברתי ושיוויון על פני ממשלה שתהיה משתלמת לסקטור הצר שאליו אני משתייך. באופן פראדוקסלי, המשמעות של זה היא, שחילוני כמוך (וכמוני, כמובן) אמור לגלות סובלנות רבה יותר דווקא להקצאת משאבים למגזרים שונים, כמו לחרדים, למשל. מצחיק, לא?
זה ממש לא חכמה.
בא נאמר שאת כל מה שאני יודע כולם יודעים.
כמו לאמר שאם לא יעצרו את הבניה בשטחים, תפרוץ מלחמה.
או שאם לא יפרידו בין דת ומדינה ויפסיקו את הקצבאות לחרדים שגורם להחלשות החברה והכלכלה, יפרוץ כאן מרי אזרחי.
אז למה לא עושים שום דבר ??
משום שאם מישהו חושב שממשלה בישראל נבחרת על מנת לנהל מדינה, הוא טועה.
ממשלה קיימת קודם כל כדי לקיים את עצמה. זה מקויאולזם טהור.
ורק אחרי שהממשלה מסוגלת להבטיח את קיומה, מגיע כל השאר.
לכן יש קצבאות לחרדים שמעוותות כל נורמה מוסרית של שיוויון אזרחי.
לכן ממשיכים להזרים תקציבי ענק להתנחלויות בשטחים. כשלכולם ברור שהם יפורקו וזה רק שאלה של זמן.
כי זה הרציו לפיו פועל שלטון.
קודם כל לקיים את עצמו, ולזה הכל כשר, ורק אחר כך כל השאר, ומה שנשאר אם נישאר.
הפוסט הזה מנסה, באופן המובהק ביותר , לשלול בדיוק את שתי מסקנות הקצה. לא "כולנו אשמים" וממש לא הכל בסדר, ולמרות זאת עדיין אין להסיק מכך שאנחנו חיים תחת שלטון מושחת לחלוטין . כל פרשנות על אירוע , הלוקחת דברים אל הקצה , מרחיקה עוד יותר את חקר האמת. מה שאני אומרת הוא, בואו לא נתלהם. בואו לא נקפוץ מייד למסקנות ראדיקליות. ניתן קצת קרדיט למורכבותה של מציאות. יש אשמים, קיימת שחיתות , קיים, יותר מהכל, טמטום , היה חוסר אחריות, נלקחו הימורים מסוכנים, אני מקווה שהעניין יחקר לעומק, ועם האשמים ימוצה הדין. אבל זה עדיין לא צריך להוביל אותנו לשלילה מוחלטת של השלטון בארץ. זו מסקנה נוחה מדי, עצלה מדי ושטחית.
שריפות אינן אירוע נדיר במחוזותינו, בטח לא "ברבור שחור" שאין לחזות הופעתו. ו-"לבנון-2" הראתה את הכיוון של ההתכתשויות העתידיות פה - עורף עולה באש, פשוטו כמשמעו.
וכסף ישנו - רק לא למטרות ראויות. מה שבמחסור זה תכנון ארוך טווח והבנה של ההשלכות של החלטות ואי החלטות של הזרוע המבצעת. חשבון פשוט שמראה שכל "החסכון" (באי הקצאת משאבים לשירותי הכיבוי והמנעות מרה-ארגון נדרש ומעבר לשירות ארצי) אינו מתקרב כלל לנזקים של השריפה הזו, שאותם כולנו נשלם שנים רבות קדימה.
אז אפשר לתפוס את הפוזיציה שאין זו אשמתו של אף אחד ואז הכל בסדר, ומגד אפשר לחשוב שצורת הממשל בישראל היא קלפטוקרטיה.
או. עכשיו הבנתי את ההשוואה ויכולה להסכים עם כל מילה.
אני חושבת שמותר לי לצפות שכספי המיסים שלי ינוהלו בחוכמה למען רווחתי, חירותי, חינוך ילדי בדרך הרצוייה לי, וכו, אבל לצפות שהמדינה תצליח להן עלי מכל פורענות, תוך אפס תקלות, ושכל שקל שיוצא בה לא יוכח כבזבוז - זו ציפייה שמקורה כנראה בתקופת הילדות הראשונה, שבה אנחנו טועים לחשוב שההורים שלנו , הכל-יכולים, יצליחו להגן עלינו מכל רע, תמיד. אח מניחה שאנשים מאמינים חשים כך גם בבגרותם כלפי האל שבחרו להאמין בו.
