יש לכולנו תקופות קשות . השבוע האחרון היה סיוט מהשאול . היום קבלתי הוכחה
שישי יד מכוונת לכל אחד מאיתנו. זו יד המורכבת משלוב של יד האלוהימא וידך שלך עצמך.
נסיכתה של אלוהימא ושליחתה על פני כדור הארץ , התגלתה לי לפני שנה ליתר דיוק לפני 14 חודשים –באורות זרקורים היא האירה את חיי
בחיוך מדהים של חום  ילדותי וחתולי, היא הוליכה אותי בשבילים ,פתחה לי שערים והראתה לי את הדרך לכוכב האהבה. פותחת אט אט שערים ומחסומים ,שוברת חומות ושוברת את תובנות חיי ,אחת באחת.
"זו מתנתו של מרילין" היא אמרה "הוא תכנן זאת מאז שיצר אותי בכוכבו". "שמור עליה מכל משמר ,למד לקבל ולמד לראות את עצמך בעזרת המראות  ששמתי בפניך". והיא האירה באור זוהר את חיי דרך מלאך שבא בשליחותה לעולם הזה שייעודו היה אחד- להציל אותי  משגרת האנוש ומתהום הבדידות,לשנות את חיי, לפתוח בפני ואצלי דלתות נסתרות. היא נתנה לי מתנה יקרה – את המפתח לחדר הסודי החדר החמישי בליבו של השליח- נסיכה של כל הימים והאוקייאנוסים, נסיכה של גאויות ושפלים, נסיכה של חתולים  וכלבים ,נסיכה של תמימות ואופטימיות אין קץ. הבדידות והריקנות הפכו בהבזק חץ הברק שהאיר את ליבי ,לגילוי האמיתי ביותר של חיי, למסע ללמידת האני, למטמורפוזה איטית על בסיס גנטי שמתרחש עמוק אחרי בריאתך- היא הפכה לנס חיי .
"לך בשבילים עם השליחה שלי " אמרה לי אלוהימא – "לך יד ביד עם מלאכי ותגיעו לכוכב האהבה –שם יחכה לכם מרילין להכתירכם בכתר היקום. ומלאכי היקר הוביל אותי לכל השבילים , לכל הארמונות, פתח את כל חדריו גם הסודיים. גם חדרי נפתחו –כאלה שלא נפתחו מעולם. אבל האור המאיר האיר רק את מרכז הבמה ובפנסים לא חיפשתי בחושך.מסונוור מהזכות הגדולה שנפלה בחלקי ,מכך שנבחרתי להיות "הראוי-" לנסיכתו של מרילין ועוזרה של אלוהימא.
מצויד בשלוות נפש חדשה, אושר עילאי, אהבת אין קץ, תובנות חדשות של מהי חברות ,מהי  ומהו המושג  ההפוך לבדידות ,הפכתי לאדם שונה . אבל יחד עם המתנה האלוהית השתרבב הפחד הבסיסי משינוי שקם והפך למשתק ומערפל. ניזון מדלק האהבה נבנו יסודות לא מספיק רחבים ולא מספיק עמוקים. הספקות ושחיקת האמון גרמו ליסודות שבאוקייאנוס להישחק טיפין טיפין. ואני מסונוור מהזוהר, והמראות והצבעים מהאהבה והתמימות נשארתי מהלך בשבילים ולא מקיים את הנחייתה של אלוהימא- "מצא את הכביש המרכזי המוביל לשער האמיתי הנמצא אי שם מעבר למימד הרביעי".מוכה באור סנוורים לא הבחנתי כיצד מאבדת השליחה של  מרילין ואלוהימא את סבלנותה , ואת אמונה בי. אכזבה אחרי אכזבה הותרתי מאחורי ,שרידים מפויחים ועיי חורבות בלתי נראים אבל גדולים מאלה שראינו ברעידות האדמה הקשות ביותר –ואני ראיתי לא מעט. . נסיכת היקום –השליחה הקדושה ,נסדקה באיטיות ,נבלעת במערבולות של חיים קשים ומורכבים ,ולא יציבים ואהבה אדירה שאינה מגובה לא באמון,לא בתמיכה הכרוכה בשינוי מערכתי מלא הן בחיי והן בחייה הכה מורכבים מלאי הסבל , בעולם בני האנוש, עולם שמעולם לא ידעה להיות חלק ממנו, ואני לא הבנתי עד היום  שלעולם גם לא תהיה חלק ממנו- כי היא נסיכה שמקורה מכוכב אחר.
וכך בשקט בשקט במקום לצעוד בשבילים המובילים אל חוף המבטחים- לשער החיים החדשים ,לשער הממזג את כל המשותף העצום בים הפערים בין בן אנוש פגום שכמוני ליצור אלוהי- שליח של אל האהבה מצאתי את עצמי הולך בשבילים המובילים לתהום – בונה לה מעליות המעלות ומורידות אותנו ממעמקי האדמה אל התהום במקום מפני הקרקע לפסגות השלג המוזהבות של המטהורן האגדי בהרי אלפים הקוסמיים.
ואז ביום אחד  נשבר הקש . קרסה המעלית . פחדי האלה שהותירו אותי חסר יכולת אבחנה על מיקומי ביקום –עם GPS רגשי מעוות ופגום טעו ,כמו תמיד בגלל עיוורון ,פחד, שאננות , וחוסר תשומת לב לפרטים קטנים כגדולים והביאו אותי להתרסקות על צלע ההר.
