קוראים כל כך הרבה
שורות , מילים , סיפורים, הערות
אקטואליה, רגשנות, סיפורים מהחיים, פורנו רך
וכל מה שלוכד לנו את העין או את הז..
קוראים מרגישים משהו
צוחקים , מנתחים
במקרה הטוב לומדים
מרגישים, כואבים מתרגשים
ואז כשהזמן חולף
שוכחים
כי אנחנו כאן
מתכלים לאט
בדיוק כמו המילים
סורי על הדיכאון  הקל
כנראה בהשפעת ההתכלות הירוקה
וזו האנושית הכל כך צעירה
שנשרפה בדמי ימיה
נשים וגברים כה צעירים
שרק החלו לטעום מניצני החיים
וזהו
המוות, מוות בשריפה
אין גרוע מזה
לכל אותן נשמות שנשרפו
שיצאו בזעקות כאב אימים שלא נוכל לעולם לתאר
שאף אחד לא יהיה שם
לאותן נשמות זכות שעלו בסבל רב
מה אוכל כבר לומר
אין מילה אין מילים
לפעמים הכל ריק
ונשארת הדממה
הכאב שאחרי
הצער , הקושי לדמיין
חיזיון של מוות כאילו בא מהשואה
אלו שיצאו להציל ונצלו
זוועת עולם כזאת
מי יתן ולא תשנה
מי יתן ואף אחד לא ישרף לעולם בעודו בחיים.