בוגרים חילונים לא יכולים ליהנות מהשלייה הזו
קאנט הגדיר את הנאורות כמצב שבו האדם משתחרר מהתפיסה שקיים כוח עליון שכזה, מעל האדם ותבונתו , ושתי מלחמות עולם ניערו אותנו גם מהתפיסה שהתבונה שלנו , יש בכוחה להעניק לנו שליטה מוחלטת בכל כוחות הטבע, כולל הטבע האנושי.
אני משלמת לחברת הביטוח יותר מ4000 ש"ח בשנה - רק כדי להבטיח שאם אשרוד מפגש בין הקטנוע שלי לאוטובוס, הוצאות הטיפול הרפואי ישולמו. אם היה עלי לשלם למדינה סכום דומה, במיסים, על כל פורענות אפשרית, גם אם הייתי יכולה לעמוד בהוצאות האסטרונומיות האלו - זה לא היה מותיר לי גרוש עבור מה שאני מכנה "חיים" ולמדינה שמתנהלת כמו חברת ביטוח - לא יהיה כסף לשמירת שילטונה (מה לעשות? מסריח, אבל הכרחי) או לספק לי שירותים שיבטיחו איכות חיים, ולא רק הבטחה שאמשיך לנשום, וגם אז זה לא יהיה בגדר הצלחה מובטחת בכל פעם.
אבל מה, זה כן מעניק לכל מיני כתבים את הפריווילגיה להשתלח ב"הורים" בחדווה, בכל פעם שנרשם כישלון.
הנאורות, לצערי, כבר מאחורינו, אבל ההשתלחות של מר עילם , מקורה עוד מהימים שלפניה, המכונים , בצדק כנראה , חשכת ימי הביניים.
חברות הביטוח מרויחות כי האסונות, הכתובות על הקיר, לא מתממשים. ברובם.
הממשלה/המדינה היא חברת הביטוח שלי.
היא משתדלת להגן עלי מאסונות.
אבל יש גבול.
היא לא יכולה, וגם לא כדאי לה כלכלית, לדאוג לי יותר מדי.
אולי במקרה הזה אפשר היה לדאוג לשירותי כבאות קצת פחות אימפוטנטים, אבל אינני מצפה שהמדינה תגן עלי מאסונות שנוחתים פעם במאה שנים. זאת ועוד, אני מאוד מקווה שהיא לא זורקת כספים על הגנה בפני כל האסונות האפשריים.
:-) הי ארמנד
בעניין ה"ממציא", מכיוון שאין לי שליטה על המחשבות שלי , אחת מהן חלפה , לא מוסמנת, במוח והעלתה על דעת עצמה את השאלה המטורללת - מי הרוויח מהסיפור הזה. כמובן שלא חשבתי על אף אחד, ובמיוחד לא על אורי בר לב, שנדחק לגמרי לשולי הדברים. וכאמור, אין לי שליטה על השטויות שהמוח שלי מייצר.
מה היה עושה עיתונאי או כתב חדשות אחר אם לא היו אסונות בכלל ?
נראה לי שהיה ממציא אותם או מייצר אותם בעצמו
ברגע שעיתון מחליט לצאת לאור - כל יום הוא מקציב לעצמו מספר דפים...
ואם לא קורה שום דבר מיוחד - הוא - העיתון בבעיה...
אז להם אני סולח... אפילו שאני לא ממש מת מהם
אבל למנהיגים - לא !
הי דליה
זה באמת מאד, מאד מקומם, בעיקר לאותו ציבור, כמוני, שלא שם קצוץ על אותם מוסדות
מצד שני, חייבים גם לזכור שבדמוקרטיה , נבחר ציבור צריך לשרת את האינטרסים של הבוחרים שלו . מוסדות דת נראים לנו מיותרים לגמרי, אבל מבחינת הציבור הגדול מאד הזה - העיניין נמצא בבסיס נפשם. כמו החינוך החילוניים של ילדינו - וגם אנחנו דורשים מנבחרינו את החינוך הטוב ביותר שכסף יכול לקנות. אני לא יכולה להצדיק את ההחלטה, לאחר מה שקרה, אבל אנחנו חייבים להיות לפחות הוגנים, ולנסות להבין.
זה לא אומר שאלי ישי לא צריך לשלם מחיר אישי. מנהיגים נבחנים על פי מבחן התוצאות, וההימור המסוכן הזה הוכיח , למרבה הצער, שהוא הביא לתוצאות קטלניות .
