אתמול עשיתי מעשה.

 

לא, לא משהו שתוכנן או יכול היה להיות.

ספונטני לגמרי, תגובה מהירה של אשה שורדת,

אם כי אני ממש, אבל ממש לא הייתי מגדירה עצמי כך.  אלא שמן הסתם בכולנו יש כל כך הרבה חלקים.

 

לפני שנה בדיוק קניתי בר מים קטן.  אני לא ממש צרכנית נבונה, לא עשיתי סקר שוק.  

 2 מכריי, סוחרים ממולחים, קנו בר מים כזה אצל איש אחד - יובל שמו -והמליצו. יובל הסביר לי שמה שחשוב זה הפילטר, והוא מוכר לי פילטר  עם תו תקן, והמכשירים עשויים רובם ככולם במזרח. היה נשמע לי הגיוני, המחיר היה קצת פחות מחצי (!) ממחיר מותג מוביל בשוק,  ההמלצה חמה-ויאללה, שילמתי.

 

הוא בא להתקין את בר המים כבר למחרת,  ונראה בן אדם בסדר.

ביקשתי שיראה לי איך מרכיבים את הפילטר- יש לי חוש טכני מעולה - אבל הוא אמר שבעוד חצי שנה אקרא לו - ויבוא להחליף לי תמורת 30 שקל, בתור שירות כי אני "אשה לבד".  לא אהבתי את ההגדרה, אבל גם לא לקחתי אותה מעבר למילים.

 

בעוד חצי שנה צלצלתי אליו. מאמי, הוא אמר, זה יעלה לך 120 שקל שירות.  אבל הצעת לי בעצמך תמורת 30! - ניסיתי למחות. נראה לך? נראה לך אני יעלה לקומה שנייה בשביל שלושים שקל?

אם הייתה לכם כרס כמו שלו הייתם עולים גם לקומה ה20 - וזאת בריצה ובחינם, רק שתרד...

 

בואנה, אמרתי, מכרת לי שירות, שלחתי אליך אנשים - מה נהיה? למה ככה? הצעת בעצמך ואתה הרי מרוויח גם על הפילטר.  מאמי, למה את לא רוצה להבין. לא מכרתי לך שום שירות. מכרתי לך מכונה. אני לא חייב לך כלום וגם הגישה שלך לא נראית לי. מה זה היום 120 שקל? הנה אני עושה לך שירות!

 

עזבו, הסתדרתי עם הפילטר.

 

אבל לפני כחודש המכשיר "קיצר" לי את כל הבית.  הזמנתי את  יובל. הוא שלח טכנאי  אחרי שלושה ימים ושלוש מאות טלפונים.

הטכנאי - איש דתי - פתח את המכשיר לידי וראיתי שדוד המים מפוצץ בשלוש נקודות ודולף. הוא רצה להדביק את המכשיר במן דבק מיוחד כזה, אבל אז שלפתי את האחריות.

צלצלתי ליובל.

מאמי, לא מחליפים את הדוד. זה יעלה לך מלא כסף!

למה יעלה, יש לי עוד עשרה ימים  עד סוף האחריות - עמדתי על זכויותיי.

עוד כמה טלפונים הלוך-חזור ויובל בישר לי שרק בשבילי -כי אני אשה לבד-המנכ''ל הסכים להחליף את הדוד.  אבל אז יקחו את המכשיר למעבדה וזה לוקח זמן, לא כדאי לך, מאמי. התעקשתי בכל זאת.

כל שבוע - ולא כל יומיים כי אני פשוט לא קרציה - ביררתי מה קורה. זה לוקח זמן, הוא ענה. מה זה, לבנות ספוטניק?

כולה להחליף דוד! בדקה אני עושה את זה!

אתמול הוא בא.  ביקשתי לפתוח את המכשיר ולראות מה עשו.

אני לא פותח את המכשיר, זה לא מקובל - הוא ענה.  מה לא מקובל - אני רוצה לראות מה עשו! מה את לא סומכת עליי? כאן עצרתי לרגע.

יובל, פתח בבקשה, אני רוצה לראות.

 

לא החליפו לך את הדוד כי לא מחליפים, הוא אמר לי. מה זאת אומרת לא מחליפים? הבטחת לי וגם יש לי אחריות! ומה זה עשה שם חודש אם לא החליפו לי?

ביאן, תסמכי עליי. יהיה בסדר. אין לך מה לדאוג!

 

אני עדיין לא התפוצצתי אלא פשוט ניסיתי לפתור את זה. יובל, פתח בבקשה, אני רוצה לראות!

 

תקשיבי לי את, הגישה שלך לא נראית לי!  קחי לך את המכשיר שלך ותסתדרי לך, אני הולך- והלך לכיוון הדלת כשבר המים תקוע לי באמצע הסלון.

 

וכאן זה קרה. הלכתי לדלת כמו בסלו מושן, לא ממש הייתי אני, ואולי דווקא כן. 

 

סגרתי את הדלת עם המפתח, החזקתי אותו ביד הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו - אתה לא יוצא מכאן לפני  שהמכשיר מותקן ופועל, ואחרי שתצא מכאן - אני אתבע את אים אמא שלך.  ועכשיו - פתח את המכשיר, אני רוצה לראות מה נעשה שם.

 

הוא היה המום.

גם אני.

רק שאני יודעת לעשות פוקר פייס.

הוא לא.

 

תוך דקה המכשיר היה פתוח. הדליפות היו מרוחות במין דבק כזה, ועליו - נייר דבק.

שיקרת לי - אמרתי.

 

תאמיני לי, ככה עושים. תסמכי עליי... את פשוט אישה לבד ולא מבינה בזה. תאמיני לי, היה כאן גבר - מייד היה מבין.

עמדתי שם, במטבח שלי, חסרת עונים לגמרי לתחושתי אם כי דה פאקטו זה היה הפוך בתכלית....

גם הוא מצידו היה חסר אונים מולי.

 

לא היה לי עוד מה לעשות.  הוא עצמו כל החברה.  קניתי ממנו. ואכלתי  אותה עכשיו.

 

 

פעם הבאה אקשיב לחברה שלי, שאומרת שהיא לא מספיק עשירה לקנות דברים זולים.