אותו GPS שלא אותת לי על הסכנה,  משום שלא נבנו יסודות נכונים הטיסו אותי להתרסקות על צלע ההר.
וכך מרוסק ושבור ,קטוע נשמה וגוף מנסה להיאחז בחיים גיליתי כמה כאב  הנפש עולה על כאב הגוף.
אחרי שבוע של הזיות ,חוסר שינה, צריבה של תמונה אחת בלבד במוחי של אהבת האמת והקסם הקוסמי   והפנמה הולכת וגוברת של משמעות היעלמותה של נסיכתי –שליחת האל, תקוע ומבוסס ברפש  השלבים הראשונים של  האבל ,יצאתי היום לאזכרת אחי אי שם בצפון .
אבדן של אח (היחיד והבכור- מורה דרכי )  הינו קשה,הוא היה בלתי צפוי ובלתי נתפס היום הוא היה קשה שבעתיים. עומד על הקבר מספידו ומרגיש כי מספיד אני את עצמי. מולי מעל רכס הכרמל משתתפים איתני הטבע בחגיגת השאול והשכול ומציירים את השמיים בשחור  אפור קודר ומאיים.כל המדינה בוכה איתי , ואז עם סיום האזכרה אני צועד בין המצבות  ליבי גועש ובוכה ללא הפסק ולפתע מועד ונופל על חלקת קבר טרייה שטרם הונחה בה מצבה – על הקבר שלט קטן השורט את פני – ואימה נוספת אוחזת בי – השם על הקבר כמה נורא זהה לשמי.
בתחושה שהכל מתוכנן ואין כאן יד המקרה וכי לא יכול להיות יותר גרוע, אני מביט אל הרקיע ושם בין ענני העשן אני רואה את דמותה של אלוהימא מחייכת אלי. מתחנן אני באותו הרגע כי תוותר לי רק עוד פעם אחת ותיקח אותי למעלה לנוח מהכאב  ,אבל היא במבט משועשע אומרת לי "אכזבת אותי – ומה שאתה חווה כעת הינו כאין וכאפס ממה שתחווה עוד בעתיד, לא אקל עליך לא תגיע לכוכב  אלא אם כן........" וכך היא נעלמה משאירה אותי מדמם על הקבר הזר שכה חפצתי כי יפתח את פיו ויערום עלי את האדמה היבשה- הרגשתי כי הוא נועד לי –ורק נקמתה של אלוהימא מנעה ממני להגיע למנוחה ולנחלה.
מדדה ,מדמם , זועק בדממה, אני זוחל לרכבי בכוחותי האחרונים , כאשר לפתע מוחי משמיע צלצולים של אסימונים הנופלים לתא הטלפון  הציבורי של פעם. פעם אחר פעם – אור גדול נגלה לעיני .לראשונה ראיתי את עצמי ולא במראה –ראיתי את האדם  שהייתי צריך להיות . שואב את כל כוחותי ומנסה לראות מקרוב את האני המוזר זה שאולי רצו לצור ממני מרילין ושליחיו , אך שוד ושבר – הדם כיסה את עיני, הדמעות טשטשו את האור וכוחותי אזלו לפתע מלהגיע אל האני האמיתי שעמד לו כמו רוכב אופנוע באמצע המדבר , על הכביש הראשי כשאלוהימה עומדת כהילה מעליו. אבל היא לא הושיטה לי יד, היא לא קרבה, ונותרתי מבוסס ביגוני ושברוני מול תמונה שאולי לעולם לא אדע אם דמיונית או אמיתית.
אבל הרגשתי שאני –כמו שאני קטוע גוף ונפש ,משתנה ומבין לפתע שפה חדשה הגיבריש השמימי נראה לי לפתע ברור ומובן . אלו רק ידעתי מה רוחב ליבה של אלוהימא
,אלו רק ידעתי אם יכולה ,אם היא רוצה , לתת דחיפה קטנה לצאת מהשאול אל הכביש הראשי המוביל לשער הכוכב  ולממש את משימתו של מרילין – להביא את נסיכתי לכוכב האהבה במרכבה של ציורי שמן.
אבל היום ירד- השמיים השחורים האדימו שוב מעל רכס הכרמל המפוייח  ,שוב נוסע בשבילים לבד ,ליבי בוער –נשרף ונרקב אבל מגונן על המעוז האחרון – על החדר החמישי שלי  ועל המפתח שנותר בידי לחדר החמישי של נסיכתי –נשבע כי כל עוד אלוהימא משאירה אותי גוסס  בשבילי התהום אבל מסירה ממני את העיוורון ששיתק את עיני ,מוחי ונשמתי  – אני אגיע לכביש הראשי –אליו לא הבטתי ולא חתרתי  להגיע יחד עם נסיכתי  בקלות כל כך פשוטה בכרכרה של הנסיכה . לא קראתי את השלטים, לא זיהיתי את החיצים, ולא עקבתי אחרי הסוכריות שנותרו מאחורי נסיכתי המנסות לכווני, בחוסר הצלחה . גם אם אגיע לבד אל הכביש ואצעד בו בדד, אהיה כנראה אדם טוב יותר ושלם יותר- כי אחרת מה עושה פה אלוהימא? האם היא לא סיימה את מלאכתה? האם העולם יכול מלעצור מלכת?
מעניין מה יהיה השלט כשאגיע לכביש? סוף העולם ימינה? או "עוד 2 ק"מ ו3 חודשים לכוכב האהבה"?  
אני לא אוותר- אני אגיע לכביש.