אני מסכימה מראש על כך שאולי המחדל הזה היה כל כך מובהק - כלומר- שעל פי רצינות ההתראות, וסדר גדול האסון הצפוי -יחסית להשקעה -יכול להיות שבשקלול הזה סדר העדיפות היה מוכרח להיות אחר מזה שנבחר. צריך להות ברור, שלא לי , אבל גם לא לכתב יש מספיק נתונים לשפוט את ההחלטה להזניח את שירותי הכיבוי, שאכן התבררה , בדיעבד, כמאד אומללה. זה גם לא באמת מאד מפתיע , אם נזכרים ביציאה היזומה שלנו למלחמת לבנון השנייה כשהמחסינם ריקים והצבא לא מאורגן מספיק למרות שמקרה הזה - התיזמון היה בידנו . אבל אני חושבת שהעיקרון תקף לדי הרבה מקרים . כך שבעצם, אני מסכימה איתך לגמרי. רק שאני עדיין חושבת שהקביעה ש"יאנחנו לומדים רק אחרי שקורה אסון" גם היא אופורטוניסטית, דפוקה ומעידה על רהב, והעדר אחריות.
אי אפשר ולא צריך לכסות את הכל, ותרבות של כיסוי תחת מביאה להקצאת משאבים לא נכונה, לחוסר יצירתיות וגמישות ולאסונות. אבל זה פשוט לא נכון במקרה הספציפי הזה.
כתבו על המצב
הנה הקישור
http://ometz-il.org/
תנועת אומ"ץ ומבקר המדינה הרתיעו רבות וכתבו המצב.
השר אלי ישי העדיף לתת את הכספים למוסדות
החינוך הדתיים וכו'.
עכשיו קוראים לאלי ישי בתנועת אומ"ץ להתפטר.
אילו ביבי היה מיד מפטר - אותו זה היה מעשה אמיץ.
אולם אין סיכוי שמישהו יקח אחריות.
בדיוק!!!!!!!!!!
(ואטיוד - לא אליך כוונה המתקפה, אלא לאותו כתב )
אני חושבת שאולי שם זה על חשבון האוכל לאנשים?
אני לא טוענת שההחלטה היתה מוצדקת. אולי סדר העדיפויות פה היה לקוי. כל מה שאני אומרת הוא שהעינינים מורכבים הרבה יותר ממה שנראה לאותו מושך בעט, או באף.
אני גם מקווה, שקיימת תוכנית לתגבר את שירותי הכיבוי במקרה של מלחמה וגם, שמושקעים הרבה משאבים לכך שהצבא שלנו יהיה חזק מספיק כדי שעצם חוסנו ייהווה איום מספיק לכך שלא תפרוץ מלחמה כלל - ואז גם התקציב של הצבא יראה כמוגזם.
זו הבעייה , כאמור, בשלטון דמוקרטי שצריך לא רק לנהל מדינה אלא שזה גם יראה לציבור כפעולות נכונות והגיוניות.
במלחמת המפרץ הראשונה הושקעו סכומים נכבדים - לספק לכל אזרח ערכת מגן. בסופו של דבר לא הותקפנו בנשק לא קונבנציונלי, וההוצאה לא הצדיקה את עצמה . על זה קמו כל מיני פובליציסטים חכמולוגים של לאחר מעשה, ואמרו את מה שבאמת, לאחר מעשה, ביה ברור מאליו, אלא שכמביטים לפני מעשה, הדברים קצת פחות ברורים .
הי, אטיוד
אנא, פרט. לא כל כך הבנתי את הטיעון
יקירי
כל מה שאתה אומר על הכלכלה נשמע לי הגיוני ונבון, אלא שאין לי כל השכלה שיכולה להכשיר אותי לענות על כך. בזעיר אנפין , ממקום העבודה שלי , אני מבינה את הנזק שגורמים כל אלו שמתעסקים רק עם מספרים וכסף, ולא מקשרים את זה למכלול. אבל בעניין ה"כתובת שעל הקיר" - שאני לגמרי לא חולקת גם עליה - הרי ועדת לפידות קבעה חד משמעית, צפתה את התרחיש הזה וסימנה את האמצעים הנדרשים למנוע אותו. אלא שאני סבורה שהתפיסה שגורסת שמישהו בממשלה, בכל ממשלה, גם אם היו שם אנשים טובים בהרבה ממה שאנחנו זוכים לו , יכול למנוע כל אסון שקיים לו צפי - מקורה בתפיסה הראציונלית, הניוטונית, שהאדם ראציונלי ושיש לו יכולת לשלוט באופן מוחלט על עתידו . התפיסה הזו כבר פשטה את הרגל. בפועל, על הקיר שלנו יש אינסוף כתובות. (אולי זה הקיר בפייסבוק) כל אישה המתלוננת על אלימות מצד בעלה היא כתובת אמיתית. ולכל כתובת יש מחיר בכסף. וכשעוגת התקציב מוגבלת , כשנותנים מענה לכתובת אחת , אין ברירה אלא להזניח כתובת אחרת.
הבעייה הולכת ומסתבכת, שתקציבים שכן מוקצעים אכן עושים את עבודתם במניעת אסון, וכך האסון לא קורה, ואז ההוצאה נראית כמיותרת.
לפתור כל כתובת על קיר - זה בעייה בדמוקרטיה, שבה מקבל ההחלטות צריך לגבות מיסים עבור מענים, שלא תמיד הציבור מסוגל להבין. בדיקטטורה, אפילו חלקית כמו זו של תחילת היטלר - היה ניתן באמת להוציא אומה שלמה ממיתון מנוון, ועוד לבנות מערכת רכבות מפוארת, לתקוף את כל העולם וכמעט לנצח. אלא שאולי עדיף כבר להסתכן בכך שממשלה דמוקרטית תיקח הימור לא מוצלח (כל החלטה היא הימור) - עדיף שממשלה תכשל בהימור, ומדי פעם נהיה קוברנות של שריפה טבעית , מאשר דקטטורה שמראש תראה בנתיניה חומרי בעירה לגיטימיים , בשירות מערכת רכבות הפחם.
דוגמה מוחשית היא ה11 בספטמבר . לו ממשלת ארה"ב היתה מתייחסת במלוא הרצינות לכל אחד מהאיומים שקדמו לו, היא היתה מוצאת את עצמה עוצרת כמעט מדי יום טיסות, מעבירה הרבה אזרחים זובור שקשה להצדיקו, ואז, פיגוע התאומים היה נמנע אולי, אבל הממשלה לא היתה יכולה למצוא הסברים להתנהלות שלה, דווקא משום שמנעה את האסון, שהיה יכול להצדיק את התנהלותה.
לכן העיניינים לפחות קצת יותר מורכבים, ואני לא רואה הצדקה לכך שפישר בעל עט, עם לשון משולחת , יצא עם אמירה צדקנית "אצלנו לומדים רק אחרי האסון" - למה? מה הוא עשה כדי להוכיח שהוא למד "לפני האסון"?
כל כך קל להצטייר כחכם יותר מכולם - הוא - לא הופתע.... וואלה אמוווו
למה לאזריג'אן יש מטוסי כיבוי ולישראל אין?
הרי המלחמה בפתח ויודעים בוודאות שהיערות האלה יעלו באש. תארי לך מלחמה שמפגיזים את הרי ירושלים הגולן הגליל והכרמל את מי ישלחו לכבות את האש, את המסוקים התורכיים שיבואו במקום לזרוק מים להוריד פצצות?
מה עשיתי?
הצבעתי בבחירות.
יותר מזה אינני מחויב. ואפילו בזה אינני מחויב, זאת רשות.
אין לי צורך "להסיר מעלי אחריות" כי אינני אחראי.
יש אחראים. נבחרים. זה רצונם - לשרת את הציבור. אז שישרתו.
פוסט חשוב מאוד.
המדינה, זו אנחנו.
מה עשית בשביל זה?
למי פנית?
למי שלחת מכתבים?
עם מי שוחחת?
לבוא בטענות ולחפש אשם, זה חוסר אחריות. הסרת מעצמך את האחריות וכעת, אתה יודע להטיף.
ולראיה - חברות הביטוח ריווחיות.
כרגיל בישראל, הכלכלה פורחת, האנשים מתים. רק כאשר "מומחי" הכלכלה יפנימו שאין מתח בין כלכלה לחברה, אלא שהכלכלה נמדדת אך ורק ביכולתה לשפר את מצבה של החברה ואין לה קיום מופשט משלה, ויבינו ששיטות השוק החופשי הפרוע נכשלו כשלון חרוץ, ושחלקים נרחבים מהתאוריות האלגנטיות שלהם מקומם בפח האשפה, רק אז המצב ישתפר.
האסון הזה הוא תוצאה צפויה של מדיניות מכוונת.